גרוויטי פולס - מייבל נעלמה

קודם כל, אין בכוונתי להרוויח שום רווח כלכלי מהפאנפיק והזכויות כולן שמורות לאלכס הירש.

מייבל נעלמה. אף אחד לא ידע לאן. סטנלי חיפש אותה בכל הבקתה בזמן שדיפר וסוס חיפשו אותה ביער. וונדי וסטנפורד יצאו עם המכונית אל הרחובות וצעקו את שמה, אבל גם אחרי שבוע שלם של חיפושים הם לא מצאו.
"לא! אתה לא מקשיב לי? אני חייב למצוא אותה!" צרח דיפר ונפל לרצפה. סטנפורד מיהר להוריד ממנו את ידו. "אבל.. דיפר, אתה צריך לחזור לבקתה, לשתות מים, אחרת גם לך יקרה משהו!"
"לא! תעזוב אותי. אני הולך לחפש אותה ביער".
סטנפורד נשאר לעמוד בין העצים וצפה בדיפר המתרחק. המצב הלך והידרדר.
וונדי החנתה את המכונית, ונכנסה לאט אל הבקתה. היא כבר סיימה לתלות מודעות בכל מקום שהיא יכלה, אבל אף אחד לא ראה כלום. אפילו החברות של מייבל לא זכרו איפה הן ראו אותה בפעם האחרונה.

