טום רידל - - - - - לורד וולדמורט

תעודת זהות:
שם דמות: טום רידל-לורד וולדמורט.
גיל: מ11 בהגיגית, ועד לסוף חייו, משוער בשנתו ה50.
תפקיד: נבל ראשי, לאורך כל הסדרה.
בני משפחה: דלפי, בתו. מורפין ווראנדרולו גונט, סבא ודוד. טום רידל והוריו, אבא וסבא- סבתא. מרופי, אמא.

*הסיקור מתחלק לשני חלקים: חלק המסקר את טום רידל וחלק המסקר את לורד וולדמורט.

רקע:
*אזהרת ספויילרים*

חלק ראשון- תקופתו של טום רידל:
טום וואנדרולו רידל, נולד לאימו מרופי גונט-רידל, ולאביו המוגלגי טום רידל, בכפר בשם הנגלטון הקטנה. את אביו, שנטש את אימו כשזו הפסיקה להשקותו בשיקוי אהבה, לא זכה להכיר מעולם, ואת פניו ראה פעם אחת בלבד- כשרצח אותו ואת הוריו. אימו הביאה אותו לבית יתומים, ילדה אותו, ולאחר מספר שעות מתה, לא לפני שנתנה לו את שמו.
טום הצעיר גדל בבית היתומים, וכבר אז ניכרו בו אותות של שאיפה לשליטה ולכוח. הוא גילה בכוחות עצמו את כוחותיו כקוסם, ולמד לנצל את פרצי ה"קסם" שלו ואת כוחו המיוחד כלחשנן בשביל לסחוט ולאיים על ילדים אחרים שגדלו איתו בבית היתומים. מעט לפני גיל 11, ביקר אצלו אלבוס דמבלדור, אז- מורה בהוגוורטס, סיפר לו על כוחותיו, והוא הגיב בהתרגשות פרועה ומשולחת רסן, שידע לרסן ולהסתיר היטב במשך כל שנותיו בהוגוורטס. בשנתו השלישית בהוגוורטס, פתח את חדר הסודות, העיר את הבסיליסק והרג את בת המוגלגים מירטל, שנשארה לשכון כרוח בין כותלי בית הספר. לאחר שנתברר לו כי בית הספר עומד בפני סכנת סגירה, הוא הפליל את רובאוס האגריד, כמי שכביכול פתח את חדר הסודות, וגרם לסילוקו מבית הספר, אף שחזר אליו לאחר מכן כשומר הקרקעות, ולתפקיד המורה לחיות פלא.
כמה שנים לאחר מכן, ולאחר שגילה כי אביו הוא המוגל מבין הוריו, הוא חזר להנגלטון, רצח את אביו וסביו, ובכך גרם להיכחדותה של שושלת רידל הנחותה. הוא אף לקח את הטבעת שסימלה את שושלת משפחתו מצד אימו, וגרם להפללתו של מורפין דודו כרוצח הרידלים, עיוות שנמצא לאחר שנים רבות בידי אלבוס דמבלדור, שלא הספיק לתקן את המעוות. בתקופה זאת, הוא כבר קיבץ לעצמו קבוצה של חברים-תומכים, קבוצה שנודעה לאחר מכן בשם "אוכלי המוות". הוא חלם על חיי נצח, וכך הגיע לנושא ה"הורקרוקסים", חפץ אופל המשמר חלק מנשמתו של יוצרה, [הנשמה נקרעת מגופן באצעות רצח, כפי שהצליח טום לחלץ מפי הוראס סלגהורן, מורה לשיקויים] ולאחר שהנשמה המקורית מושמדת, החלק הקרוע ממשיך לקיים את הבעלים באופן מעוות.
כבר אז הוא חלם להרחיק לכת במחוזות הקסם הבלתי נודע, וליצור 7 הרוקרוקסים, דבר שלא היה לו תקדים בהיסטוריית הקסם. לאחר שגמר את לימודיו, ניסה להתקבל להוגוורטס בתור מורה להתגוננות מפני כוחות האופל, ולאחר שנדחה בידי המנהל דאז- ארמנדו דיפט, הלך לעבוד בחנות שהתמחתה בחפצי אופל בשם "בורגין ובארקס", בתור סוכן שמנסה לגייס חפצים מיוחדים ולקנותם מבעליהם. כך הגיע אל אשה זקנה בשם חפציבה סמית', שהחזיקה ברשותה קמע המיוחס לסלזאר סלית'רין, אב שושלתו של טום, וספל המיוחס להלגה הפלפאף. טום רידל רצח אותה, הפליל את הגמדונת שלה, לקח את החפצים ונעלם. כך הסתיימה תקופתו של טום רידל.


