האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד
מממנים

שינוי צורה- שיעור חדש פורסם!

הסרט "חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" יצא לאקרנים!


חוקי הפורום 


(6) [1] 2 3 ... אחרון » קפיצה לעמוד V    ( עבור להודעה החדשה ביותר שלא קראת )
הגב לנושא זה פרסם נושא חדש פרסם סקר

 חיים בשקר || סוז, סיפור בהמשכים
פורסם ב: Feb 1 2015, 09:02 PM
צטט הודעה




?Aren't Ordinary People Adorable
*********

פרטי משתמש
קבוצה: מסדר מרלין
הודעות: 20779
חרמשים: 36647
מין:female
משתמש מספר: 48604
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 26.06.2014


חיים בשקר

המציאות היא הזיה, היקום הוא הולוגרמה



~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~


שם הסיפור: חיים בשקר
שם הכותב: סוז
ז'אנר: דיסטופיה, ואולי מד"ב.
דירוג: pg13
בטא: מיה החצילצילון (עד פרק 7), ביטוא עצמי מאז.
תקציר: כריס חיה בעולם רגיל ומשעמם של נערה בת 16: יש לה הורים שאוהבים אותה, אח קטן שמתנהג כמו אח קטן, וידיד טוב בשם ג'ון. היא ילדה לא פופולארית במיוחד בפנימייה של האזור, והחיים שלה טובים. אבל כל זה מתחיל להשתנות כשהוריה מגלים שהיא מרבה לשקר, כשמישהו פורץ לחדר שלה בפנימייה וכשהזיות מתחילות לפקוד את מוחה שוב ושוב. היא מתחילה למצוא דברים יותר הגיוניים מהחיים הרגילים שלה, וכריס מתחילה לחשוד שאולי העולם המושלם בו היא חיה הוא ההזיה האמתית, אבל אם תגלה למישהו יעבירו אותה מיד לבית המשוגעים- מקום ממנו תמיד פחדה.
הערות: טוב, אז חשבתי על הרעיון הזה לפני מלא זמן, ואחת התאוריות ההזויות שלי המציאה את הסיפור הזה. הפרקים לא ארוכים כמו שאני אוהבת לכתוב, אבל מתאים לזה יותר פרקים קצרים. אני חושבת שהרעיון של הסיפור טוב, אבל הכתיבה לא יצאה לי כמו שרציתי. מקווה שתאהבו.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~


© כל זכויות היוצרים על הסיפור "חיים בשקר" בכלל שייכים לי - סוז, "Rip Hunter", וחל איסור להשתמש בו בכל צורה שהיא. אם אני אגלה יצירה עוקבת מכל סוג שהוא (פאנפיק, סדרה בת, סדרת המשך, סיפור המשך וכו'), שהאישור עליה לא ניתן/לא באמת ניתן ממני, אפנה, קודם כל, להנהלת האתר המדובר, ואם זה יימשך אפנה לגורמים מעט יותר סמכותיים. אין לשכפל, לצלם, להעתיק, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני, אופטי או מכני אחר כל חלק שהוא מהחומר שבסיפור זה. ©

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

תוכן עניינים

O פרק 1
O פרק 2
O פרק 3
O פרק 4
O פרק 5
O פרק 6
O פרק 7
O פרק 8
O פרק 9
O פרק 10
O פרק 11
O פרק 12
O פרק 13
O פרק 14
O פרק 15
O
O


~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~



פרק 1


הנדנדה בגן המשחקים הנטוש חרקה כשכריס בעטה בקרקע בעוד היא מתנדנדת. בכל פעם שעשתה זאת ענן קטן של אפר התרומם מעט ולכלך את נעליה המרופטות. שיערה השחור והארוך התבדר ברוח הסתווית ולקח עימו את כל בעיותיה לזמן מה.
כריס אהבה את הגן הנטוש ואת מתקניו החלודים שהתקלף מהם הצבע. הוא גרם לה סוג של נחת, כשסוף-סוף מצאה מקום אחד בכל העולם שהוא לא מושלם מדי, כמו שאר המבנים והמקומות. היא הייתה כמעט היחידה שלא נרתעה מאותו גן משחקים, ואולי זו עוד אחת מהסיבות שכל כך אהבה לבוא אליו - היה זה בערך המקום היחיד שיכלה להיות בו לגמרי לבדה, בלי שמישהו יעצור את זרם המחשבות שלה בדיבור או רעש לא רצוי.
אבל כמובן שכל זה אף פעם לא היה יכול להמשך זמן רב מדי. אחרי כמה דקות של שקט ושלווה הגיעו לאוזניה של כריס הרעשים המוכרים אבל המתועבים של תכנית הטלוויזיה האהובה על אחיה הקטן, ווילבור. היא גלגלה את עיניה וקמה מהנדנדה המחלידה. שוב לא יהיה לה זמן למחשבות ביום הזה.
ההליכה לביתה לא ארכה הרבה זמן, שכן היה הזה הבית הקרוב ביותר אל הגן הנטוש.
כריס הגיעה אל ביתה, אבל עקפה את הערוגה שבגינה ונכנסה ישר לחדרה דרך החלון. היא העדיפה לעבור את אחד מסופי השבוע היחידים שעברה בבית בשקט בחדרה, ולא בענייה על שאלות הוריה על איפה הייתה ולמה לא אמרה שהלכה לשם. היא שנאה את התנהגות הוריה בפעמים האלו. היא הרי הייתה בת שש-עשרה! היא לא הייתה צריכה שאנשים יעקבו מקרוב על כל מעשה הכי קטן שלה. היא הייתה מספיק אחראית כדי לדאוג לעצמה.
ברגע שהניחה את שתי רגליה ביציבות על אדן החלון, כריס קפצה אל תוך חדרה ולקחה את הדבר הראשון שהיה בהישג ידה - ספר. היא לא חיבבה במיוחד קריאה, אבל זה היה התירוץ הטוב ביותר שלה להיות שקטה, בעוד בעצם היא שוקעת במחשבות לא בדיוק טובות על כל מה שקורה סביבה. הקריאה גם סיפקה להוריה תירוץ למה היא לא יוצאת מחדרה במשך רוב הזמן שהיא נמצאת בבית, והיא לא התכוונה לספר להם שהיא כמעט שלא נמצאת בבית בימים כמו אלה. היא נשכבה על מיטתה, ופתחה את הספר בעמוד אקראי.
בדיוק אז נשמעה דפיקה בדלת חדרה.
"פתוח!" אמרה כריס, וצירי הדלת חרקו בעוד היא נפתחת.
"כריס, אני קוראת לך כבר חצי שעה, למה לא ענית לי?" שאל קול נעים ומוכר.
כריס הורידה את הספר וראתה שאמה עומדת על סף הדלת כשקמטי דאגה מעטרים את מצחה.
"הייתי שקועה בקריאה, מצטערת," שיקרה. "אנסה שזה לא יקרה שוב."
אמה חייכה בנועם. "אני מכירה אותך, כריס," אמרה. "אני יודעת שכשיש לך ספר בידיים, זה רק את והוא בכל העולם."
כריס הנהנה והחזירה את ראשה לספר, מנסה להסתיר בפעם המי-יודע-כמה את העובדה שהיא משקרת.
נשמע שוב אותו רעש של חריקה כאשר הדלת נסגרה, ולבסוף נשמעה גם טריקה עדינה.
כריס נשמה לרווחה והניחה את הספר בצד. היא שנאה לשקר להוריה, אבל פחדה מהתגובה שהייתה יכולה לקבל אילו הייתה מספרת להם את האמת - שהיא יוצאת מהבית בלי רשות אל המקום הכי מתועב בעיר, אולי מלבד בית הסוהר המקומי. ובית המשוגעים.
היא הצטמררה מרק לחשוב על אותו מקום איום, שאמנם ראתה רק מבחוץ, אבל שמעה רבות על מה שהולך בפנים. אנשים רבים שאיבדו מזמן את העשתונות והתחילו להזות שכל העולם הרוס, שכולם חיים בשקר. כמובן שאלו היו התופעות הידועות בקרב האנשים המשוגעים בעולם - להזות שכל מה שמתרחש הוא שקר, ושהדמיון הוא האמת.
רעש מחריד של יריות עצר את מחשבותיה. היא גלגלה את עיניה וקמה ממיטתה, יוצאת מהחדר אל עבר חדר הטלוויזיה. היא הגיעה אל החדר, ולא הופתעה לראות שדלתו פתוחה ושאחיה הקטן יושב שם וצופה בתכנית האהובה עליו, כמו בכל סוף שבוע. "וויל, אתה לא יכול למצוא לעצמך זמן יותר מתאים כדי לראות טלוויזיה? נגיד, כשאני לא בבית, או קרוב לבית?" שאלה כריס בנימה צינית.
"ברור שלא!" ענה וויל, "משדרים את 'מלאכי המוות' רק בימי ראשון ושבת!"
"אז תקליט את הפרקים, או שתחפש אותם ברשת!" אמרה כריס בקול. הסדרה הזאת עלתה לה על העצבים מהרגע הראשון שוויל החל לראות אותה. מלבד העובדה שהסדרה לא הייתה חינוכית במיוחד, ושכל כמה דקות היה חייב להתרחש רצח של אחת הדמויות, וויל אהב לראות את הסדרה בקול הרם ביותר, דבר שתמיד קטע את מחשבותיה של כריס.
"אני לא רוצה להקליט, זה לא מגניב ככה! וברשת האיכות גרועה," אמר וויל בלי להוריד את עיניו מהמסך.
"לפחות תנמיך את הקול. בגללך עוד יביאו אותי לבית משוגעים."
"היית משוגעת גם לפני שהתחלתי לראות את הסדרה הזאת," אמר. "את הבן אדם היחיד שאוהב להסתגר בחדר שלו, לעשות כאילו הוא קורא ולשקוע במחשבות."
רעד עבר בכריס. "זה לא מה שאני עושה," ענתה בכעס. "אני באמת קוראת, לא עושה כאילו."
"כן בטח," אמר וויל, לקח את שלט הטלוויזיה והגביר את הקול.
כריס נאנחה, ויצאה מהחדר בעוד היא טורקת את הדלת מאחוריה. היא הביטה בשעון היד שלה ונוכחה לדעת שהשעה שבע בערב - היה עליה לארגן את תיקה כדי לחזור למחרת לפנימייה.
היא חזרה אל חדרה ופתחה את ארון הבגדים שלה. רוב החפצים שלה כבר נחו בחדרה קטן בפנימייה, אבל היא תמיד הייתה מחזירה כמה ולוקחת אחרים במקומם.
הפעם היא לא התכוונה לנסוע באוטובוס התלמידים, ולכן לא הייתה חייבת ללבוש בבוקר את התלבושת האחידה הפשוטה של בית הספר. היא בחרה בסוודר האהוב עליה ובג'ינס בצבע כחול כהה, והניחה אותם על הכיסא שבפינת החדר.
היא סיימה לארגן את תיקה בדיוק כשרעש דפיקה נשמע, הפעם מהחלון. חיוך מאוזן לאוזן התפשט על פניה באיטיות. "הגיע הזמן," מלמלה ולבשה במהירות את הג'קט שלה ואת נעליה.
היא פתחה את החלון וכלל לא הופתעה לראות את ידידה הטוב ביותר, ג'ונתן, עומד שם כששערו פרוע ובגדיו כהים ומרופטים, אבל מתאימים לו להפליא.
"לקח לך זמן הפעם," אמרה כריס בחיוך.
"מצטער, מאדי רצתה שאעזור לה בשיעורי הבית וזה לקח קצת יותר מן המצופה," אמר ג'ונתן, מנער מעצמו את האשמה על האיחור. "בכל מקרה, את באה, או שאגיד לגייב שאין לי בעיה ללכת איתו לפרוץ בנק?"
כריס צחקה, עלתה על אדן החלון וירדה ממנו בקפיצה, לא לפני שנעלה את דלת חדרה, כיבתה את האור וסגרה את החלון.
"קדימה מצחקקת, אם את רוצה להספיק להרוס עוד לילה לזוג היונים גייל וטיירון, כדאי שנלך מהר יותר," אמר ג'ונתן.
הוא הושיט לה את ידו והם החלו לרוץ ברחובות הריקים מאדם.


