לואיזה מיי אלקוט



• שם: לואיזה מיי אלקוט
• שנת לידה: 29 בנובמבר 1832
• מקום לידה: ג'רמנטאון, פנסילבניה, ארה"ב


• קורות חיים •

לואיזה מיי אלקוט נולדה בפנסילבניה, ארה"ב בשנת 1832. בהיותה נערה צעירה נאלץ אביה לסגור את בית הספר שניהל, והמשפחה שקעה בחובות כבדים. לואיזה החלה לעבוד במגוון של עבודת על מנת לתמוך בנטל הכלכלי של משפחתה. במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית שימשה אלקוט בתור אחות. בשלב זה פתחה לואיזה בקריירה ספרותית, והחלה לשלוח סיפורים ושירים לכתבי עת שונים. ספרה הראשון, "משלי פרחים", יצא לאור כאשר הייתה בת 22, והוא היה מבוסס על קובץ אגדות שכתבה. פרסומה כסופרת החל עם צאת ספרה "תמונות מבית החולים", בשנת 1863, שהיווה עיבוד למכתבים ששלחה למשפחתה בזמן ששימשה כאחות בימי מלחמת האזרחים. ההצלחה של הספר הביאה לפנייה של הוצאת ספרים אליה והזמנת כתיבת ספר לנערות. לואיזה נענתה לבקשה וכתבה את הספר נשים קטנות, אשר תורגם לעברית ויצא לאור בהוצאת "כתר". הספר התבסס על זיכרונותיה משנות הילדות שלה. הספר זכה להצלחה מסחרית עצומה ברחבי אנגליה וארצות הברית, מה שהבטיח את עתידה הכלכלי של לואיזה. היא פרעה את חובות משפחתה, שלחה את אחותה הצעירה ללמוד ציור באירופה, וקנתה בית למשפחתה בקונקורד. בשנים הבאות המשיכה לעסוק בכתיבת ספרים, רובם מיועדים לילדים ונוער, ואף כתבה שני המשכים ל"נשים קטנות".


• ספרים שכתבה •

• "משלי פרחים", 1854
• "תמונות מבית חולים", 1863
• "נשים קטנות", 1868, תורגם מספר פעמים, כשהתרגום הנפוץ ביותר הוא של שרון פרמינגר, ידיעות ספרים, 2011. •(הספר המפורסם "נשים קטנות" שכולל שני כרכים. בהוצאה החדשה ניתן למצוא את שני הכרכים ביחד, כספר אחד).
• "מאחורי מסכה, או כוחה של אישה", 1866 (בשם העט א"מ ברנרד), תרגום: שירלי פינצי-לב, סנדיק ספרים, 2015.
• "גברים קטנים", 1871, תרגום: חגית בורר, כתר, 1977.
• "שמונה דודנים", 1874, תרגום: יוסף רביקוב, זלקוביץ', 1974.
• "פריחת השושנה", 1876
• "ג'ק וגיל", 1880
• "ילדי ג'ו", 1886
• "מתחת לשיחי הלילך", 1889 (פורסם לאחר מותה)
• "נערה בת הדור הישן", 1897 (פורסם לאחר מותה)

• חוות דעת אישית •

אתחיל בזה שלדעתי לואיזה כותבת מקסים. ספרה המפורסם "נשים קטנות", סחף אותי למקומות אחרים. אומנם לא קראתי ספרים אחרים שלה, אך הקלאסיקה הקטנה והחמודה הזאת הביאה אותי לאהבת הסופרת. עם הספר עצמו יש לי סיפור מצחיק, אמא שלי המון זמן ביקשה שאקרא אותו, אבל לא הסכמתי. אחר כך התחלתי לקרוא, ופשוט, נהנתי. אני זוכרת את הערב שסיימתי את הספר, צעקתי "אמא! אבא! סיימתי נשים קטנות". ובאמצע שיעור אני והמורה התחלנו לדבר על הסיפור, אבל מסתבר שהמורה ראתה רק את הסרט (למי יש כוח לקרוא ספר ענק? לי!). אז בכל מקרה, לואיזה היא סופרת מדהימה והסיפורים שלה (או לפחות "נשים קטנות") מדהימים באותה מידה, או אפילו יותר. אם לא קראתם ספר שלה, לכו לקרוא!