• ז'אנר: מדע בדיוני, מתח, שודים.
• במאי: אנדרו ניקול.
• תסריט: אנדרו ניקול.
• מפיקים: מארק אברהם, אריק ניומן, אנדרו ניקול.
• צילום: רוג'ר דקינס.
• עריכה: זק סטינברג.
• שחקנים ראשיים: ג'סטין טיברלייק, אמנדה סייפרד, קיליאן מרפי, וינסנט קרת'ייזר, ג'וני גאלקי, מאט בומר, אלכס פטיפר.
• תאריך יציאה: 27/10/2011
• משך זמן הקרנה: 109 דקות.
• שפה: אנגלית.

אני אסביר בקצרה (אם זה אפשרי), על הקונספט של "עולם הזמן": אין יותר שטרות, מטבעות וארנקים. אז עם מה קונים דברים? זמן. כן כן, שמעתם נכון. זמן. איך עושים את זה? פשוט. אבל לא כל כך. כאשר אנשים מגיעים לגיל 25 הם מפסיקים להזדקן והשעון שעל היד שלהם (שעון שמראה כמה זמן יש להם. אהה, והוא גם זוהר באור ירוק מגניב כזה) מתחיל לפעול. כמה זמן יש להם? שנה אחת. ברגע שהזמן מתחיל, הם צריכים לעשות עוד כסף, אעה סליחה, זמן. אם הם לא ישיגו עוד זמן- הם ימותו. ברגע שהשעון שעל היד שלהם מראה אפס (יותר נכון, כמה אפסים), הם מקבלים שוק חשמלי בגב (או לפחות ככה זה נראה) והם נופלים למוות שלהם. אווץ'.
כמובן, כמו בכל מקום בעולם, יש את העניים ויש את העשירים; העשירים חיים במין שכונה מפוארת, שנראית כמו שילוב של בוורלי הילס, ניו יורק וטוקיו, הנקראת ניו גריניץ'. לעשירים בדרך כלל יש מאות שנים על הידיים והם חיים חיי פאר בלי דאגות.
העניים חיים בגטואים כאלו (AKA: שכונות עוני, כמו הארלם) ובדרך כלל יש להם רק מספר שעות או ימים על היד. העניים צריכים בכל יום להילחם בכדי לקום מחר בבוקר. כדי לחיות.
וגם, הכל נקרא זמן: אזורי זמן, שוטרי זמן, כמוסות זמן, בנק זמן ועוד כמה.

אחרי ההסבר "הקצר" שלי על הקונספט, נמשיך לעלילה עצמה: וויל סאלאס הוא בחור עני. עני מאוד. כל בוקר אותו הדבר: עצבים, רק 23 שעות על היד, עוד עצבים, לדאוג לאמא היפה שנראית בת 23 אבל בעצם בת 50, ללכת לעבודה, לקבל עוד קצת זמן, ללכת לשתות איפשהו ולנקות את הראש. מציאות קשה.
באחד מהלילות בבר, פוגש וויל בבחור עשיר, עם כ- 116 שנים על היד. לפתע, מופיעים בבר "כנופיית הדקה" (או השנייה, זה לא כל-כך חשוב). הם כנראה המאפיונרים של דייטאון (האזור בו גר וויל), כי כולם בורחים מהבר ברגע שהם מגיעים. "הבוס" שלהם מנסה לשדוד את הגבר העשיר מזמנו, אך וויל מציל אותו.
אחרי שיחה רבת משמעות בין השניים במהלך הלילה, מחליט האיש העשיר להעביר לוויל את כל 116 שנותיו ולהשאיר לעצמו 5 דקות בלבד. ברגע שוויל קם, הוא מגלה כי האיש העשיר מת. קפץ מגשר. הבעיה היא, שמה שהמצלמות קלטו זה שני דברים: את האיש העשיר נופל, ואת וויל על יד המעקה של הגשר. תעשו אחד ועוד אחד, ומה יוצא? לפי מה שהמצלמות תפסו, זה נראה כי וויל הוא זה שרצח את האיש.
וויל מחליט לקחת את אימו לניו גריניץ', שם היא תוכל לחיות בשלווה, אך התכניות שלו נהרסות כשהיא מתה (לא, זה לא ספויילר. כל מה שאני כותב כרגע תוכל למצוא גם בטריילרים). היא לא הספיקה להגיע אל וויל כדי שיעביר לה זמן.

