ללכת. אני לא סגורה לאן בדיוק. אני לא בטוחה אם זאת הדרך. אבל אין לי ממש ברירה, אז אני ממשיכה, בתקווה שבסופו של דבר אני אגיע ליעד.
אני לא יודעת מאיפה הגעתי. אני לא יודעת איפה קו הסיום.
אני לא בטוחה אם אני אגיע אליו אי פעם.
זה לא קל, המסע. אני לא בטוחה שבכלל הגעתי מוכנה.
בהתחלה, כשרק התחלתי ללכת, היו לידי אנשים. הם נתנו לי עצות וניסו לכוון אותי. לא הקשבתי לכולם.
בהמשך אנשים הצטרפו ואחרים עזבו. בסופו של דבר, זאת הייתה הבחירה שלי לאן ללכת.
מצאתי את עצמי הולכת לבד.
ומאז אני כאן. מנסה להגיע לסוף. מנסה למצוא מורה דרך, מישהו שיכוון אותי, שיסביר לי איך להגיע. מה לעשות.
ובינתיים, כל מה שצריך לעשות זה להמשיך ללכת.
-----------------
הממ, סוגשל קטע כזה על החיים?
נראה לי שכן.
טוב, בכל מקרה, ת״בים רצויים בהחלט:)

רגע רגע, אז המסע הוא בעצם מטאפורה לחיים? אוי, זה ממש מקסים. זו באמת מטאפורה מאוד יפה ומדויקת לדעתי, ניהניתי לקרוא (ועוד יותר ניהניתי בקריאה שנייה אחרי שראיתי את השורה על זה שזה קטע על החיים, את האמת שלא חשבתי על זה קודם).
אני אתחיל בזה שמאוד אהבתי שלא ציינת בתוך הקטע עצמו שזה קטע על החיים, זה השאיר פתח למחשבה ואיפשר להשליך בעצמינו את המטאפורה על כל דבר שנרצה - או פשוט להתייחס אליה כמו שהיא, פשוטה כמשמעה.
כן יש כמה מקומות שאני חושבת שאת יכולה להוסיף בהם עוד כמה שורות, כי יש מעברים טיפה חדים ולהאריך את הקטע עוד קצת יכול להיות נחמד לדעתי, אבל באופן כללי זה באמת קטע מצוין ואהבתי את הרעיון.

ה'אני' בחלק השלישי של המשפט מיותר וטיפה צרם לי, ממליצה לך להוריד אותו.

גם כאן השימוש פעמיים במילה 'אני' הרגיש לי די מיותר, אני חושבת שאת יכולה לקצר את זה ל'אני לא יודעת מאיפה הגעתי. לא יודעת איפה קו הסיום.' או 'אני לא יודעת מאיפה הגעתי, או איפה קו הסיום.'

גם כאן ה'אני' (השני) מיותר, ואני ממליצה לך להחליף אותו ב'בכלל'.
חוץ מזה, המעבר בין המשפט הזה למשפט הבא הרגיש לי טיפה חד מדי. זה לא עד כדי כך קריטי וזו כמובן החלטה שלך, אבל אני אישית חושבת שכדאי לך או לרדת עוד שורה בין לבין או להוסיף כמה משפטים מקשרים.

אם את מחליפה את ה'אני' ב'בכלל' כמו שהצעתי בהערה הקודמת, אני חושבת שכדאי לך להחליף את ה'בכלל' כאן ב'באמת' - רק כדי לא לחזור שוב על אותה המילה.

הכוונה כאן שהיא הקשיבה רק לחלקם, נכון? אם כן, אני ממליצה לך להוסיף פסיק ולכתוב אחריו 'רק לחלק'. זו כמובן לחלוטין החלטה שלך, אבל אני חושבת שזה ידגיש קצת את הכוונה שלך במשפט.

אם אני לא טועה, חסר פסיק אחרי ה'הצטרפו'. חוץ מזה, אני חושבת שכדאי לך להוסיף 'נוספים' או 'חדשים' אחרי ה'אנשים'.

אני ממליצה לך להוסיף כאן 'אבל' בתחילת המשפט ואולי אפילו לרדת שורה לפניו, רק כדי להדגיש את הניגוד בין מה שקרה לפני לבין הבחירה הסופית.

גם כאן המעבר הרגיש לי קצת חד מדי, גם לפני השורה הזו וגם אחריה. לפניה אני חושבת שאת יכולה פשוט לרדת עוד שורה, אבל אחריה אני כן ממליצה לך להוסיף כמה משפטים - או לפחות כמה מילים - שיקשרו בינה לבין השורה הבאה.

מבחינת הרעיון עצמו אני חושבת שזו באמת שורת סיום מצוינת. היא מעבירה בצורה ברורה וחזקה את המסר של הקטע, שהרבה פעמים צריך פשוט להתקדם הלאה ולתת לחיים להתקדם במסלול שלהם, והיא באמת סוגרת את הקטע בצורה טובה ומדגישה את הקשר בין המטאפורה של המסע לבין החיים.
מה שכן, טיפה הפריע לי שהשתמשת כאן במילה 'לעשות' כששורה לפני כתבת שהדמות (אני מתייחסת אליה בתור דמות כרגע כי יותר קל לי לנסח ככה את המשפט, גם אם לא התכוונת לדמות ספיציפית או שהתכוונת לעצמך או משהו) צריכה מורה דרך שיסביר לה מה לעשות. אני ממליצה לך פשוט לשנות טיפה את הניסוח של המשפט כך שלא יכלול את המילה 'לעשות'.
בקיצור, זה באמת קטע מאוד יפה ונחמד לקריאה. שיחקת עם מטאפורה מאוד נחמדה, ואני כבר מחכה לקטע הבא. מצטערת מאוד אם פגעתי ומחכה לקרוא עוד קטעים שלך, כמובן.