ת"ב?


הודעה זו נערכה ע"י Rip Hunter ב Apr 5 2017, 06:59 PM


--------------------

| | suz aaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaa
User Posted Image User Posted Image

...If I Might Interject




---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Feb 3 2015, 05:57 PM
צטט הודעה




רבות הדרכים לאהוב אותך
*********

פרטי משתמש
קבוצה: מסדר מרלין
הודעות: 20035
חרמשים: 101031
מין:male
משתמש מספר: 50788
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 01.12.2014


ממש אהבתי.
הכתיבה מושכת, והעלילה מעניינת, כל הכבוד.
תמשיכי.
בבקשה?


--------------------
קוראים לי מעיין-חיים ופעם הייתי פה
User Posted Image
(לפעמים אני פה גם עכשיו)

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Feb 4 2015, 11:26 PM
צטט הודעה




גובלין שכיר בגרינגוטס
*****

פרטי משתמש
קבוצה: גריפינדור
הודעות: 4131
חרמשים: 22
מין:female
משתמש מספר: 46953
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 04.03.2014


את כותבת פשוט יפהייפה!
האמת שבהתחלה התעלצתי לקרוא, אבל אחרי שקראתי, הבנתי שהמאמץ (#העצלנות) היה שווה.
השפה גבוהה, אבל לא יותר מדי, היא קולחת ומעניינת.
העלילה מקסימה וזורמת.
אשמח להמשך בקרוב.


--------------------

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Mar 4 2015, 03:26 PM
צטט הודעה




קוסם מתקדם
******

פרטי משתמש
קבוצה: גריפינדור
הודעות: 8095
חרמשים: 48592
מין:female
משתמש מספר: 47946
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 15.05.2014


הקפצה happy.gif


--------------------
קוראים לי מיה.
User Posted ImageUser Posted Image
- Timeless -

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Mar 4 2015, 04:04 PM
צטט הודעה




?Aren't Ordinary People Adorable
*********

פרטי משתמש
קבוצה: מסדר מרלין
הודעות: 20779
חרמשים: 36647
מין:female
משתמש מספר: 48604
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 26.06.2014


פרק 2


הנוף המוכר של העיר עבר במהירות מול פניה של כריס בעוד היא יושבת ברכבת ומסתכלת דרך החלון.
מחשבות על הערב הקודם סחררו את ראשה וגרמו לה לבחילה, אבל העולם כאילו התנגד לה ועם כל הרעש מסביבה המחשבות לא ברחו לשום מקום.
היא ניסתה לגולל בראשה שוב את מה שקרה, מנסה להבין מה עשתה לא בסדר. היא הרי זכרה לנעול את הדלת, לכבות את האור, לסגור את החלון ולנקות את- היא שכחה לנקות את טביעות כפות רגליה על האדמה הלחה של הערוגה, הבינה פתאום. היא נזכרה ברגע שטיפסה לחדרה דרך החלון, אחרי הבילוי הרגיל שלה עם ג׳ונתן. היא הורידה את נעליה, והתכוונה להיכנס למיטה כשמישהו הדליק את האור בחדרה.
הנשימה שלה נעצרה כשראתה את אביה ואימה עומדים בחדר.
"איפה היית?" שאל אביה.
"אה..."
"תעני לי על השאלה!"
כריס לא ענתה.
"כמה זמן את כבר יוצאת בלי רשות מהבית?" שאלה אימה בקול רועד.
"הרבה זמן," לחשה כריס.
לכמה שניות שררה שתיקה מביכה.
"אני מאוכזבת ממך," אמרה אימה, "ולא בגלל שיצאת בלי רשות, אלא בגלל ששיקרת."