וויל מחליט לעבור לבדו לניו גריניץ'. הוא מגיע אל אזור הזמן המפואר של העשירים. הוא אוכל מהמאכלים הטובים ביותר, יושן בחדרים המפוארים ביותר, קונה את החליפות היפות ואת המכוניות (שאגב בסרט נראות כמו מכוניות ישנות קלאסיות רק מתקדמות).
בערב, הולך וויל לקזינו, שם הוא עושה כמה בוכטות במשחקים קטנים, ואז עובר למשחק הגדול. שם הוא פוגש את פיליפ וויס, אחד מהאנשים העשירים בעולם, בעל חברת "וויס הלוואות". סוף המשחק מגיע לכמות של כ - 1000 וקצת שנים. וויל זוכה בשנים ומוזמן ע"י פיליפ למסיבה ביום למחרת בביתו.
בנקודה זו חשוב לציין שני דברים: א. לא, זה עדיין לא ספויילרים. ב. וויל וביתו של פיליפ, סילביה, מפתחים מין קשר מוזר.
אל המסיבה מתפרצים שוטרי הזמן, בהנהגתו של ריימונד ליאון. הם לוקחים את וויל ומאשימים אותו ברצח של הנרי המילטון (האיש העשיר שנתן לו את זמן שלו). הם לוקחים את כל הזמן שלו ומשאירים לו בסך הכל כמה שעות, רק עד שיעבירו אותו לתא מעצר. אך וויל לא רוצה לוותר על חייו והוא מפיל כמה משוטרי הזמן, גונב שני אקדחים ומאיים ולוקח את סילביה, ביתו של פיליפ, כשבויה.
כעת, צריכים השניים לברוח משוטרי הזמן ומשכירי החרב, בעוד שהם צריכים למלא את חזונו האנרכיסטי של וויל: להפיל את המערכת ולהעניק זמן לפשוטי העם העניים.