"אל תדאגו, אני בטוחה שהיא בסדר" אמרה סוזן עין עצלה וערבבה את הקפה. כל עיירת גרוויטי פולס התכנסה יחד בבית הקפה וחשבה מה לעשות. השוטרים ישבו יחד לצד סטנלי וסטנפורד שדווקא לא ישבו קרוב אחד לשני.
כל אחד מהנוכחים הביט לכיוון אחר ושקט שרר.
לפתע נפתחה הדלת ולבית הקפה נכנסה וונדי. היא נענעה את ראשה לשלילה והתיישבה גם היא ליד השולחנות. המאוורר תקרה הסתובב לאט מהרגיל ומדי פעם נשמעה חריקת שלט מתנדנד מבחוץ.
שוב פעמון הכניסה צלצל אבל הפעם נכנס דיפר.
הוא היה ניראה רע מכולם.
עיניו היו אדומות וידיו רעדו. הכובע שלו היה מלוכלך ומלא עלים, ועל הרגליים שלו היו שריטות ומכה כחולה אחת. הוא השפיל את ראשו לרצפה כשעבר את בית הקפה וניגש ישר אל סטנפורד.
"אני צריך את אחד היומנים ששחזרת"
הזקן הביט בו בחשד, אבל לא רצה להעכיר את העבירה אז שלף ממעילו ספר אדום עם ציור של יד בעלת שש אצבעות זהובה שעליה היה כתוב בברור הספרה 1. דיפר לקח את הספר ויצא מהמקום כשכולם מביטים בו בדרכו החוצה.
הוא הלך הליכה מהירה והגיע אל הבקתה.
דף 58 הראה לו בדיוק מה שהיה צריך.
דיפר סרטט מעגל. הוא צייר ריבועים לאורך כל העיגול ובתוך כל ריבוע הוא צייר סמל אחר.
עץ אורן. כוכב נופל. לב שבור. קרח. סימן שאלה. יד בעלת שש אצבעות. משהו לא מובן שפעם ראה על הכובע של דוד שלו. החיה למה. כוכב עם עין באמצע. משקפיים.
כשכל הסמלים היו במקום הוא צייר את המשולש בעל העין האחת המוכר עד כאב, ואז נעמד בדיוק באמצע והתחיל לדקלם.
זו הייתה שפה מוזרה, לא מובנת וקשה, אבל דיפר השתדל ככל יכולתו.
בשניה שסיים לבטא את המילה האחרונה הכל הפך אפור. שד בצורת מושלש הבהב לרגע מולו, ואז התחדדה ראייתו והוא הבחין בו.
זה היה ביל. ביל צופן. המשולש הצהוב בעל העין האחת.
"עץ אורן! איזה טוב לפגוש אותך שוב" הוא אמר וריחף אל דיפר. "אז, אני מבין שאם קראת לי זה אומר שמייבל כבר נעלמה!"
דיפר כבר התחיל לחשוב שכל הרעיון הזה גרוע ורצה לבטל, אבל אז ביל אמר לו דבר מה שהכריע.
"לשאלתך שעוד לא שאלת, כן, אני יודע היכן אחותך".
דיפר פער את עיניו. "אתה יודע היכן היא? תגיד לי! בבקשה! אתן לך הכל!"
המשולש צחק צחוק מרושע. אש כחולה נדלקה ועטפה את כף ידו של השד, אבל לא קרה לו דבר.
"האם שמעתי נכון? דיפר פיינס מציע לי עסקה? אני מת על עסקאות!"
"אתה מביא לי את אחותי.." אמר דיפר. "ואני בתמורה אתן לך משהו שאתה מאוד רוצה" הכל שלו נשבר.
"יופי. אני הולך להביא אותה. אחזור תוך שלוש דקות או פחות!"
הכל נעלם ונעשה לבן, והדבר הבא שדיפר זוכר זה שהוא התעורר על הרצפה. לידו ישב מישהו וניער אותו, וכשהוא הביט בו הוא ראה שזו אחותו.
"מייבל!" הוא קרא והזדקף. דיפר משך אותה לחיבוק מוחץ וכששחרר אותה הוא ראה דמעות בזווית עיניה.
"אני כל כך מצטערת, דיפר. אני מבקשת סליחה – "
"תראו תראו! כוכב נופל ועץ אורן מתאחדים שוב! כמה נפלא!"
המשולש חזר.
"אוקיי, פיינס, אתה חייב לי משהו"
דיפר השפיל מבט אל היומן שבידיו. הוא פתח בעמוד 59 והתחיל לקרוא.
ביל ריחף ובהה בדיפר, וכשסיים, המשולש התלקח באש כחולה מיד. הוא בער במשך כמה שניות ואז הוא הפך לאמיתי.
ביל צופן הפך להיות מציאותי שוב.
"ועכשיו אני ארסק את כולכם!" הוא צעק והרים יד.
"זו לא הייתה חלק מהעסקה!" קרא דיפר אבל ביל לא הקשיב. הוא העלה את הדלת באש וכך גם את היומן האדום.
"לא!!" צעק דיפר. מייבל משכה אותו הצידה בדיוק כשביל כמעט מחץ אותו. השד תפס את מייבל ברגליה והרים אותה הפוך. היא חבטה בה בכל כוחו, ואז נשמע קול שבירה ומנורת לילה שהשליך דיפר על ביל התפוצצה ושלחה את כל החתיכות שלה לכל עבר. ביל זרק את מייבל אל הקיר, שם היא התנגשה בו ונפלה אל הרצפה.
דיפר רץ אליה אבל ביל תפס בו לפני שהספיק להגיע אליה והרים אותו.
המשולש הטיח את דיפר ברצפה ואז שמט אותו לצד אחותו.
החדר התחיל לעלות כולו בלהבות.
"להתראות לכם, עץ אורן וכוכב נופל, ושלעולם לא ניפגש שו – "
באמצע החדר, ממש רגע לפני שביל הרס הכל הופיע אור כחול. הוא התרחב וגדל והפך להיות שער, שדמה בדיוק לשער שדרכו עוברים במסע בזמן. זוג דמויות יצאו משם, והוא נסגר.
"מה דעתך על זה, ביל צופן?"
שאלה דמות הימנית, וכשדיפר ומייבל הביטו טוב הם הצליחו לזהות מאחורי העשן את עצמם, מבוגרים יותר, מחזיקים כלי נשק חדישים ומכוונים אותם על ביל.
"להתראות ביל צופן" אמר דיפר העתידי, ובאותה השניה בדיוק הוא ומייבל העתידית יירו.