עכשיו, בעוד היא ישבה ברכבת, גוש ענק נתקע בגרונה. היא לא חשבה שהוריה אי פעם ישימו לב שהיא יוצאת בלי רשות ושיהיו מאוכזבים מזה ששיקרה.
"גברת חושבת-יותר-מדי נראית עצובה," אמר קול מוכר. "קרה משהו?"
כריס הסתובבה וראתה נער בעל עיניים בהירות, שיער שטני בהיר יחסית, גבוה ולמען האמת - חתיך.
"אמרו לך פעם שזה לא עניינך?" אמרה כריס וחזרה להביט בחלון.
"ברצינות, כריס. את לא יכולה להתנהג ככה כל הזמן," אמר הנער והתיישב לידה.
"פשוט תתחפף, ג'ף," אמרה כריס. "אין לי מצב רוח לדיבורים."
"לא, ברצינות," אמר ג'ף בנימה צינית. "כאילו שאי פעם היה לך מצב רוח לדבר איתי."
כריס לא ענתה.
"את בטוחה שאת לא רוצה לספר לי מה קרה?" ניסה ג'ף בפעם האחרונה.
כריס הנהנה, לא מסירה את מבטה מהחלון.
היא ראתה את השתקפותו של ג'ף הנעמדת דרך הזכוכית, ולאחר מכן שררה שתיקה. היא לא הרגישה רע על התנהגותה כלפי ג'ף, אבל משהו בכל מקרה הציק לה. הוא תמיד היה נחמד אליה, גם אם כל חבריו התנהגו אליה כמו זבל. היא הרגישה איזושהי חיבה כלפיו, אבל העדיפה לשמור את רגשותיה עמוק בבטנה, שאף אחד לא ידע.
הרכבת החלה להאט, מול מבנה גדול עשוי לבנים כהות, וכריס הרימה את תיקה, מתכוננת לרדת מהרכבת. כשהרכבת נעצרה היא קמה ממקומה, והלכה במסדרון הארוך לכיוון הדלתות האוטומטיות.
היא ירדה מהרכבת יחד עם עוד כחמישה ילדים שהגיעו ברכבת אל הפנימייה לאחר סוף השבוע. כריס גררה את התיק שלה על השביל והלכה בצעדים איטיים לכיוון הבניין. היא ידעה שהאוטובוס כנראה כבר הגיע ושהילדים הנוסעים ברכבים פרטיים יגיעו במהלך היום. ככה זה היה תמיד.
לאוטובוס לקח תמיד זמן רב יותר להגיע לבית הספר ולכן יצא מוקדם מאוד מהעיר, בעוד שהרכבת יצאה בסביבות אמצע הבוקר, והמכוניות הפרטיות שהיו לעשירים בפנימייה הגיעו במהלך היום, מבלים עוד כמה שעות בקרב המשפחה. כריס מעולם לא הגיעה לפנימייה במכונית פרטית, מהסיבה הפשוטה שלהוריה לא הייתה כזאת. היא בדרך כלל הייתה מגיעה ברכבת, כי הוריה יכלו להרשות לעצמם משהו יותר יקר מאוטובוס מלא עד אפס מקום בתלמידים מופרעים, למרות שלפעמים הייתה נוסעת באוטובוס בכל מקרה.
היא נכנסה לבניין מאחורי שאר התלמידים שנסעו ברכבת. היא לא ממש הבינה למה הבניין היה כה גדול, אם חדרי המגורים כלל לא היו בו. היא גררה את רגליה במסדרון בעל התקרה הגבוהה עד שהגיעה לדלת עשויה זכוכית שעמדה פתוחה. בדחיפה קלה הדלת נפתחה אל חצר גדולה שבה עמדו בשורות ביתני המגורים של התלמידים.
כמה תלמידים צעירים יותר, בערך בני ארבע עשרה, עברו על פניה של כריס. פניהם היו מוכרים לה, אבל היא לא ידעה את שמותיהם, ולכן רק חייכה אליהם כשהרימו את מבטיהם אליה. למען האמת, כריס הכירה את רוב התלמידים לפי פניהם, או לפי מספר הביתן בו גרו. הפנימייה לא הייתה גדולה מדי, ולכן לא היה קשה לזכור את כולם.
היא הלכה בשביל המרכזי של החצר, ופנתה בפנייה הרביעית שמאלה, אל ביתן 19. הדלת השנייה לפני הסוף מצד ימין במצד הקדמי של הביתן היה החדר שלה, חדר 194. היא חיפשה במשך כמה דקות את המפתח לחדרה בכל הכיסים של מעילה ובתיקה, אבל לא הצליחה למצוא אותו. לבסוף החליטה שאולי השאירה אותו בתוך החדר, או שאולי שכחה אותו בביתה. היא השאירה את התיק בצמוד לדלת, והחלה לרוץ לכיוון הבניין המרכזי. היא פנתה בשביל ונתקלה במישהו.
"אני מצטערת," מלמלה והרימה את ראשה. תוך שניות החליטה שההתנצלות שלה הייתה לשווא.
"את כאילו לא מסתכלת לאן שאת הולכת?!" צעקה אשלי, ושתי השפוטות שלה צחקו.
כריס לא סבלה את אשלי מאז היום בו פגשה אותה, אותו היום בו כולם החליטו שלהיות חבר או לדבר עם כריס יהיה הסוף שלהם מבחינה חברתית.
"מצטערת, הוד נבזיותך, אבל אני ממהרת," סיננה כריס מבין שיניה והתחילה ללכת לכיוון הבניין המרכזי, שוב.
יד עם ציפורניים מלאכותיות צבועות בורוד בזוקה עצרה אותה. "ברור לך שאת לא קוראת לי בכינוי המטופש הזה, נכון?" אמרה אשלי והורידה מכריס את ידה כשעל פניה הבעת גועל. "וחוץ מזה, שמעתי שאת שוב מנסה להתחיל עם חבר שלי."
כריס גלגלה את עיניה. "מעולם לא ניסיתי להתחיל עם ג'ף, את מוזמנת לשאול אותו. המקורות שלך לא נכונים," אמרה וסטתה מהשביל כדי שאשלי לא תעצור אותה.
"ברצינות, כולם יודעים שזה נכון," אמרה אשלי וסידרה את שיערה הבלונדיני בעדינות על כתפיה הצרות. היא הסתכלה על כריס בעיניה הכחולות והקרות כמו קרחון. "ואת יודעת שסטיבן לא היה משקר."
כריס נעצרה. לשנייה בלבד עמדה מופתעת על הדשא, ואז החלה לצחוק. "המקורות שלך הם סטיבן רובינסון?!" שאלה בלעג. "החנון שיעשה הכל למען כל אחד שייתן לו שבעה מטבעות נחושת?"
"כן. טוב," אמרה אשלי. "הוא מקור זול יחסית לשאר. והוא נוסע לפעמים ברכבת - בדיוק כמוך."
כריס גלגלה בעיניה והמשיכה ללכת, מתעלמת מהקריאות של אשלי מאחוריה. היא הגיעה אל הבניין המרכזי כעבור כדקה של הליכה חפוזה וניגשה מיד אל דלפק הקבלה, בו ישבה המזכירה הלא כל כך חביבה של הפנימייה. היא בדיוק שיחקה במשהו בטלפון החכם שלה, דבר שגרם לכריס לגלגל את עיניה ולהשתעל במכוון.
המזכירה הרימה את ראשה מההולוגרמה הקטנה שהייתה המסך של הטלפון שלה. "אה, במה אפשר לעזור לך?" שאלה. ניכר כי היא לא בדיוק מרוצה מהעובדה שהפריעו לה באמצע משחק.
"כנראה שכחתי שוב את המפתח לחדר שלי בבית," אמרה כריס בקול משועמם.
המזכירה הנהנה והורידה את ראשה אל מתחת לדלפק לכמה שניות. אחר כך הרימה את ראשה ונתנה לכריס מפתח כסוף וקטן שהיה חרוט עליו מספר החדר.
"שלא תשכחי אותו שוב. זאת הפעם השלישית שני מביאה לך מפתח," אמרה המזכירה.
כריס גלגלה את עיניה והנהנה.
היא לקחה את המפתח מידה של המזכירה, והלכה משם במהירות.
יותר ויותר תלמידים התחילו להראות פה ושם בחצר הפנימייה ובמבואה של המבנה הראשי.
כריס ניסתה להיתקל בכמה שפחות מהם. היא העדיפה להיות לבד ולא להיות מוקפת אנשים רבים. היא הרכינה את ראשה, והלכה בעוד היא מסתכלת על הנעליים של אנשים ועל השביל שלרגליה.
בסופו של דבר היא הגיעה לחדרה. כריס הרימה את תיקה, והכניסה את המפתח לחור המנעול. בחצי סיבוב נשמע קליק מהדלת, והיא נפתחה באיטיות.
רק אז הרימה כריס את ראשה, ומה שראתה גרם לה לשמוט את תיקה על הרצפה מרוב פליאה.

ת"ב?


