הארי פוטר והדיוקן של מה שנראה כערימת אפר

בס"ד

לפני שתקראו, כמה מילים על מי שכתב את הפיקצר, או במקרה הזה, מה שכתב את הפיקצר: מדובר במעין אלגוריתם/בוט/בינה מלאכותית/תוכנת מחשב/machine learning או איך שבא לכם, שנקרא בוטניק. לבוטניק יש מסד נתונים ענק עם כל השירים של ביונסה והרבה ספרי מתכונים ועוד כל מיני מקורות מלל, ואז הבוט הזה מסוגל לכתוב בכוחות עצמו שיר של ביונסה או מתכון על בסיס מה שלמד. וכמובן שכל שבעת כרכי הארי פוטר נמצאים שם גם, כך שבעזרת בוטניק, נכתב הפרק האולטימטיבי של הארי פוטר שמכיל בתוכו אלמנטים מכל פרקי הסדרה גם יחד. אפילו השם של הסיפור, ואפילו שם הפרק ומספר הפרק, הם המצאה פרי מוחו הקודח של בוטניק, או מה שיש לו שם במקום מוח. שפת המקור של הפרק היא אנגלית ואני תרגמתי אותו כאן. אז האם בוטניק הצליח במה שהוא ניסה לעשות? האם אתם עומדים לקרוא את הפרק הכי טיפוסי שיכול להיות להארי פוטר? הפרק הכי ממוצע? השילוב של כל הפרקים? אתם תשפטו. קריאה מהנה!

פרק 13 – יפה התואר

אדמות הטירה נהמו בגל רוח מוגדל בקסם. השמיים בחוץ היו תקרה שחורה וגדולה, שהייתה מלאה בדם. הקולות היחידים שנסחפו מבקתתו של האגריד היו צווחות הבוז של הריהוט שלו בעצמו. קסם: היה זה משהו שהארי פוטר חשב שהיה טוב מאוד.

סדיני עור של גשם הצליפו ברוח הרפאים של הארי כשחצה את האדמות לעבר הטירה. רון עמד שם ועשה סוג של ריקוד סטפס מטורף. הוא ראה את הארי ומיד החל לאכול את משפחתה של הרמיוני.

חולצת הרון של רון הייתה גרועה בדיוק כמו רון עצמו.

"אם אתם שניכם לא יכולים לפסוע בשמחה, אני הולכת להיות אגרסיבית," הודתה הרמיוני המתקבלת על הדעת.

"מה לגבי קסם רון?" הציע רון. עבור הארי, רון היה ציפור קולנית, איטית ורכה. הארי לא אהב לחשוב על ציפורים.

"אוכלי מוות על גג הטירה!" געה רון, רוטט. רון עמד להיות עכבישים. פשוט ככה. הוא לא היה גאה בכך, אבל זה הלך להיות קשה שלא יהיו עכבישים על כל גופו לאחר שהכל יסתיים.

"תראו," אמרה הרמיוני, "ברור שיש המון אוכלי מוות בטירה. בואו נצותת לפגישה שלהם."

שלושת החברים השלמים מיהרו לרציף מחוץ לדלת של גג הטירה. הם כמעט גררו את זה, אבל מכשפות לא מטפסות.  רון הביט בידית הדלת ואז הביט בהרמיוני עם כאב צורב.

"אני חושב שזה סגור," הוא הבחין.

"נעול", אמר מר גרם מדרגות, רוח הרפאים עם הגלימה המרופטת. הם הביטו בדלת, צועקים על כמה סגור זה היה וביקשו ממנה להתחלף בגלגל קטן. הסיסמה הייתה "נשות בשר", צעקה הרמיוני.

הארי, רון והרמיוני עמדו בשקט מאחורי מעגל אוכלי מוות שנראו רע.

"אני חושב שזה בסדר אם אני מוצא חן בעיניך," אמר אוכל מוות אחד.

"תודה רבה לך," ענה האחר. אוכל המוות הראשון נשען קדימה בביטחון כדי לנשק את הלחי שלו.

"הו! כל הכבוד!" אמר השני כשחברו פסע אחורה שוב. כל אוכלי המוות האחרים מחאו כפיים בנימוס. אז הם כולם לקחו כמה דקות כדי לעבור על התוכנית להיפטר מהקסם של הארי.

הארי יכול היה לספר שוולדמורט עמד ממש מאחוריו. הוא הרגיש תגובת יתר גדולה. הארי קרע את עיניו מראשו וזרק אותן לתוך היער. וולדמורט הרים את גבותיו לעבר הארי, שלא יכול היה לראות דבר באותו הרגע.

"וולדמורט, אתה קוסם מאוד רע ונבזי," אמר הארי בפראות. הרמיוני הנהנה בעידוד. אוכל המוות הגבוה לבש חולצה שנכתב עליה 'הרמיוני שכחה איך לרקוד', אז הרמיוני טבלה את פניו בבוץ.

רון זרק שרביט על וולדמורט וכולם מחאו כפיים. רון חייך. רון הגיע לשרביט שלו באיטיות.

"רון הוא יפה התואר," מלמל הארי כשהוא שלח את שלו בעל כרחו. הם הטילו לחש או שניים, וסילוני אור ירוק נורו מהראשים של אוכלי המוות. רון נרתע.

"לא כל כך יפה תואר עכשיו," חשב הארי כשטבל את הרמיוני ברוטב חריף. אוכלי המוות היו מתים עכשיו, והארי היה רעב יותר משהיה אי פעם.

האולם הגדול היה מלא בנברשות מדהימות ומקוננות וספרן גדול שקישט את הכיורים בספרים על בנייה. הרים של עכברים התפוצצו. כמה דלועים ארוכים נפלו מתוך מקגונגל. השיער של דמבלדור נחפז ליד הרמיוני כשדמבלדור הגיע לבית הספר.

החזיר של הפלפאף פעם כמו צפרדע ענקית. דמבלדור חייך לעברו, וסמך את ידיו על ראשו: "אתה האגריד עכשיו."

"אנחנו האנשים היחידים שמשנים משהו. הוא לעולם לא יפטר מאיתנו," אמרו הארי, רון והרמיוני במקהלה.

רצפת הטירה נראתה כמו ערימת קסם גדולה, הדארסלים מעולם לא היו בטירה והם לא עמדו לבוא אליה ב"הארי פוטר והדיוקן שנראה כערימת אפר". הארי הסתכל סביבו ואז נפל במדרגות הלולייניות לשארית הקיץ.

"אני הארי פוטר," החל הארי לצעוק. "אומנויות האופל צריכות להתחיל לדאוג, אוי ווי!"