האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד
מממנים


החתול החייכן

חתול הצ'שר זו לא רק דמות משנה בסיפורה של אליס בארץ הפלאות.
הוא יודע לעשות המון דברים חוץ מלהיות סתם דמות.
יש עוד משהו שהוא יודע לעשות.
לחייך.



כותב: חתול הצ'שר
הגולש כתב 13 פאנפיקים.
פרק מספר 1 - צפיות: 159
4 כוכבים (4) 1 דירגו
פרק:
דירוג הפאנפיק: G - זאנר: המנמ - שיפ: ג'ן - פורסם ב: 25.12.2018 - עודכן: 12.01.2019 המלץ! המלץ! ID : 10252
גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -
הפאנפיק בכתיבה

החדר שלי היה מורכב בעיקר מספרים. בפינה אחת הייתה מיטה עם סדין סגול מאובק, ולצידה עמד שולחן כתיבה גדול. אני ישבתי על כורסא מוזרה שהייתה צמודה לשולחן וקראתי בספר שלי.
החתול הסגול הופיע על אחד הארונות בעננת עשן והביט בי.
"שלום שיר"
הסתובבתי מהר כל כך שנתפס לי הצוואר.
"חתול הצ'שר" אמרתי וקמתי. הנחתי את הספר על השולחן, ואז כשרציתי לגשת אליו נתקלתי בערימת ספרים שהייתה על הרצפה ונפלתי.
"אח.." מלמלתי והזדקפתי, ממששת את הברך.
הוא גיחך.
"אתה.." אמרתי בדרמטיות וקמתי לאט, נועצת בו מבט רושף "...חתיכת חתול מרושע!"
זינקתי אליו אבל הוא נעלם, והופיע מחדש על השולחן שלי, צוחק בקול.
"אוקיי, חתול. תקשיב לי טוב. אני אשמח שתיתן לי כמה דקות שקט, כי אני לא יכולה לעזור לך כל הזמן ולא לעשות גם דברים שאני רוצה – "
"מיאו"
"סליחה?"
"מיאו. זה מה שאצלינו, אצל החתולים, אומרים כשמישהו חופר ואתה לא באמת מקשיב לו".
התנשפתי בכעס.

תנו לי להסביר. קוראים לי שיר. אני בן אדם רגיל, שחיי את חייו במערה הקטנה שלו שקוראים לה "חדר". אני מאוד, אבל מאוד, אוהבת לקרוא, ובזמני החופשי אני עוזרת לחתול הזה להציל דמויות.
החתול הזה, זה חתול הצ'שר. נפגשנו לפני שנה וחצי. הוא יצא מתוך הספר שלו, וביקש ממני עזרה.
"אני וצוות שלם של דמויות שמטפלות בבעיות בספרים חזינו מלחמה ענקית, בין כל הדמויות בכל הפאנדומים, ומכיוון שאנחנו צריכים עזרה מבחוץ, מבן אדם רגיל ומציאותי, בחרנו בך" הוא אמר וחייך.
"למה בי?"
"באמת שאין לי מושג"
זה לא היה נראה לי הגיוני.
"אני צריך ללכת להציל את הדמויות שנפגעות בזמן שהנבואה מתחילה להתקיים. יש לי את היכולת לשכנע אותם שאוכל לעזור, יש לי קסם כדי שאוכל לברוח למקרה שיתקפו אותי, אבל חסר לי מישהו שישנה את מה שקרה, וכאן את נכנסת לתמונה"
לרגע הפניתי את הראש אחורה כדי לראות אם הוא לא מדבר למישהו אחר. כשהבנתי שהוא דיבר אלי מיהרתי להסתובב אליו. הוא ללא ספק חשב שאני מטומטמת.
"טוב, אז אני אעזור לך" אמרתי בניסיון להראות לו שאני דווקא בסדר.
"זה לא ממש נתון להחלטתך" הוא מלמל והתחיל לעבור בעיניו על כל המדפים.
"מה אתה מחפש?" שאלתי. "אני יודעת איפה כל ספר נמצא בעל פה"
הוא שלח אלי מבט מתעניין. "פו הדב" הוא אמר.
"בדיוק קראתי את זה" אמרתי והצבעתי על הספר שקראתי רגע לפני.
הוא מיהר אליו, ואז עשה כמה תנועות עם כפותיו הקידמיות. הופיעו אורות זוהרים לבנים, והוא התחיל לרשום דברים באוויר עם אצבעותיו. בעקבות תנועות אצבעותיו הופיעו תרשימים, שרטוטים של מבנים ומילים כל שהן, וכשהוא סיים כל הספר היה מוקף בהמוני ציורים זוהרים מרחפים.
"סיימתי" הוא אמר וסימן לי לבוא.
"כשאני אכנס, תוכלי לעקוב אחרי כאן – הוא הצביע על ריבוע לבן – וכשאצטרך עזרה תשרטטי ותציירי בעצמך דברים, אני בטוח שתסתדרי"
"מה? רגע. אל תלך. חכה שניה!" הוא זינק אל הספר ונעלם באור זוהר וזהוב.
מיהרתי להסתכל בריבוע הלבן.
הוא הלך, וראיתי שהוא פוגש את פו הדב. פו הדב. כן, הדב החמוד הצהוב.
הם דיברו במשך כמה שניות, ואז במרחק ראיתי בית נשרף.
לא ידעתי מה לעשות.
התחלתי לחפש דברים, להסתכל מה הוא רשם, הרמתי את הספר אבל לא ראיתי שום דבר שיכול להועיל.
בפאניקה מוחלטת תפסתי בעט שלי וכתבתי באוויר בחוסר אונים את המילה "מיקרופון"
ואכן, כשדיברתי, החתול שמע את זה.
"ה.. הבית.. הבית של קנגה! אש! ללכת!" שלפתי מילים ממה שזכרתי שצריך להגיד.
הוא רץ לשם בשיא המהירות.

כבר מזמן למדתי איך לשלוט בהכל. הספר היה פתוח מולי. היו ציורים לבנים מסביבי בכל החדר. הייתה לי משקפת על עין אחת, גם היא מצוירת, ומיליוני מילים סביבי.
"אני מכניסה לך תותח" אמרתי, תפסתי את העט והתחלתי לצייר באוויר. סובבתי אותו עם אצבעי, שרטטי את השלד, ואת העץ והתותח עצמו, ואז לחצי שלוש כפתורים שהיו מאחורי ושלחתי את התותח לתוך הספר.
אחרי בערך חצי שעה הוא יצא.
הזנב שלו היה חרוך בקצה, ואוזן אחת שלו הייתה קרועה. ידעתי שאוכל להחזיר לו אותה ולרפות אותו, אבל זה יקח זמן.
ליטפתי אותו מהראש ועד הזנב בעדינות, וראיתי שהוא מחייך שוב, חיוך גדול וחמוד.
"טוב, נראה שסיימנו להיום" הוא אמר, גופו לאט לאט מתחיל להיעלם. "אני מאוד נהנתי"
"גם אני, ובאמת חייכתי. הוא נעלם לגמרי, אבל רגע לפני החיוך שלו נשאר תלוי באוויר, חסר גוף, ואז גם הוא נעלם.

-----------------------

אשמח לתגובות

הפרק הבא
תגובות

Created By Tomer
eXTReMe Tracker


  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
83580 31618 97546 42724


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | כיסא פנוי | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס
טיול לגאורגיה

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2018 - 2007