--------------------

| | suz aaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaa
User Posted Image User Posted Image

...If I Might Interject




---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Mar 5 2015, 07:22 PM
צטט הודעה




קוסם מתקדם
******

פרטי משתמש
קבוצה: גריפינדור
הודעות: 8095
חרמשים: 48592
מין:female
משתמש מספר: 47946
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 15.05.2014


קודם כל - הפרק מותח ונהדר. אני ממש מסוקרנת לדעת מה היא ראתה, ולדעתי זה מצוין - קליף האנגרים זו דרך מצוינת למשוך קוראים ולסקרן את אלו שכבר קוראים.
הכתיבה עצמה גם מצוינת - היא קולחת ומנוסחת טוב מאוד, ואני חושבת שזה נהדר. כמו כן, הפרקים ארוכים, שעל זה מגיע לך צל"ש - אני בקושי מסוגלת לכתוב דברים ארוכים שגם יצאו טוב בסוף.
הביטוא, בנוסף לכל אלו, גם מוצלח, אף על פי שהייתי ממליצה לקחת בטא שרק יסדר פה ושם ויתקן פה ושם דברים שקשורים לפיסוק, שהם עיקר השגיאות בפרק.
באופן כללי הפרק טוב ומעניין, הסיפור עצמו נשמע מסקרן ואני מצפה להמשך בקוצר רוח happy.gif


--------------------
קוראים לי מיה.
User Posted ImageUser Posted Image
- Timeless -

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Mar 5 2015, 07:39 PM
צטט הודעה




גובלין שכיר בגרינגוטס
*****

פרטי משתמש
קבוצה: גריפינדור
הודעות: 4131
חרמשים: 22
מין:female
משתמש מספר: 46953
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 04.03.2014


הכתיבה שלך מעולה, היא קולחת וטובה מבחינת ביטוא.
אהבתי את העובדה שהוספת הרבה תיאורים, זה נותן לקורא להבין יותר את הסיטואציה.
העלילה מקסימה, היא מותחת ואני מחכה כבר להמשך :)


--------------------

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Mar 9 2015, 05:43 PM
צטט הודעה




?Aren't Ordinary People Adorable
*********

פרטי משתמש
קבוצה: מסדר מרלין
הודעות: 20779
חרמשים: 36647
מין:female
משתמש מספר: 48604
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 26.06.2014


פרק 3


כל החדר היה הפוך. הוילונות הירוקים נתלשו ממקומם ונקרעו. הכיסא ושולחן הכתיבה מעץ מהגוני היו שבורים בחלקם, או סדוקים ומעוקמים. המצעים היו זרוקים על הרצפה והציפוי של המזרון קרוע. מים מטפטפים נשמעו מחדר השירותים הצמוד, ושלולית של מים החלה להתפשט על הרצפה הכהה.
כריס לא ידעה מה לעשות; מעולם לא השתבש משהו בחייה. היא אמנם לא אהבה את השלמות של עולמה, אבל ההרס שהיה בחדרה גרם לה לחשוב האם היא באמת לא אוהבת את זה. כריס הכניסה את התיק שלה לחדר ומיד יצאה ממנו, ונעלה אחריה את הדלת. היא הייתה זקוקה בדחיפות לדבר עם מישהו שהיא מכירה, ושהיא סומכת עליו. ג'ונתן הייתה האפשרות הבטוחה ביותר, אבל מה הוא כבר יכול לעזור בחדר הרוס?
היא נשמה עמוקות שלוש פעמים, ואז התחילה לרוץ בפעם השנייה באותו יום לבניין הראשי.
"את בטוחה שזה מה שראית?" שאלה יועצת בית הספר את כריס בפעם הרביעית באותה דקה.
כריס הנהנה במרץ. "הכל היה הרוס, תלוש מהמקום. כאילו מישהו חיפש שם משהו," היא ענתה בקול רועד.
"בטוח?" שאלה היועצת.
"אני יודעת מה ראיתי," אמרה כריס.
היועצת נשענה אחורה על כיסאה המרופד בבד קטיפתי בצבע בורדו ונאנחה בכבדות. היא הסתכלה על כריס במבט רציני ומודאג גם יחד, כאילו מנסה להחליט האם המצב דורש חקירה משטרתית, או שעדיף לשלוח את הילדה לטיפול פסיכיאטרי.
כריס ישבה על ידיה, מנסה שלא להראות מתוחה מדי. היא הייתה רגילה לשגרה שקטה, אולי מלבד אותם ימים שבהם יצאה מהבית לבלות עם ג'ונתן, אבל היא התחילה לחשוב שאולי העובדה שהוריה תפסו אותה משקרת והרס החדר שלה יכולים להיות רק הדברים הראשונים בשינוי של חייה. היא קיוותה שהיא טועה.
נשמעה דפיקה בדלת המשרד.
"יבוא," אמרה היועצת בקול תקיף.
הדלת נפתחה בשקט ובאיטיות, ולחדר נכנסה המזכירה שכריס לא סבלה. "מר בראון מחכה בחוץ, גברת אנדרסון," אמרה המזכירה בקול מתקתק.
"הגידי לו להיכנס, רוזלי," אמרה היועצת.
המזכירה יצאה מהחדר, וכעבור מספר שניות נכנס לחדר אדם גבה קומה, חמור סבר וחסון, בעל פנים מוארכות, עיניים ירוקות ושיער כהה. הוא נראה צעיר יחסית, בערך בשנות העשרים לחייו.
"באתי בהקדם האפשרי, אני מקווה שלא חיכיתם לי יותר מדי," אמר האיש והתיישב על הכורסא הקרובה לזו שבה ישבה כריס.
"כלל לא," אמרה היועצת, והעבירה את מבטה בין כריס לאיש כמה פעמים.
"בכל מקרה, זהו אריק בראון. הוא מתמחה באירועים חריגים הקורים באזור שלנו." אחר כך פנתה אל מר בראון, ״וזוהי כריסטינה סוואן, תלמידת כיתה י' בפנימייה."
מר בראון הנהן לעבר כריס, והיא חייכה לעברו חיוך מאולץ.
"כריסטינה, מר בראון יבדוק את העניין שדיברנו עליו עכשיו, ואז נראה מה נעשה בהקשר לזה, אוקיי?" שאלה היועצת.
כריס הנהנה בשנית.
"יפה, אז בואו נלך למקום האירוע."

כריס הובילה את מר בראון ואת גברת אנדרסון אל הביתן בו היה חדרה.
השמש כבר עמדה באמצע השמיים והעירה את כל החצר באור בהיר. רוב התלמידים לא נראו באיזור, כנראה כבר הגיעה שעת ארוחת הצהריים בחדר האוכל.
הם התהלכו בשקט ונועם עד לביתן 19 בעוד כריס שקועה במחשבות. היא הוציאה את המפתח מכיסה, וכשהגיעו לדלת חדרה, פתחה אותו בעזרת המפתח. צליל קטן בישר על פתיחת המנעול ובדחיפה קלה הדלת נפתחה. כריס נשארה בחוץ בעוד היועצת והמומחה נכנסו לחדר לבדוק את המצב. היא שמעה כמה מלמולים עולים משם, אבל לא הצליחה לשמוע מה הם אומרים.
אחרי כמה דקות הם יצאו מהחדר ונראו מבולבלים.
מר בראון ניגש אל כריס. "אממ... תשמעי, העלמה סוואן - "
"מצאתם משהו?" שאלה כריס, קוטעת את דבריו.
מר בראון הפנה לרגע את מבטו לעבר היועצת, ואז החזיר אותו אל כריס. "לא מצאנו דבר," אמר מר בראון בקול שקט ועדין.
כריס הרימה את גבותיה בפליאה. "כלומר, לא מצאתם דבר חדש," היא אמרה.
"לא," אמרה היועצת והתקרבה אליהם. "לא מצאנו דבר. החדר שלך נראה בדיוק אותו הדבר כמו שנראה כבר שנה וחצי."
כריס הנידה את ראשה. "זה לא יכול להיות." היא דחפה את שני המבוגרים הצידה ונכנסה לחדרה, אבל הם צדקו.
הוילונות הירוקים עמדו במקומם, ללא כל פגם. המצעים היו מסודרים על המיטה, והשטיח היה נקי. הרהיטים מעץ מהגוני עמדו במקומם, זקופים ויפהפיים. למעשה, הדבר היחיד שלא עמד במקומו היה התיק הקטן של כריס, שהיה זרוק בכניסה לחדר.
״משהו פה לא הגיוני," היא חזרה על דבריה. "כשהגעתי לפה מקודם הכל היה פשוט לגמרי הפוך!"
מר בראון נאנח.
"העלמה סוואן." הוא הניח את ידו על כתפה, אבל היא ניערה אותה. "את בטוחה שלא דמיינת את הכל?"
הכעס התחיל לבעבע בגופה של כריס. "לא דמיינתי את זה!" צעקה. "אני נשבעת שזה לא היה ככה קודם! אני לא משקרת!"
"אולי את חושבת שאת לא משקרת," אמרה גברת אנדרסון בעדינות. "אולי כדאי שנדבר על זה."
כריס נאנחה בכעס. "אני לא דמיינתי את זה, ולא אכפת לי מה תגידו!" היא צעקה בעצבים. "ועכשיו, ברשותכם, אלך לאכול." היא רקעה ברגליה בעודה מתרחקת מהביתן אל עבר חדר האוכל.