חלק שני- תקופתו של לורד וולדמורט:
לאחר שנעלם למספר שנים, חזר טום רידל, אשר שינה את שמו ל"לורד וולדמורט", גייס מחדש את אותה קבוצה שתמכה בו בימי לימודיו בהוגוורטס, וחזר להוגוורטס, כדי לבקש מהמנהל-דמבלדור- את משרת המורה להתגוננות מפני כוחות האופל. דמבלדור סירב, וולדמורט יצא בזעם, והטיל קללה על התפקיד- אף מורה לא יוכל להחזיק בו למשך זמן אשר עולה על שנה, קללה שהתקיימה במלואה. ביחד עם תומכיו, התחיל במעשי טרור ורצח, בשביל להשתלט על קהילת הקוסמים בכוח הזרוע, ואגב כך ליצור 6 הורקרוקסים, כאשר ההורקרוקס האחרון זה הוא עצמו. הוא הצליח במזימתו כמעט לגמרי, ויצר אווירה של פחד ואימה- אנשים שהעזו להביע דעה כנגדו נרצחו על ימין ועל שמאל, קהילת הקוסמים הסתגרה בבתיה ולא העזה לצאת משם. וולדמורט השתלט על עולם הקוסמים.

לאחר שנים ספורות שכך היה הדבר, הזדמן לוולדמורט לשמוע חלק מנבואה בידי אחד מתומכיו הצעירים, סוורוס סנייפ. הנבואה דיברה על ילד שיוולד בסוף יולי, ואשר בידו יינתן הכוח להפיל את אדון האופל. הנבואה יכלה להתייחס לשני ילדים הארי פוטר ונוויל לונגבוטום, אולם וולדמורט סימן אחד- הילד הארי פוטר.

וולדמורט הגיע לביתם של הפוטרים במכתש גודריק, כאשר שומר סודם- פיטר פטיגרו- נכנע וגילה לו את הסוד, ובכך פוגג את לחש הפידליוס אשר הגן על ביתם של הפוטרים מגילוי. הוא נכנס לביתם, רצח את ג'יימס פוטר- אביו של הארי התינוק- אשר ניסה לעצור בעדו, עלה לקומה השנייה, רצח את לילי פוטר, ונפנה למיטת התינוק. כאשר ניסה להטיל את הקללה ההורגת ובכך למנוע את התגשמות הפעולה, הוא שכח קסם עתיק, אשר לילי פוטר יצרה, בכך שהקריבה את עצמה למען הארי. המעשה הקנה להארי הגנה קסומה, והקללה ההורגת חזרה אל וולדמורט, כשהיא מותירה רק סימן בצורת ברק על מצחו של הארי. וולדמורט הפך לרוח, הקיים רק בזכות ההורקרוקסים, והארי הקטן עבר לחזקת דודיו. אדון האופל, זה שאין לנקוב בשמו, לורד וולדמורט, מת.

