”אי אפשר.“
”אפשר.“
”אי אפשר.“
”אפשר.“
”אי אפשר.“
”זוג נודניקים, אתם יכולים להסביר לי על מה אתם מתווכחים במשך שעה?“ דריה ניסתה לגבור בקולה על ווליום המוזיקה המתנגנת.
”אלכס הדביל חושב שאפשר לגרום למנהל לשנות את הצלצול ל’sorry‘ של ג׳סטין,“ עמית ניסתה לענות מבין הרעש.
”אלכס הגרביל?“ דריה צעקה בחזרה.
”הדביל!“ עמית הגבירה את קולה.
”רגיל?“ דריה צעקה בבלבול.
עמית גלגלה עיניים. אלכס עמד ליד מזרקת השוקולד ועמד לומר משהו. ”אי אפשר,“ עמית הקדימה אותו.
”אפשר.“
”אי אפשר.“
”עמית, את באה לרקוד?“
עמית הסתובבה כדי לראות את פני השואל, למרות שהיא כבר ידעה מי זה. ”אני באה, עומר, רק שנייה.“ היא שלחה לאלכס מבט מתנצל.
”את לא חייבת ללכת,“ אלכס אמר בשקט.
היא השפילה את מבטה. היא עמדה רגע אחד והיה נראה שהיא מתלבטת, ואז היא הסתובבה והלכה לרחבת הריקודים.
”היא שוב עשתה את זה.“ אלכס לא היה צריך להביט לצידו כדי להרגיש בנכחותה של דריה.
”ראיתי,“ דריה השיבה.
”החתיכת אפס הזה -“
”- שחושב שהוא יכול לעשות מה שבא לו רק בגלל שהוא שמיניסט. כן, שמעתי אותך אומר את המשפט הזה אולי מיליון פעמים רק בשבוע האחרון,“ דריה השלימה אותו.
”מעצבנת,“ הוא הפטיר.
”דבר יפה לאחותך הגדולה,“ דריה ענתה בהרמת גבה.
”את - את לא - לא משנה.“
שניהם שתקו והביטו בעמית ועומר.
”הי, גבר,“ אבי נעמד לצד אלכס וטפח על גבו.
”מה אתה צריך?“ אלכס שאל בעוקצנות.
”הי, מה יש לך?“ אבי שאל והביט בדריה.
”התקף,“ דריה לחשה.
”אני לא חירש, דריה,“ אלכס ענה בתוקפנות. ”אני צריך סיגריה,“ הוא מלמל ויצא החוצה.
דריה הלכה בעקבותיו.
”עזבי אותי, באמא שלך,“ הוא הפטיר והצית את הסיגריה.
”באמא שלנו,“ היא ציינה, ”אפשר אחת?“ היא הצביעה על קופסת הסיגריות.
הוא משך בכתפיו והביא לה סיגריה אחת.
”היא כזאת מפגרת,“ אלכס מלמל ושאף את העשן.
דריה שאפה בשקט.
”למה היא הולכת איתו? שרמוטה, זה מה שהיא. כל מי שקורא לה היא באה. כי הוא גדול, זה ברור שזה בגלל זה, הרי איזה עוד סיבה יכולה להיות?“ הוא נאם בכעס.
דריה הוציאה את הסיגריה. ”שהוא חתיך, שהוא מלא ביטחון עצמי, שהוא מגניב, שהיא פשוט רוצה אותו?“
”את באמת חושבת שהיא רוצה אותו?“ אלכס התמקד בחלק האחרון.
”לא יודעת,“ היא משכה בכתפיה, ”אבל רד ממנה.“
”למה? כי היא חברה שלך?“ הוא שאל בזלזול.
”כי היא חברה שלי, כי אני אוהבת אותה ודואגת לה, כי אם תמשיך ככה יפסיקו להזמין אותך למסיבות וכי היא פשוט לא בעניין שלך,“ דריה אמרה וזרקה את הסיגריה.
”זה היא אמרה לך?“ אלכס שאל בשקט.
”זה לא משנה, פשוט תפסיק,“ היא אמרה ונכנסה פנימה.
אלכס פלט שטף קללות ובעט באבן ליד רגלו.
האבן נתקעה במשהו והשמיעה צליל עמום. זו הייתה הרגל של אבי. ”בחייאת, אלכסיי, זה היום האחרון לחופש, אולי תיכנס כבר?“ הוא אמר.
”אם עוד פעם אחת תקרא לי ככה -“ אלכס אמר ברוגז.
”- שחרר, אחי, שחרר. אני לא יודע מה איתך, אבל אני לא רוצה להעביר את היום הראשון לפני התיכון בלבכות על זה שמשהיי לא רוצה אותי. אתה נכנס?“
”אני לא -“ אלכס התחיל לומר ואבי הרים גבה. ”שיהיה,“ הוא אמר לבסוף וזרק את הסיגריה. הוא מעך אותה ונכנס ביחד עם אבי.
המוזיקה בפנים חזרה להיות רועשת ואלכס כמעט לא יכל לשמוע את דריה שהרימה כוסית של פטל ואמרה ”לחיי החופש“.

אהבתי:) הוא חמוד, הוא זורם, הוא מסקרן, וגם גורם להזדהות ברמה מסוימת:)
קטע חמוד ממש:)

זה קטע ממש חמוד וזורם, נהניתי מאוד לקרוא אותו והוא פשוט זרם. הרעיון שלו מאוד נחמד וגם הביצוע ואפשר אפילו להכיר קצת את הדמויות.
אין לי ממש הערות חוץ מכמה טעויות הקלדה:

רשמת 'איזה' במקום 'איזו'.

רשמת 'משהיי' במקום 'מישהי'.
חוץ מזה אין לי עוד הערות ממש.
אני אשמח לקרוא עוד קטעים שלך.