כשנכנסה, אף אחד כלל לא שם לב שהיא איחרה. בדרך כלל גברת אנדרסון הייתה עומדת בפתח ורושמת את המאחרים בפנקסה הקטן, ואחר כך נותנת להם עונש מסוים, אבל גברת אנדרסון עדיין הייתה עם אריק בראון, ולכן כריס ניצלה מריתוק. היא הלכה לקחת לעצמה את הדבר הראשון הבא ליד, ואז חיפשה בעיניה אנשים שהיא מכירה, מקווה שנשארו אנשים כאלו בחדר האוכל. היא זיהתה מרחוק את אנה, הילדה השקטה משיעור פיזיקה, אבל וויתרה על הישיבה לידה. בתחילת השנה ניסתה להקשר אליה, אבל אנה דחתה כל הצעה ונשארה בודדה. היא ראתה במרחק גם את השולחן של אשלי וכל החברים המטומטמים שלה, אבל גם את השולחן הזה פסלה. כריס המשיכה לחפש בעיניה עד שמצאה את ג'ונתן יושב עם תומאס טראבלס באחד השולחנות. היא פנתה לשם, מנסה לא להחליק על משקאות שנפלו והזבל שעל הרצפה. היא עקפה בעיקוף גדול מאוד את השולחן בו ישבה אשלי, עד שהגיעה לשולחן של ג'ונתן. היא התיישבה בכבדות מול תום ונאנחה.
"סוואן!" הוא קרא בקול מופתע. "איחור ראשון אי פעם?"
"שתוק, טראבלס," אמרה כריס ולקחה לידיה את הסכו"ם. היא אכלה לאכול באיטיות, בעוד הבנים ממשיכים בשיחה שלהם.
היחסים בין תום וכריס היו דבר די לא קבוע. לפעמים הם היו החברים הכי טובים ויחד עם ג'ונתן הולכים לעשות שטויות, בעיקר בחופשות מבית הספר או בסופי שבוע, ולפעמים הם פשוט לא סבלו אחד את השני והעקיצות והריבים היו יכולים להמשך זמן רב. לפעמים הם התנהגו כמו עכשיו - הוא עוקץ אותה, היא מתעלמת והכל ממשיך כרגיל.
תום טראבלס נחשב לחבר הכי טוב של ג'ונתן, לא כולל את כריס. שניהם היו ידועים ברוח השטותניקית שלהם ובמומחיות שלהם בלעשות צרות, להיכנס לצרות ולצאת מהכל בלי שריטה או עונש. לפעמים עם חצי גבה בלבד או שיער צבוע בירוק, אבל לרוב אי היה אפשר לתת עדות שהם אלו שעשו את הצרות. כמובן שכריס ידעה, שכן הייתה מאוד מחוברת אל השניים.
"אז, כריס," שאלה ג'ונתן והפנה את מבטו אליה בכל תשומת הלב. "האם זה צירוף מקרים שאת מגיעה באיחור פעם ראשונה בכל חייך בפנימייה לחדר האוכל ומפלצת אנדרסון בדיוק לא נמצאת כדי להשגיח על כך?"
כריס גלגלה את עיניה כשהבינה את השאלה של ג'ונתן, שנאמרה בנימה צינית מאוד.
"לא, כבוד השופט ג'ון טיילר. זהו לא צירוף מקרים," אמרה בשפה גבוהה ונימה רצינית מזויפת. "פשוט הייתה תקלה בחדרי הקט והנאה, וגברת אנדרסון עזרה לי עם בעיה זו."
תום מיד התחיל לצחוק. "איך אני אוהב את זה שאתם עושים ת'עצמכם מכובדים," אמר בין צחוק לצחוק. "זה פשוט אדיר."
כריס גלגלה את עיניה בשנית, סיימה את האוכל שעל המגש שלה ולגמה את הטיפה האחרונה של מיץ התפוזים. "יש היום אימוני ספורט או שיעורי בחירה?" שאלה לבסוף.
"לא יודע," ענה תום והשעין את ראשו על ידו. "אני בדרך כלל מבריז משניהם."
"זה כבר ידוע," אמר ג'ונתן. "ונדמה לי שיש היום אימוני ספורט, אבל אני לא בטוח בזה."
כריס הנהנה, וקמה ממקומה. "נראה לי שאלך לשאול."
"אחלה רעיון. את לא חייבת לספר לי מה זה, כי אני מתכוון לארוב לאלה מכיתה ח' בכרמים," אמר תום.
"יש להם שיעור חקלאות עכשיו?" שאל לג'ונתן בפליאה. "לא מחר בצהריים?"
"יש להם היום איזו הרצאה או משהו כזה."
"מדהים שאתה יודע יותר טוב את המערכת של שכבות אחרות מאשר את שלך," אמרה כריס בלגלוג.
"לכי תחפשי ת'חברים שלך," אמר תום ועשה בידו תנועת ביטול.
"קטע שאתם החברים שלי," היא ענתה.
תום נאנח. הוא שוב הובס בקרב עקיצות.
כריס חייכה והלכה להניח את המגש במקום המיועד לכך. היא פילסה את דרכה דרך המון הילדים שפנו אל היציאה, והניחה את המגש שלה על השולחן שנערמו עליו כבר מספר די גדול של מגשים.
כריס הניחה את המגש שלה על הערימה המבולגנת, כשלפתע קרה משהו מוזר. לרגע היה נדמה לה שבמקום מגשי פלסטיק בצבעים דהויים היא רואה לוחות מתכת שנראים כאילו נלקחו מאתר בנייה. היא שפשפה את עיניה, אבל המגשים של הקפטריה חזרו להיות כפי שהכירה אותם.

ת"ב?


--------------------

| | suz aaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaa
User Posted Image User Posted Image

...If I Might Interject




---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Mar 9 2015, 07:24 PM
צטט הודעה




גובלין שכיר בגרינגוטס
*****

פרטי משתמש
קבוצה: גריפינדור
הודעות: 4131
חרמשים: 22
מין:female
משתמש מספר: 46953
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 04.03.2014


קודם כל, זה פרק מקסים. הכתיבה שלך מושכת ומעניינת, ונהניתי לקרוא.
העלילה מקורית והפרק הזה ספציפית יותר מסתורי מהשאר, וגרם לי ממש לרצות שתמשיכי.
יש מספר דברים שהפריעו לי בקריאה:

QUOTE
מעולם לא קרה לה שמשהו השתבש איפושהו.

אני חושבת שכותבים "איפשהו".

QUOTE
היא כיוותה שהיא טועה.

קיוותה.

QUOTE
״וזוהי כריסטינה סוואן, תלמידת כיתה י״ בפנימייה.״

היית צריכה לשים רק גרש אחד, כי אחרת זה נראה כאילו הסתיים כבר המשפט אבל אז רואים שיש לו המשך.

QUOTE
כריס הובילה את מר בראון ואת גברת אנדרסון אל הביתן בו היה חדרה. השמש כבר עמדה באמצע השמיים והעירה את כל החצר באור בהיר.

היית צריכה לכתוב: "השמש כבר מעדה באמצע השמיים והאירה את כל החצר באור בהיר."

QUOTE
הם התהלכו בשקט ונועם עד לביתן 19, כריס שקועה במחשבות.

