שם הספר: שירו של הלב
שם הסופר: ג'ודי פיקו
תרגום: קטיה בנוביץ'
שנת ההוצאה: 2011
גוף ההוצאה: הוצאת כנרת זמורה ביתן
שפת מקור: אנגלית
מספר עמודים: 480
ביקורות:
"פיקו כותבת באופן מבריק ונטול כל יומרה." סטיבן קינג
"רב־עוצמה... לופת." בוקליסט
"עוד רומן מנצח." פיפל
ציטוטים אהובים:
• "יש כל כך הרבה דברים שאני לא מאמינה להם. שאנשים ראוים למה שהם מקבלים, לטוב ולרע. שיום יבוא ואחיה בעולם שבו אנשים נשפטים על סמך מה שהם עושים ולא על סמך מה שהם. שסוף טוב לא כרוך במקריות."
• "היא מוחה את עיניה בממחטה. "אני לא קולטת את זה. אני לא אדם רע," אומרת זואי. ופיה מתעוות. "אני מנסה להיות נחמדה, ואני מכינה קומפוסט ואני נותנת כסף לחסרי בית. אני אומרת בבקשה ותודה ומשתמשת בחוט דנטאלי כל יום ומתנדבת בבית תמחוי בחג ההודיה. אני עובדת עם אנשים שיש להם אלצהיימר ודיכאון וכאלה שיש להם צלקות לכל החיים ומנסה להכניס קצת אור ליומיום שלהם, דבר אחד קטן שיקחו איתם". היא מביטה אלי. "ומה אני מקבלת? עקרות. הפלה. תינוק מת. תסחיף מזוין. גירושים."
• "ילדים קטנים לא נולדים עליזים-הם נעשים עליזים בגלל אימהות שחונקות אותם או שנסמכות עליהם שיספקו את צורכיהן הרגשיים: או בגלל אבות מרוחקים מדי-מה שמוביל ילד למצוא קבלה גברית בדרך אחרת, לא נכונה. בדומה, ילדות שהאימהות שלהן מרוחקות מדי לא זוכות לראות את המודל הנחוץ לפיתוח נשיות: והאבות שהן בדרך כלל לא נמצאים".
• "את לא אבודה. את זקוקה לעזרה. יש הבדל גדול.".
• "העבר לא יותר מקרש קפיצה לעתיד."
• "חרדה היא כמו כיסא נדנדה. היא נותנת לנו משהו להתעסק בו, אבל לא מקדמת אותנו במיוחד."
• "תאמינו לי, להיות לסבית זאת לא בחירה. אף אחד לא בוחר לעשות לעצמו חיים קשים יותר מן הנחוץ, ולא משנה כמה הוא נינוח ובטוח בעצמו, או לא יכול לשלוט במחשבות של אחרים.
אנשים קמו מהשורה שלי באולם הקולנוע אם ראו אותי מחזיקה ידיים עם אישה - ככל הנראה נגעלים ממפגן החיבה הפומבי, בשעה שבשורה מאחורינו שני בני נוער ממש הפשיטו זה את זה. מישהו ריסס את המילה ’דייקית‘ על האוטו שלי. היו הורים שביקשו להעביר את ילדיהם לבית ספר שנמצא בתחום השיפוט של יועצת אחרת, וכשנשאלו למה, אמרו ש”הפילוסופיה החינוכית“ שלי לא תואמת את שלהם.
אפשר לטעון שהעולם היום שונה מזה שהיה כשמתיו שפרד נרצח, אבל יש הבדל דק בין סובלנות לבין קבלה. זהו הפער בין האפשרות לגור בבית דו- משפחתי לבין האפשרות שהשכנה שלך תיתן בך אמון מספיק כדי שתשימי עין על בתה הקטנה למשך כמה דקות בזמן שהיא רצה לדואר. זאת התהום הפעורה בין הזמנה לחתונה של עמית לעבודה עם בת זוג מאותו המין שלך לבין היכולת לרקוד סלואו מבלי שהאורחים יתלחשו.
אני זוכרת שאמי סיפרה לי שכשלמדה בבית ספק קתולי, הנזירות נהגו להכות אותה בידה השמאלית בכל פעם שהשתמשה בה לכתיבה. כיום אם מורה עושה דבר כזה, הוא ככל הנראה ייעצר בעוון התעללות בילדים. האופטימיסטית שבי רוצה להאמין שמיניות תהפוך בסופו של דבר לכתב יד: אין דרך נכונה ולא נכונה לעשות אותם. כל אחד מאיתנו פשוט מחווט בצורה אחרת.
כמו כן ראוי לציין שכשפוגשים מישהו, אף פעם לא טורחים לשאול אם הוא שמאלי או ימני.
אחרי הכל: האם זה באמת משנה למישהו מלבד לאדם האוחז בעט?"
תקציר: זואי עובדת בטיפול במוזיקה. מה זה אומר? היא מטפלת באנשים חולים במצב קשה, כאלו שכבר לא מסוגלים לזוז או להקשיב או לדבר - ומפיחה בהם חיים בעזרת המוזיקה. אתם לא מאמינים שזה אמיתי? עובדה, הכל נמצא בספר שירו של הלב.
לזואי ולבעלה מקס יש בעיות בלהיכנס להריון. כדי לעשות את זה הם צריכים לעשות המון טיפולים מאוד לא פשוטים וגם אז העניין אל בטוח. זואי כבר עברה יותר מהפלה אחת בחייה והספר מתחיל בכך שהיא בהיריון.
זואי שוב מפילה את התינוק וזה הקש ששובר את גב הגמל. מקס נפרד ממנה. הם מתגרשים וכל אחד מהם יוצא לחיים חדשים. החיים החדשים של מקס כוללים את הכנסייה שיוצאת נגד ההומואים והלסביות ואילו החיים החדשים של זואי... קצת שונים.
מפה לשם זואי פוגשת את ונסה ועוברת טלטלות רגשיות שבסופו של דבר מקס מגיע גם אליהן. בספר אנחנו עוברים עם זואי את המסע שלה לאהבה, לאימהות ובעיקר לחיים.
דעתי האישית: כל כך אהבתי את הספר הזה שהקלדתי ממנו חצי עמוד. כל כך אהבתי את הספר הזה שבכיתי פעמיים באמצע. כל כך אהבתי את הספר הזה שהכרחתי את אחותי לקרוא אותו. כל כך אהבתי את הספר הזה שחפרתי לכם בנו''ד ובסוף גם פלין קרא אותו.
ספר מדהים. הוא מתאר את החיים בצורה טובה כל כך, הוא מראה את הצד הרע ואת החיים הקשים ועם זאת הוא מראה את האהבה בצורה הכי טהורה ויפה שיש.
כל דבר שאני אגיד יהרוס את הספר המדהים הזה, אז פשוט תרוצו לקרוא.
עוד: לספר מצורף פסקול - www.simonandschuster.com/SingYouHome שמקביל לעלילה בספר. אני שמעתי חלק מהספר ביחד עם המוזיקה וזה מדהים, אני ממליצה לכולכם.