לאחר אחת-עשרה שנה, לורד וולדמורט השתלט על קוסם ששימש בתור מורה להתגוננות מפני כוחות האופל בשם קווריניוס קווירל, וניסה לפרוץ לבנק הגובלינים גרינגוטס, שם הייתה מוחבאת אבן החכמים המפיקה את סם החיים, אשר באמצעותו קיווה וולדמורט לחזור לגוף מלא, אך גילה לאכזבתו שהכספת רוקנה, והאבן הוחבאה בגרינגוטס. הוא חזר לבית הספר בתוך גופו של קווירל, ומשם הרג חדי קרן ושתה את דמם, פעולה המאפשרת לו להישאר בחיים, וניסה לפרוץ אל החדרים המחביאים את אבן החכמים.הארי בו ה11 וחבירו רון וויזלי והרמיוני גריינג'ר, עברו גם הם את המכשולים והצליחו למנוע מקווירל-וולדמורט לקחת את האבן.
שנה לאחר מכן, וולדמורט ניסה לחזור לחיים באמצעות שבריר נשמה שהוחבא בתוך יומן ששימש כהורקרוקס. הוא השתלט על גופה של ג'יני וויזלי, אחותו של רון, ופתח באמצעותה את חדר הסודות שהכיל את הבסיליסק, יצור מרושע ונחשי שמסוגל להרוג במבט מעיניו, אך הצליח רק לאבן כמה אנשים, ביניהם הרמיוני ג'יינג'ר, את רוח הרפאים של גריפינדור [סר ניקולס דה-מימזי פורפגניטון, הידוע בכינויו "ניק-כמעט-בלי-ראש"] ואת חתולתו של השרת [ארגוס פילץ'], גברת נוריס. הארי ורון ירדו לחדר הסודות, אך רון נתקע מאחור עקב מפולת שנגרמה בשל כישוף לא מוצלח של לוקהרט, מורה להתגוננות באותו זמן, והארי המשיך לבדו, ובעזרת חרב גריפינדור ופוקס [עוף החול השייך לדמבלדור] הצליח להרוג את הזיכרון. וולדמורט הובס שוב.
שנה לאחר מכן, משרתו של וולדמורט, בוגד בשם פיטר פטיגרו, חברם לשעבר של ג'יימס פוטר, סיריוס בלק ורמוס לופין, [הידועים בכינוי "הקונדסאים"] ברח, והגיע לאלבניה, שם התחבא וולדמורט באותה שעה, וסייע לוולדמורט במשך כשנה וחצי להתחזק.וולדמורט רקח מזימה מרושעת, אשר במסגרתה שיחרר את משרתו ברטי קראוץ' ג'וניור, העביד את ברטי הקראוץ' האב ע"י קללת אימפריוס, החדיר את ברטי ג'וניור להוגוורטס כשהוא מתחזה באמצעות שיקוי פולימיצי לאלאסטור "עין-הזעם" מודי, שהתמנה לתפקיד מורה להתגוננות מפני כוחות האופל, והעביר את הארי באמצעות מפתח מעבר שהוטמן בגביע הזכייה בטורניר הקוסמים המשולש, אך למעשה הביא עימו בטעות גם את סדריק דיגורי, מתחרה נוסף בטורניר, אל בית הקברות שם נטמן אביו של טום-וולדמורט. הוא רצח את סדריק, ובאמצעות קסם אפל, שכלל את ידו של פטיגרו, עצם מהאב ודמו של הארי, יצר לעצמו גוף חדש. וולדמורט חזר לחיים.
בגוף חדש, וולדמורט ותומכיו חזרו להשליט את אווירת הפחד באמצעות מעשי רצח ועינויים, כפי שהיה 15 שנה קודם לכן. וולדמורט ניסה להשיג את הנבואה המנבאה את נפילתו, אך נכשל, ותוך כדי כך גם הראה את עצמו לעיני שר הקסמים, שסירב עד אז להודות בחזרתו של וולדמורט. מלחמה גלוייה נפתחה כעת בין משרד הקסמים לאוכלי המוות. בשנים הבאות, וולדמורט החדיר אט-אט עוד ועוד סוכנים לתוך משרד הקסמים. שנתיים אחרי הכרזת המלחמה, הוא רצח את סקרימג'ר, שר הקסמים המכהן, והשתלט על משרד הקסמים. הוא העמיד שם איש קש בשם פאיוס ת'יקנס, אך למעשה שלט כעת על כל עולם הקסמים באנגליה. הוא הכריז על הארי פוטר כ"אויב הציבור מספר 1" ופרסם פרופיל "מבוקש" של הארי. הארי, רון והרמיוני, נדדו ממקום למקום בכדי להתחבא ולהשמיד הורקרוקסים. וולדמורט, שחיפש אחר שרביט הבכור- פריט מאוצרות המוות, נודע כשרביט החזק של כל הזמנים- לא ידע על רדיפתם של הארי וחבריו אחרי ההורקרוקסים, עד אשר השמידו את ההורקרוקס המוחבא בספלה של הלגה הפלפאף. הארי הגיע להוגוורטס, במטרה לחפש אחר הורקרוקס- בשלב זה נותרו רק 2 הורקרוקסים-[עטרת רייבנקלו והנחשית נגיני] וולדמורט, נזעם, הכריז מלחמה על הוגוורטס.
לאחר שמגיני הוגוורטס לא נכנעו לאולטימטום של וולדמורט [הארי תמורת אי-תקיפת הוגוורטס] וולדמורט פתח במתקפה. תחילה נראה שנוטה הוא לנצח, והוא ישב שצריף המצווח שנמצא בהוגסמיד, עיירת קוסמים הסמוכה להוגוורטס. בינתיים, הארי השמיד את עטרת רייבנקלו.
וולדמורט הכריז על פסק זמן בקרב, ונתן להארי עוד הזדמנות לבוא אליו תמורת הפסקת הקרב. הארי נכנע, והסגיר את עצמו. וולדמורט, בחדוות מנצחים, הרחם את שרביטו וירה אל הארי את הקללה ההורגת. וולדמורט אכן חשב שהרג את הארי, אך למעשה הרג את חלקיקי נשמתו שלו עצמו, שהוטמן בתוך הארי, והארי נשאר בחיים. הוא הביא את גופו של הארי [שהעמיד פני מת] אל הקרב, בטרה לשבור את רוחם של מגיני הוגוורטס, אולם אלו לא נכנעו, והקרב המשיך להתלהט. בלהט הקרב, נוויל לונגבוטום, תלמיד השכבה של הארי, שלף מתוך מצנפת המיון את חרב גריפינדור, וערף את ראשה של נגיני. ההורקרוקס האחרון הושמד.
הקרב עבר אל מהמדשאות אל תוך האולם הגדול, ואוכלי המוות התחילו אט-אט לכרוע תחת מתקפות הקוסמים, גרעפ הענק [אחיו למחצה של רובאוס האגריד], הקנטאורים וגמדוני הבית. וולדמורט נאבק באמצע האולם במקגונגל, קינגסלי וסלגהורן, כאשר לא רחוק ממנו נאבקה סגניתו בלטריקס לסטריינג', ב3 תלמידות [הרמיוני, ג'יני ולונה לאבגוד], ואחר כך במולי וויזלי, שהרגה אותה. זעמו של וולדמורט התפרץ, והוא העיף את שלישיית הנלחמים בו. הארי התגלה מתוך גלימת ההיעלמות שמתחתיה הסתתר, והשניים התחילו להסתובב במעגלים תוך כדי החלפת דיבורים. הארי חשף כי שרביט הבכור, בו החזיק וולדמורט, שייך למעשה להארי עצמו, וכשוולדמורט והארי פלטו באותה שנייה את כשפיהם ["אקספליארמוס" של הארי ו"אבדה קדברה" של וולדמורט] שרביט הבכור קפץ מידו של וולדמורט אל הארי, וכיוון את הקללה ההורגת אל וולדמורט. וולדמורט, עם נשמה מוחלשת, ללא הורקרוקסים ושרביט, נפגע ומת מהקללה ההורגת שהוא עצמו הטיל. מסכת חייו של טום רידל-לורד וולדמורט, הגיע לקיצה.