אם כבר אני מעירה על המשפט הזה, אז "הם התהלכו בשקט ובנועם..."
את מדברת עליהם, ואז "כריס שקועה במחשבות." זה נשמע מוזר.
לדעתי את צריכה לשנות או ל"כשכריס שקועה במחשבות," או ל"כריס היתה שקועה במחשבות."

QUOTE
המצעים היו מסודרים על המיטה, והשטיח היה נקי. הרהיטים מעץ מהגוני עמדו במקומם, זקופים ויפיפים.

אני כמעט בטוחה שהאיות הנכון של המילה הוא: "יפהפיים".

QUOTE
היא ראתה במרחק גם את השולחן של אשלי, וכל החברים המטומטמים שלה, אבל גם את השולחן הזה פסלה.

הפסיק הראשון מיותר.

QUOTE
היא עברה בהיקוף גדול מאוד את השולחן בו ישבה אשלי, עד שהגיעה לשולחן של ג'ונתן.

עיקוף גדול. היא לא מקיפה, היא עוקפת.

QUOTE
היא אכלה לאכול באיטיות, בעוד הבנים ממשיכים בשיחה שלהם.

החלה לאכול. כשזה עם א' זה הופך ללשון אכילה, והכוונה פה זה להתחלה.

QUOTE
בעיקר בחופשות מבית הספר או בסופי שבוע, ולפעמים הם שפוט לא סבלו אחד את השני והעקיצות והריבים היו יכולים להמשך זמן רב.


היתה לך טעות הקלדה אחרי הפסיק הראשון, "פשוט".
במקום "והעקיצות והריבים היו יכולים להמשך זמן רב," היית צריכה לכתוב "להמשיך", או "להימשך".

QUOTE
"לא, כבוד השופט ג'ון טיילר. זהו לא צירוף מקרים," אמרתי בשפה גבוהה ונימה רצינית מזוייפת

שאר הסיפור לא כתוב מנקודת המבט של כריס. היית צריכה לכתוב: "אמרה בשפה גבוהה ונימה רצינית מזוייפת".

QUOTE
"איך אני אוהב את זה שאתם עושים ת'עצמכם מכובדים," הוא אמרה בין צחוק לצחוק, "זה פשוט אדיר."

שוב טעות הקלדה :)
הוא אמר.

QUOTE
כריס גילגלה את עיניה בשנית, וסיימה את האוכל שעל המגש שלה, ולגמה את הטיפה האחרונה של מיץ התפוזים.

היית צריכה לכתוב: "כריס גילגלה את עיניה בשנית, סיימה את האוכל שעל המגש שלה\ ולגמה את הטיפה האחרונה של מיץ התפוזים."
ה-'ו' הראשונה מיותרת וגם הפסיק השני.

QUOTE
"יש להם היום איזו הרצעה או משהו כזה."

הרצאה. כשזה עם ע' זה מלשון רצועה.

סליחה על החפירה והקטנוניות על דברים קטנים...
פרק מקסים, מחכה להמשך :)


--------------------

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Mar 9 2015, 07:44 PM
צטט הודעה




?Aren't Ordinary People Adorable
*********

פרטי משתמש
קבוצה: מסדר מרלין
הודעות: 20779
חרמשים: 36647
מין:female
משתמש מספר: 48604
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 26.06.2014


QUOTE (Write is my life @ Mar 9 2015, 07:50 PM)
קודם כל, זה פרק מקסים. הכתיבה שלך מושכת ומעניינת, ונהניתי לקרוא.
העלילה מקורית והפרק הזה ספציפית יותר מסתורי מהשאר, וגרם לי ממש לרצות שתמשיכי.
יש מספר דברים שהפריעו לי בקריאה:

QUOTE
מעולם לא קרה לה שמשהו השתבש איפושהו.

אני חושבת שכותבים "איפשהו".

QUOTE
היא כיוותה שהיא טועה.

קיוותה.

QUOTE
״וזוהי כריסטינה סוואן, תלמידת כיתה י״ בפנימייה.״

היית צריכה לשים רק גרש אחד, כי אחרת זה נראה כאילו הסתיים כבר המשפט אבל אז רואים שיש לו המשך.

QUOTE
כריס הובילה את מר בראון ואת גברת אנדרסון אל הביתן בו היה חדרה. השמש כבר עמדה באמצע השמיים והעירה את כל החצר באור בהיר.

היית צריכה לכתוב: "השמש כבר מעדה באמצע השמיים והאירה את כל החצר באור בהיר."

QUOTE
הם התהלכו בשקט ונועם עד לביתן 19, כריס שקועה במחשבות.

אם כבר אני מעירה על המשפט הזה, אז "הם התהלכו בשקט ובנועם..."
את מדברת עליהם, ואז "כריס שקועה במחשבות." זה נשמע מוזר.
לדעתי את צריכה לשנות או ל"כשכריס שקועה במחשבות," או ל"כריס היתה שקועה במחשבות."

QUOTE
המצעים היו מסודרים על המיטה, והשטיח היה נקי. הרהיטים מעץ מהגוני עמדו במקומם, זקופים ויפיפים.

אני כמעט בטוחה שהאיות הנכון של המילה הוא: "יפהפיים".

QUOTE
היא ראתה במרחק גם את השולחן של אשלי, וכל החברים המטומטמים שלה, אבל גם את השולחן הזה פסלה.

הפסיק הראשון מיותר.

QUOTE
היא עברה בהיקוף גדול מאוד את השולחן בו ישבה אשלי, עד שהגיעה לשולחן של ג'ונתן.

עיקוף גדול. היא לא מקיפה, היא עוקפת.

QUOTE
היא אכלה לאכול באיטיות, בעוד הבנים ממשיכים בשיחה שלהם.

החלה לאכול. כשזה עם א' זה הופך ללשון אכילה, והכוונה פה זה להתחלה.

QUOTE
בעיקר בחופשות מבית הספר או בסופי שבוע, ולפעמים הם שפוט לא סבלו אחד את השני והעקיצות והריבים היו יכולים להמשך זמן רב.


היתה לך טעות הקלדה אחרי הפסיק הראשון, "פשוט".
במקום "והעקיצות והריבים היו יכולים להמשך זמן רב," היית צריכה לכתוב "להמשיך", או "להימשך".

QUOTE
"לא, כבוד השופט ג'ון טיילר. זהו לא צירוף מקרים," אמרתי בשפה גבוהה ונימה רצינית מזוייפת

שאר הסיפור לא כתוב מנקודת המבט של כריס. היית צריכה לכתוב: "אמרה בשפה גבוהה ונימה רצינית מזוייפת".

QUOTE
"איך אני אוהב את זה שאתם עושים ת'עצמכם מכובדים," הוא אמרה בין צחוק לצחוק, "זה פשוט אדיר."

שוב טעות הקלדה :)
הוא אמר.

QUOTE
כריס גילגלה את עיניה בשנית, וסיימה את האוכל שעל המגש שלה, ולגמה את הטיפה האחרונה של מיץ התפוזים.

היית צריכה לכתוב: "כריס גילגלה את עיניה בשנית, סיימה את האוכל שעל המגש שלה\ ולגמה את הטיפה האחרונה של מיץ התפוזים."
ה-'ו' הראשונה מיותרת וגם הפסיק השני.

QUOTE
"יש להם היום איזו הרצעה או משהו כזה."

הרצאה. כשזה עם ע' זה מלשון רצועה.

סליחה על החפירה והקטנוניות על דברים קטנים...
פרק מקסים, מחכה להמשך :)

וזאת הסיבה למה הייתי צריכה לכתוב את הפרק מהמחשב, ולא מהטלפון.
כל, פשוט כל הטעויות האלה הם בגלל העובדה שכתבתי את הפרק מהטלפון וזה עושה תיקון אוטומטי.
בפעם הבאה אקרא יותר מפעם אחת את הפרק לפני שאני שמה אותו.
תודה.


