מאת: סופוקלס
תרגום: בן בר שביט
בימוי: שמואל הדג'ס
שחקנים:
אדיפוס - אסי שמעוני
יוקסטה - תמר שגיא
טרזייאס - רמי בן גור
קריאון - עוזי ביטון
מקהלה - רוזי ריצ'מן / שרון ונצובסקי
שליח - גיא דורון
רועה - ערן קראוס
תפאורה ותלבושות: רקפת לוי
מוסיקה: יאיר סרי
עוזרת במאי: הראלה הודיה מויסה
משך ההצגה: כשעה ורבע

על ההצגה:
מגיפה קשה פוגעת בעיר תבי, עקב רצח אכזרי. אדיפוס הנודע באחריותו לבני עמו, חוקר ללא לאות את מחוללי המגיפה ואת הרצח. אולם, ככל מתקדמת חקירתו הוא מגלה תגליות איומות עליו ועל עברו.

אדיפוס המלך - מחזהו הקלאסי בן 2,500 השנים של סופוקלס, בתרגום חדש ומודרני, בבימויו של שמואל הדג'ס.
אדיפוס המלך - על מאבק בגורל, על חיפוש ודבקות באמת ועל תוצאות חקירה בלתי מתפשרת של מעמקי האני.

המסר שהבמאי רצה להעביר הוא הכאב האנושי שחווה אדיפוס כגיבור טרגי. אדיפוס המלך רואה צדדים בעצמו שלא ראה קודם וחוקר את האני הפנימי שלו; השיא בחוויית הצפייה היה כשאדיפוס החליט לקחת מעצמו את הראייה וכך, בעצם ראה את העולם בצורה שונה ואף יותר טובה. הרעיון שמאחורי הסיפור של אדיפוס המלך הוא על מלך גאוותן שמסרב לראות את מה שלא מתאים לו לראות ודווקא שהתעוור, החל לראות את הדברים באור שונה.
"הכת" והאווירה שאפפה את הקהל הייתה מלאת מסתורין ומרתקת, צבע השחור שבלט במיוחד אצל אדיפוס ואצל הכת סימל את השְּחוֹר והאבל הכבד שנפל על העיר תביי. הגולגולות של החיות שהחזיקו משתתפי "הכת" סימלו את החולי ששוכן בעיר ואדיפוס שעמד באמצע המעגל סימן את הגורם לחולי.

ההצגה הפכה רלוונטית לזמננו כשסימלה את הבעיות ששוכנות בתוכנו ומה שאנו לא יכולים לראות, למעשה, עיוורים שרואים. ההצגה הזו מראה כיצד אנשים מתחמקים מהבעיות שלהם ולא מתמודדים איתן פנים אל פנים, כמו שאדיפוס עשה, סרב להאמין לאמת שעמדה מול הפנים שלו. אדיפוס החליט להתעלם מהבעיות שלו, כמו שכיום, הרבה אנשים (במיוחד במעמד הגבוה) מעדיפים לעשות.

התפאורה התאפיינה בצבע השחור שמסמל מוות, אבל, חולי ושחור. הוא מסמל עיוורון וריקבון שנמצא בתוך כותלי בית המלך. שטיח הפרווה סימל התיישנות לפי מרקמו והיותו מרופט ומלוכלך, אף על פי שקיימת המודרניות בתוך התפאורה, גם קיימת תקופה ישנה. הווילון השקוף שעמד באחורי הבמה סימל את השקיפות שיש בבית, הנראה והאינו רואה. למרות שהווילון היה שקוף, הוא היה גם אטום בחלקו כדי להראות שיש סודות בין כותלי הבית.

התלבושות של הדמויות היו ברובן שחורות, "הכת" לבשה גלימות שחורות שהאפילה על האווירה בהצגה והגבירה את המסתורין. גם אדיפוס המלך, עצמו לבש שחור כדי לסמל את המוות שבתוכו, שאינו רואה.
הנביא העיוור, טרזיאס, לבש לבן בניגוד לשאר הדמויות, שסימל את שליח האלהים; את הטוב שבתוך כל הרוע.
יוקסטה, אשתו של אדיפוס המלך, לבשה חום בכדי לסמל את הניטרליות שלה, שהיא חצויה בין השחור לבין הלבן. בין הטוב לבין הרע; ואינה יודעת באיזה צד עליה לבחור. כזו שמנסה כל הזמן לגשר, לפשר ולהרגיע
גם המקהלה לבשה שחור, צבע אחיד שנראה בהצגה בעיקרו. את המקהלה ייצגה רק אישה אחת עם עגלת תינוק
האביזרים, הגולגולות והשטיח, העבירו את המסר שהבמאי ניסה להעביר, בנוסף גם את המוות והכאב שסבבו את הגיבור הטרגי.

הבמאי רצה להעביר באמצעות התלבושות את השחור, המוות והחולי שנמצא בין העם וגם כולל את העם. הוא רצה להראות כי האביזרים, הגולגולות והשטיח, מסמלים גם הם, את המוות. העגלה של התינוק, שהייתה בצדה הימני של הבמה סימלה את החיים שבין המוות.