חוות דעת:
אני פשוט אכתוב פה איך אני רואה את האיש.
וולדמורט מתואר כנבל, אשר משחר ילדותו כבר חשב רק על כוח ושליטה. הוא גאוותן ושחצן, מתוחכם וערמומי, חסר רגשות וקר, רוצח ואכזר. בקיצור, הוא הדמות של הנבל המושלם. אבל זה יותר מזה. וולדמורט הוא פשוט נבל מניפולטיבי, שמצליח לגרום להמון תומכים להתקבץ סביבו, לשכנע אנשים לעזור לו גם כשהוא נמצא במצב אנוש, עיינו ערך סלגהורן, פטיגרו וקווירל, ולענות ולרצוח בשביל לשלוט רבים מספור. הוא מצא לעצמו משימה- למצוא את שרביט הבכור, ופשוט התמיד והתמיד ורצח בשביל לזכות בו, והוא זכה בו. הוא רצה למצוא את עטרת רייבנקלו- ומצא. הוא רצה להציק לילדים בבית היתומים, לפני שהוא ידע שהוא קוסם- והצליח. זה פשוט מדהים, לדעתי, כל מה שהוא הצליח לעשות בחייו.
בקיצור, קשה להחליט עליו, וזו שאלה קצת מורכבת. אם השאלה היא האם אני אוהב את האיש, אז ברור שלא, הוא נבל ורוצח. אם השאלה היא האם אני אוהב את הדרך בה ציירה לנו רולינג את דמותו של האיש, אז כן, מאוד. היא משחקת ברגשותינו באופן מושלם וגורמת לנו לזעם בלתי נשלט על האיש. זו דמות חובה בכל ספר הרפתקאות, והדרך בו רולינג מציגה לנו את דמותו של הנבל, זו הדרך הכי מושלמת שיכולה להיות.

דברים נוספים:
תמונות:







תמונות מצחיקות: *קרדיט לראיין




ציטוטים:
אין דבר גרוע ממוות, דמבלדור!
*ייערך בקרוב עם עוד הרבה הוספות*

תודה שנשארתם לקרוא עד פה. מקווה שנהניתם:)