--------------------

| | suz aaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaa
User Posted Image User Posted Image

...If I Might Interject




---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Mar 9 2015, 09:02 PM
צטט הודעה




קוסם מתקדם
******

פרטי משתמש
קבוצה: גריפינדור
הודעות: 8095
חרמשים: 48592
מין:female
משתמש מספר: 47946
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 15.05.2014


טוב, הפרק היה טוב מאוד; הוא כתוב בצורה טובה ורהוטה, נעים לקריאה ומעניין מאוד. העלילה גם מתחילה להתפתל, ומאוד מעניין לעקוב אחריי השתלשלות העניינים.
פרט למחמאות (כי זו ת"ב אחריי הכל), אני ממליצה לך לקחת בטא שיעבור על הפרק ויתקן כמה דברים, משום שיש טעויות מזעריות שלדעתי עדיף בטא מוסמך שיעבור עליהן ויתקן אותן.
באופן כללי הפרק היה מעניין, תום חמוד (כן, התחלתי לחבב אותו כבר עכשיו), שם המשפחה של כריס אדיר ואני ממש מקווה לראות המשך בקרוב happy.gif


--------------------
קוראים לי מיה.
User Posted ImageUser Posted Image
- Timeless -

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Mar 9 2015, 09:03 PM
צטט הודעה




?Aren't Ordinary People Adorable
*********

פרטי משתמש
קבוצה: מסדר מרלין
הודעות: 20779
חרמשים: 36647
מין:female
משתמש מספר: 48604
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 26.06.2014


QUOTE (The Red Queen @ Mar 9 2015, 09:28 PM)
טוב, הפרק היה טוב מאוד; הוא כתוב בצורה טובה ורהוטה, נעים לקריאה ומעניין מאוד. העלילה גם מתחילה להתפתל, ומאוד מעניין לעקוב אחריי השתלשלות העניינים.
פרט למחמאות (כי זו ת"ב אחריי הכל), אני ממליצה לך לקחת בטא שיעבור על הפרק ויתקן כמה דברים, משום שיש טעויות מזעריות שלדעתי עדיף בטא מוסמך שיעבור עליהן ויתקן אותן.
באופן כללי הפרק היה מעניין, תום חמוד (כן, התחלתי לחבב אותו כבר עכשיו), שם המשפחה של כריס אדיר ואני ממש מקווה לראות המשך בקרוב happy.gif

כמו שאמרתי כבר לשירה, הטעויות לרוב הן בגלל שאת הפרק כתבתי בטלפון. השאר- סימני פיסוק ואני לא הולכים טוב ביחד.
אולי באמת אקח בטא אם כולם כל הזמן ממליצים לי.


--------------------

| | suz aaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaa
User Posted Image User Posted Image

...If I Might Interject




---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Mar 16 2015, 05:24 PM
צטט הודעה




קוסם מתקדם
******

פרטי משתמש
קבוצה: גריפינדור
הודעות: 8095
חרמשים: 48592
מין:female
משתמש מספר: 47946
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 15.05.2014


הודעה להפרדה happy.gif


--------------------
קוראים לי מיה.
User Posted ImageUser Posted Image
- Timeless -

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Mar 16 2015, 05:26 PM
צטט הודעה




?Aren't Ordinary People Adorable
*********

פרטי משתמש
קבוצה: מסדר מרלין
הודעות: 20779
חרמשים: 36647
מין:female
משתמש מספר: 48604
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 26.06.2014


אוקיי. קודם כל- תודה רבה למיה החצילצילון שלי על הביטוא. אם אתם רוצים, מוזמנים לקרוא את הפרקים שוב לאחר הבטא. כל התלונות עכשיו- אליה (סתם נו.)