בשלהי 1997, במאי מוכשר יצא עם סרט מדע בדיוני שונה. בלי חלליות או אקדחים משונים ומתקדמים. בלי חייזרים או תחנות חלל. פשוט סרט מדע בדיוני קצבי שבאמת גורם למוח לחשוב. הסרט נקרא "גטקה" והבמאי הוא אנדרו ניקול. מאז, הוא לא עשה שום דבר מאוד משמעותי חוץ מלכתוב את התסריט ל"מופע של טרומן".
כאשר שמעתי שהבמאי והתסריטאי של סרט כל כך גאוני ושנוי במחלוקת כמו "גטקה" מוציא סרט מדע בדיוני חדש, זה גרם לחנון שבי לפרוץ באושר.
אך נרתעתי מהסרט, מכמה סיבות: 1. ג'סטין טימברלייק בתפקיד ראשי של סרט מדע בדיוני מתוחכם. זה פשוט לא נשמע טוב. 2. שאנדרו ניקול לא עשה שום דבר משמעותי בקולנוע בשנים האחרונות. 3. הביקורות אמרו שהוא לא משהו, שהביצוע חלש.
אבל, החלטתי בכל זאת ללכת ולראות את הסרט. עצה שלי: תפסיקו לקרוא ביקורות! למה? ההסבר בדרך.
אנדרו ניקול נותן לנו פה קונספט גאוני למדי. זמן הוא כסף. מה שהרבה אנשי עסקים אוהבים לומר, באמת מתממש בסרט הזה. גם הרעיון של "תשיג כסף או תמות" הוא גאוני. אבל הבעיה היחידה בסרט היא בניית העולם של ניקול. הוא היה צריך לעצב את העולם בצורה יותר עגומה ומד"בית ופחות, נוו, איך נקרא לזה? כמו העולם שלנו. אני יודע שהסרט אמור להיות ריאסלטי וסוג של ביקורת על החברה שלנו היום, אבל בכל זאת, לקונספט כזה גאוני מגיע עיצוב עולם חדשני ושונה. סטייל "בלייד ראנר". זה הדבר שהכי ביאס אותי בסרט.
חוץ מזה, הבימוי של ניקול הוא מעולה. בחירת זוויות צילום מצוינת, הדרך בה הוא מציג של אזורי הזמן, את השוני בין האזורים, הכל במקום. הדרך בה הוא מציג גם את התעבה של העניים לעשירים, היא פשוט, פשוט.. אדירה! הסרט הוא מאוד ריאסלטי וחזק. רואים כי לניקול היה חשוב לעשות סרט שהוא יותר מבקר את החברה שלנו היום מאשר סרט מדע בדיוני. כי בשלב כלשהו בסרט, הסרט הפסיק להיות סרט מדע בדיוני. הוא נהיה נטו סרט מתח-שודים. לא שזה רע. זה מצוין. תהפוכות בז'אנרים בסרטים לפעמים יכולים להיות דבר טוב. אבל המעבר היה חד מדי.
הדבר שכן אהבתי מאוד אהבתי בתהפוכות ז'אנרים של הסרט היה השוני שאנו רואים בחלק מהדמויות. לפעמים שוני של דמויות יכול להיות נוראי ולפעמים הוא יכול להיות פשוט מצוין. במקרה הזה אני עדיין מתלבט.
עוד דבר שהפריע לי מאוד היה הסיפור על אביו של וויל. קוו עלילה מאוד חשוב שלדעתי ניקול היה צריך לפתח יותר. הוא פשוט נסגר בלי פיתרון ובלי הסברים. זה אחת הבעיות בסרט. לפעמים הוא פשוט רץ מהר מדי.
הדבר המפתיע ביותר בסרט היה המשחק. ג'סטין טיברלייק עדיין חושב שהוא שחקן. דבר שמאוד ביאס אותי, כי העדפתי לראות שחקן כמו ג'וד לאו בתפקיד של ווילץ אבל לא, דפקו לי זמר פופ שחושב שהוא שחקן. אבל כשנכנסים באמת לסרט ולראש שלו, רואים עד כמה התפקיד תפור עליו. הוא שיחק בצורה מאוד אמינה, חזקה, לא ראוותנית וקולנית, מאופקת. לא האמנתי שאני אכתוב כאלו מילים עליו. אני באמת חושב שרוב המבקרים כתבו ראות על טימברלייק רק בגלל דעות קדומות. כי תכל'ס, הוא היה אדיר בסרט.
אמנדה סייפרד, המשחקת את סילביה וויס בסרט, הייתה קצת פחות אמינה לפעמים. היא נראית בת 16, אבל משחקת מישהי בת 27. הדעות של הדמות המאוד לא אמינה שלה כל הזמן משתנות. לא דמות אמידה שמותאמת לה שחקנית לא מצוינת. אבל היא עדיין מוכרת את זה.
קיליאן מרפי (שוטר הזמן ליאון) ו-וינסנט קרת'ייזר (פיליפ וויס) היו מצוינים גם כן. משחק מאוד אמין, לדמויות מאוד אמינות. כל אחד מהם משחק בצורה פנטסטית. ביצוע חלש? ממש לא.
מי שהיה ממש גרוע בסרט זה אלכס פטיפר, ששיחק את המנהיג של כנופיית הדקה. המשחק היה מאוד לא אמין, חלש ולפעמים פשוט אידיוטי.
עוד דבר קטן שהייתי רוצה לגעת בו הוא האפקטים בסרט הזה. לפעמים אמינים מאוד ומצוינים ולפעמים נראה כי ניקול נעזר בבמאים צעירים משנות השישים. היו קטעים בהם האפקטים היו באמת לא טובים, אך זה דבר שאתה צריך להיות ממש פרפקציוניסט של אפקטים ובעל עין חדה מאוד כדי לתפוס. לא משהו מאוד קריטי.
לסיכומון- זה בהחלט אחד הסרטים המבטיחים של השנה האחרונה, ובהחלט מהטובים שבו. קונספט גאוני שהיה יכול לצאת ממנו יותר, אבל יצא ממנו מספיק. סרט מאוד מהיר, קצבי וסוחף שיכניס אתכם לתוכו בקלות מאוד.
אם עוד לא ראיתם את הסרט- קיפצו אל בית הקולנוע הקרוב ותיראו אותו. כי הוא פשוט מעולה. והזכרתי שהוא גאוני?

אוף, אני רוצה לראות את זה ! ><
ושוב פעם - "אחלה סיקור. קבל ח'ח :)"

זה סרט מעולה.הייתי רוצה גם כן ללכת שוב לקולנוע ולראות אותו.
הסיקור מעולה!

סיקור מדהים!!!!!!!!!!!!!!!!!
חפשתי סיבה לראות את ג'סטין והסיקור נתן לי תמריץ ותירוץ

הודעה זו נערכה ע"י Trouble Maker ב Feb 7 2017, 18:28 PM