אח

אני לא זוכר מתי בדיוק הופעת. מאז ומתמיד ההית שם. יכול להיות שזה קשור לעובדה שכש נולדת ההיתי בן שנתיים בלבד ולילדים בני שנתיים אין הרבה זכרונות. אבל, יש לי תחושה שהם היו פחות מהנים גם אם הם היו יותר מעצבנים.

אני זוכר דברים רבים מהילדות שלך . גם דברים שאתה לא ידעת שאני מודע אליהם. אני יודע אותם כי תמיד הסתכלתי עלייך . מהצד. 

אני זוכר מתי ביצעת את הקסם הראשון שלך: כאשר דוד רון העליב אותך וניפגעת כלכך עד שגרמת לקנקן המיץ שעל השולחן לרחף לכיוונו ולהתנפץ מספר סנטימטרים בלבד מפרצופו.

אני זוכר את השיקוי הראשון שלך : רוז ואתה הכנתם אותו בתור משחק אך לא שמתם לב שהשתמשתם בחומרים אמיתים וגם לא שעשיתם אותו במשרד של אבא. אני גם זוכר את הפרצופים המבוישים שהיו לכם אחר כך כשאמא ודודה הרמיוני נזפו בכם על שהרסתם את המשרד .

אני זוכר את הפעם הראשונה שלך בהוגוורטס אקספרס. איך התרגשת ושמחת ללכת להוגוורטס וללמוד... אבל גם ההית מלא חששות לגבי הבית שתתמיין אליו. צחקתי עליך באותו זמן . חשבתי שתשובץ בגריפינדור לא תיארתי לעצמי שלא תלך לשם. אחרי הכל אתה הוא אחי האמיץ שתמיד עמד על שלו גם כשכולם התנגדו ( כמו כשהלכנו לאליפות העולם בקווידיץ . כולנו עודדנו את בולגריה חוץ מימך שהתעקשת להמשיך לעודד את אירלנד). לא היה לי ספק שתהיה בגריפינדור ... 

אבל אתה היית בסלית'רין. ומשם הכל התדרדר.

פיתחת חברות עם סקורפיוס מאלפוי שהיה מבודד ועם הזמן גם אתה הפכת למבודד . נוצרו שמועות בנוגע אליך וראיתי איך הדעות של כולם פוגעות בך... ובו זמנית גם מחלחלות אלייך. אני לא בטוח מימתי בדיוק התחלת להאמין בהן בעצמך והמצב לא השתפר.

ככול שעבר הזמן גם הקשר שלך עם אבא התדרדר וגם הוא מאוד השפיע עלייך. נראה כאילו אתה מצפה שלראות מימנו משהו אבל אף פעם לא מקבל אותו. 

לאט לאט התרחקת מימנו.

ואז מאמא.

ומלילי.

ומימני.

בבית הספר בקושי דיברנו וכשדיברנו גם ההית מרוחק.בבית בקושי ראיתי את פנייך תמיד ההית סגור בחדרך. בבקרים שבהם הופעת ניסיתי לעודד אותך לדבר... לעודד אותך לצחוק... הדבר היחיד שקיבלתי היה רק פרצוף חתום.

לקראת השנה הרביעית קיבלתי מתנה מדוד רון : מסרק שמשנה לך את צבע השיער נבהלתי והתרוצצתי ברחבי הבית , בדרך למקלחת - אתה לא ידעת- שמעתי את שיחתך עם אבא כאשר שמעתי אותך אומר שאתה לא רוצה שהוא יהיה אביך נפגעתי כי, זה אומר שאתה לא רוצה להיות חלק מהמשפחה שלנו טבל יותר ניפגעת כשאבא אמר לך כי גם הוא לא רוצה שתהיה במשפחה שלנו. כששמעתי את זה התמאלתי בכל כך הרבה כעס.עליך . על אבא . על עצמי שהלכתי מבלי לומר דבר.

כמה לילות אחר כך שמעתי שיחה נוספת עלייך, הפעם היא התנהלה בין אמא ואבא. אבא איחל שתהיה יותר כמוני וכמו לילי בגלל, שקל לו יותר איתנו. כעסתי עלייו בשנית אבל גם החזקתי את עצמי פעם נוספת. זה היה ביניכם ולא רציתי להתערב. פחדתי שהמצב יהיה גרוע יותר.

כשברחת מהרכבת עם סקורפיוס. התרשמתי מהצלחתך אך גם מאוד דאגתי לך . ניסיתי לא להביע את זה ונראה שאף אחד לא הבין שדאגתי אבל מתי שרוז ולילי דיברו על כמה הן דואגות לך וניסיתי לגרום להן להפסיק הן הצליחו להבין שהן לא היחידות שאני ניסיתי לגרום להן להפסיק לדאוג. ניסיתי להרגיע את עצמי.

כשסוף סוף חזרת יכולתי לנשום לרווחה. אחרי הכל ההית בטוח למרות שנראה שמשהו מציק לך . כשראיתי אותך לוקח לי את הגלימה נתתי לך לחשוב שאני לא יודע. רציתי לעזור לך איכשהו אבל מהצללים . כמו תמיד.ונראה שזה באמת עזר לך.

בפעם הבאה שראיתי אותך משהו בכל השתנה.נראת רגוע יותר ובטוח יותר. לא ההיתי בטוח מה מקור השינוי אבל מה שזה לא היה אני שמח שהוא התרחש.

הקשר שלך עם אבא השתפר. והקשר שלך עם אמא חוזק. רוז נראת שמחה לחזור לדבר איתך ועם סקורפיוס גם. ולילי שמחה לדבר שוב עם אחיה.

עכשיו בשולחן החג, יש אווירה אחרת. יותר מהנה ויותר נינוחה. והפעם כשאני כשאני מספר בדיחה בשביל להצחיק את כולם אני שמח שבין החיוכים אני רואה גם את שלך.

למרות שאני עדיין דואג בגלל, שנראה שלעולם לא תשיג לעצמך חברה....

כל הזכויות שמורות לג'יי קיי רולינג וליוצרים של הארי פוטר והילד המקולל ואין לי כל כוונה להרוויח משהו מפאנפיק זה