פרק 4


בסופו של דבר הסתבר שאחר הצהריים היה אמור להיות להם שיעורי בחירה, ולכן כריס וג'ון פנו אל ביתני הכיתות בצד השני של החצר.
כריס לא הזכירה את מה שראתה לאחר שסיימו את ארוחת הצהריים, לא לאחר התגובה של ג'ון אחרי שסיפרה לו מה ראתה.
"זה רק בראש שלך," הוא אמר. "כנראה לא ישנת טוב בלילה או משהו."
"אני אומרת לך שזה היה אמיתי," ענתה כריס בכעס. כבר נמאס לה מהעובדה שפעמיים ביום אחד לא האמינו לדבריה.
"עדיף שלא תדברי על זה אם את כל כך בטוחה שזה אמיתי. בסוף עוד יכניסו אותך לבית המשוגעים."
בזה הסתיימה השיחה ביניהם.
עכשיו, בעודם צועדים בשקט על השביל המוביל אל הכיתות, כריס החליטה שאולי לא כדאי לספר לו מה קרה מוקדם יותר, כאשר איחרה לחדר האוכל.
"אז…" ניסה ג'ון להתחיל שיחה. "יש שמועות ששוב הסתבכת עם אשלי ג'ונסון."
"שמועות הן לא תמיד דבר אמין," ענתה כריס. "ותלוי למה אתה מתכוון ב'להסתבך'."
"אז יש אמת בדברים האלו!" ג'ון צחק ועיניו נצצו בשעשוע.
"זה לא באמת משנה."
"ברור שזה כן!"
"זה לא." כריס הגבירה את מהירות צעדיה, אבל ג'ון הדביק אותה במהירות.
"זה נושא רגיש או משהו?" שאל, ואז חיוכו נעלם. "ג'ף ברוק, נכון?"
כריס הנהנה.
הבעת הפנים של ג'ון הייתה קשה לקריאה, ולכן השתיקה המביכה חזרה שוב.
כשהגיעו אל ביתני הכיתות, הם נפרדו בהנהון בלבד, וג'ון פנה אל כיתת האלקטרוניקה.
"רגע, ג'ון." עצרה אותו כריס והניחה את ידה על זרועו. "אל תאמין לכל מה שאשלי אומרת עליי. אתה יודע שזה לא נכון."
ג'ון הנהן והלך משם.
גוש ענק בגרונה של כריס איים לחנוק אותה, אבל היא לא נשברה. היא המשיכה לכיוון כיתת הספרות, מנסה לנשום כרגיל. היא נכנסה לביתן בדיוק כמה שניות לפני המורה, ועד אז הספיקה להוציא את ספריה ומחברותיה ולהתיישב במקומה.
המורה התחילה בשיעור על שייקספיר והסבירה בפירוט רב על אופן הכתיבה של המחזות שלו.
לראשונה זה זמן רב כריס לא הייתה מרוכזת בשיעור. היא הייתה שקועה במחשבות על כל מה שקרה עם ג'ון, ג'ף ואשלי. המחשבות שלה נדדו מדי פעם אל הבלגן שבחדר שלה, אבל משנייה לשנייה היא חשבה יותר שסתם דמיינה את זה, דבר שגרם לה להרגיש שמשהו לא בסדר בה והאפיל עוד יותר את מצב הרוח שלה.
"העלמה סוואן, אולי תוכלי לענות על השאלה הזאת?" נשמע לפתע קולה של המורה.
כריס הרימה את עיניה מהשולחן וראתה את מבטה הבוחן שלה. "סליחה, גברת קליין. לא הקשבתי," מלמלה והורידה את ראשה.
המורה הנידה בראשה באכזבה וכתבה משהו ביומן שלה.
כריס בלעה את רוקה ובשאר השיעור ניסתה להראות כאילו היא מקשיבה. שוב ושוב מחשבותיה על המקרים הקודמים חזרו ועלו במוחה, אבל היא ניסתה לנער אותם ולהתרכז בשיעור. את שיעורי הבית רשמה בקפידה במחברת המטלות שלה, וכשנגמר השיעור הייתה אחת הראשונות לצאת מהכיתה.
היא התהלכה במרפסת העץ של ביתני הכיתות, שהיה דמוי מסדרון, וניסתה למצוא את ג'ון. היא פחדה שאולי הוא חושב שהיא משוגעת, אבל היא מצאה אותו במקום הקבוע בו תמיד נפגשו, בודק איזשהו מעגל חשמלי קטן, והמחשב הנייד שלו מונח לצידו.
כאשר היה מרוכז קמטים זעירים היו מופיעים על מצחו ושפתיו היו מתכווצות. עיניו הכחולות בחנו בקפידה את המעגל החשמלי שניסה לתקן. כריס חיכתה בסבלנות כמה מטרים ממנו, מחכה שיסיים או שישים לב שהיא עומדת שם. פעם אחת בלבד עשתה את הטעות והפריעה לו באמצע שתיקן איזשהו מכשיר שכלל לא הבינה למה הוא משמש, וג'ון פשוט התעלם ממנה במשך כמה ימים, עד שהתנצלה.
היא הסתכלה על פניו, וחשבה על כך שאולי עדיף שכן תספר לו שהיא חוששת שהיא משתגעת. אבל העובדה שאולי יתרחק ממנה עצרה אותה.
לאחר כמה דקות שבהם פשוט התבוננה בו, ג'ון הרים את ראשו.
כשראה אותה הוא נראה מעט המום לשנייה, כאילו לא מאמין שהיא באמת שם. ואז הוא לקח את הלפטופ שלו והתחיל לברוח משם. כריס הייתה בהלם, אבל היא התאפסה על עצמה והתחילה לרוץ אחריו כשתיקה מתנדנד על כתפיה. היא רצה אחריו לאורך כל החצר, דוחפת אנשים מדרכה כדי להגיע אליו. היא הגיעה עד לביתן שלו, ועצרה אותו לפני שטרק את הדלת בפניה. "חכה שנייה," אמרה בין נשימה לנשיפה. ושמה את רגליה ברווח שבין הדלת למשקוף.
"מה?" הוא שאל בקוצר רוח.
"מה הקטע שלך? למה אתה רץ ברגע שאתה רואה אותי? למה אתה מתעלם ממני ולמה לעזאזל אתה מתנהג כמו אידיוט?" היא צעקה.
ג'ון הרים את גבותיו.
"את חושבת שרצתי בגללך?" הוא שאל, והסתכל בעצבנות על משהו שהיה מאחורי כריס, אבל כשהסתובבה לא ראתה דבר.
"אתה יכול להגיד לי מה קרה?" שאלה בדאגה.
ג'ון הסתכל לכל הכיוונים, לראות שאף אחד לא מסתכל עליהם, ואז פתח את הדלת לרווחה. כריס מעולם לא נכנסה לחדר שלו, ולכן היססה תחילה. הוא הסתכל סביבו במבט לחוץ, ולכן היא פשוט נכנסה לחדר.
ג'ון סגר את הדלת ונעל אחריו.
החדר שלו היה הדבר הכי מסודר שראתה בחייה. כל הספרים שלו עמדו ישרים על המדף והשולחן שלו היה נקי ללא רבב. המיטה הייתה מוצעת בסדינים כהים יותר מאשר אלו שבחדר של כריס, והרצפה הייתה נוצצת מרוב ניקיון.
"עכשיו אתה מוכן לספר לי מה קרה?" שאלה כריס, ושילבה את ידיה.
ג'ון נראה קצת מבולבל. לאחר רגע הוא התעשת, ונשם עמוק. "הייתי חייב להביא אותך למקום שאף אחד לא ישמע אותנו," הוא אמר, "את לא תאמיני מה קרה בשיעור אלקטרוניקה."
"מה?"
"בזמן שכולנו עבדנו, אחד הילדים, דין ג'פרסון, סיפר למורה שיש משהו מוזר במבנה של השולחנות. שהם כאילו עשויים הריסות במקום עץ."
"כמו שאני ראיתי שהמגשים עשויים לוחות מתכת במקום פלסטיק?" שאלה כריס.
ג'ון הנהן במהירות.
"המורה שלח אותו לשטוף פנים ולהירגע, ויחד איתו יצא מהכיתה. המורה חזר אחרי כמה דקות, אבל דין לא חזר בכלל לשיעור."
"אז הוא כנראה לא הרגיש טוב," מלמלה כריס. "או שהוא הבריז מהשיעור כדי למצוא מישהו שלא חושב שהוא משוגע."
ג'ון גילגל את עיניו. "מאיפה לך לדעת שזה מה שקרה? יכול להיות שלקחו אותו לבית משוגעים, או שהוציאו אותו מהעיר!" הוא צעק, "את יודעת שכבר תקופה די ארוכה שהוא מתנהג מוזר."
כריס הייתה חייבת להודות שזה נכון. היא אמנם למדה עם דין רק בשיעור צרפתית, אבל הוא באמת היה קצת מעופף וסיפר על כל מה שעובר עליו למורות וליועצת. "בוא פשוט נהיה אופטימיים, בינתיים," אמרה כריס. "נניח שהוא סתם במרפאה, בטח קצת מתאושש. אולי הוא לא ישן טוב, או שיש לו חום."
שתיקה מתוחה עמדה בין השניים.
"אופטימיות לא הרגה אף אחד עד עכשיו," אמר ג'ון וחייך. "אז אני חושב שזה בסדר להתנהג כך. אבל רק בינתיים."
כריס חייכה, וחיבקה אותו חיבוק זריז.
הם הסתכלו אחד על השנייה למשך כמה שניות, כשלפתע נשמעה צרחה מהצד השני של החצר.
האווירה הקלילה בחדר הוחלפה שוב באווירה מתוחה.
"מה זה היה?" שאלה כריס.
ג'ון הניד בראשו. לא היה לו מושג. הם יצאו במהירות מהחדר, ורצו אל עבר המקום ממנו נשמעה הצרחה. היה קל לזהות את המקום - ממש קרוב לביתן המקלחות היה קהל קטן של תלמידים, רובם נראו המומים. כמה מהם נראו מזועזעים וכמה בנות בכו.
מלמולים שנשמעו בעיקר כמו "זה לא ייתכן" או "אני לא מאמין" היו הדבר היחיד שנשמע בסביבה, וטרדו את כריס כמו זמזום של נחיל דבורים על טבעיות שרודפות אחריה. ג'ון נעמד על קצות אצבעותיו כדי לבדוק מה קורה, אבל לאחר כמה שניות של ניסיונות שווא, הוא נעמד שוב כרגיל.
"אי אפשר לראות כלום," הוא אמר וניסה לפלס את דרכו בהמון, לא שזה עזר לו. כריס הלכה מיד אחריו, נכנסת ברווחים הצפופים שבין האנשים.
הם הצליחו להגיע למקום מספיק קרוב בשביל לשמוע שגם כמה מורים נמצאים באזור בודקים מה קורה, ואז בלגן ממש לפניהם גרם לכמה ילדים לקלל ולהתעצבן. מתוך ההמון יצא תום, שנראה מזועזע ומבוהל. כריס מעולם לא ראתה אותו ככה.
"מה קרה?" שאל ג'ון, אבל תום עוד לא היה מסוגל לדבר. הם חיכו כמה שניות עד שהוא נרגע.
"זה דין," אמר תום. "דין ג'פרסון. הוא מת."
נשיפה מזועזעת נפלטה מפיה של כריס. היא העבירה את מבטה מיד אל ג'ון, שנראה כאילו כל פחדיו הגדולים ביותר התגשמו. כריס החלה לפלס את דרכה אל קדמת הקהל, מתעלמת מקללות של אנשים על כך שדרכה עליהם ודוחפת כל מה שנמצא בדרכה. היא הגיעה אל השורה הראשונה של הקהל. שם, כשראשו בין ידיו של המורה להיסטוריה, שכב דין ללא כל רוח חיים. שיערו הבהיר כיסה את מצחו וכתם כהה התפשט לאיטו על בטנו וכיסה כמעט את כל חולצתו הלבנה באדום.
גוש ענק נתקע בגרונה של כריס והיא חיפשה פנים מוכרות, כדי להיאחז במשהו מציאותי ולא לתת לשיגעון לבלוע אותה. היא מצאה כמה מטרים ממנה פנים יחסית מוכרות. נערה עם שיער חום בהיר, עיניים בצבע שוקולד ואף מלא בנמשים. אנה. עיניה הגדולות היה קרועות מאימה, והיא הסתכלה על כריס כאילו היא זאת שתהיה הקורבן הבא.

ת"ב?


--------------------

| | suz aaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaa
User Posted Image User Posted Image

...If I Might Interject




---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Mar 17 2015, 09:37 PM
צטט הודעה




הדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד היא ליצור אותו
*********

פרטי משתמש
קבוצה: רייבנקלו
הודעות: 22393
חרמשים: 502
מין:female
משתמש מספר: 51111
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 01.01.2015


צ'אר זה מדהים!
הכתיבה שלך פשוט מושלמת.
והביטוא ממש טוב, מיה.
אני כבר מסוקרנת, תמשיכי!!!


--------------------
ליאן
פרשתי

אני אוהבת את כולכם ומתגעגעת ככ

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
0 משתמשים צופים באשכול זה (0 אורחים ו 0 משתמשים אנונימיים)
0 משתמשים:

אפשרויות נושא (6) [1] 2 3 ... אחרון » קפיצה לעמוד V 
הגב לנושא זה פרסם נושא חדש פרסם סקר

 



  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
53346 22385 55692 36574


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | כיסא פנוי | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס
טיול לגאורגיה

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2016 - 2007