אליס בארץ הפלאות - מסיבת תה

העיניים הכחולות הגדולות נדלקו בחשכה. יצור דמוי חתול בצבעי ורוד סגול יצא מבין החושך והלך בשקט מדהים על הענף העבה. הציפור הקטנה שעמדה בקצה הענף הכניסה את ראשה מתחת לכנפה כדי לנקות, ובזינוק מהיר החתול לכד אותה. היא פרפרה בכנפיה וניסתה להימלט מבין טפריו אבל הוא בתגובה רק צחק והתיישב, עדיין אוחז בה.
"את יודעת" הוא אמר. "הרבה זמן שאני מחכה לתפוס משהו כמוך".
היא ניקרה את כפותיו במקורה אבל הוא צחק צחוק גדול ומרושע בתגובה.
"יהיו שיאמרו שאני מרושע" הוא צחקק. "אבל אני לא מרושע, אני מטורף!"
עכשיו הוא ממש התפוצץ מצחוק. הציפור נתנה לו מבט של חלחלה ואז היא הצליחה לשחרר רגל אחת ככה שדבר היחיד שהפריד ביינה לבין החופש הייתה הרגל השניה שלה שהייתה תפוסה עדיין.
החתול נענע את זנבו ואישוניו השחורים הפכו צרים כל כך שהם כמעט נעלמו. צבע העיניים שלו שינה בין רגע צבע לירוק דשא, ובשנייה אחת הוא בלע את כל הציפור.
החתול חייך והביט על הנוצה היחידה שנשארה על הענף. הזנב שלו השתלשל עכשיו למטה והוא התיישב זקוף והביט מלמעלה על הנוצה.
"כמה חבל" הוא אמר, ובעננת עשן נעלם משם, לא מותיר מאחוריו דבר.

השולחן הארוך עד מאוד בעל המפה הלבנה עמד וגנח תחת משקלם הגדול של חמישים קנקני התה המלאים שנחו עליו.
אישה מבוגרת, בסביבות גיל השמונים, ישבה בכורסא מרופדת בראש השולחן והחזיקה שלושה ספלי תה בו - זמנית. השיער הבלונדיני שלה היה אסוף בגולגול מאחורי ראשה והיא לבשה סוודר גדול תכלת ומכנסיים לבנים. לצידה, בצד השולחן ישב אדם מבוגר לא פחות ממנה, בעל כובע גדול ומשקף תלוי מהצווארון שלו. הוא לבש חליפה והחזיק אף הוא כוס תה, רק שהוא אחז בה בין שיניו.
ליד השולחן ישבו עוד שש דמויות בסך הכל. פלמינגו, קיפוד, ארנב לבן בעל חליפה ושעון גדול, ארנב נוסף ששתה מקנקן תה משלו, עכברה עם חרב קטנה כקיסם ותולעת כחולה גדולה.
כל מי שישב סביב השולחן שתה תה בצורה שונה, אבל כולם שתו את אותו תה. הוא היה חום עם ריח קל של דבש וקינמון, ומדי פעם פלט בועות עכורות מוזרות לאוויר.
כולם דיברו זה עם זה ומסיבת התה הייתה הומה ורועשת עד מעוד, מה שמשך את החתול הסגול ורוד שישב כל הזמן הזה על העץ לרדת ולקבל אף הוא כוס.
"תיראו תיראו מי החליט להועיפה!" אמר הכובען המטורף בשיהוק. "לפוהיעה! לפועיה.." הוא הסתכל לתוך הכוס שלו כדי לנסות להיזכר ובינתיים פנה אל החתול הארנב הלבן.
"הגעת בול בזמן" הוא אמר בקול צייצני ומחא בכפותיו הקטנות. "בדיוק הארנביב התחיל את הסיפור שלו על הצרצר מנוטרישטונג!"
ובאמת, הארנב הכתמתם עם הכפית עלה על השולחן, מפיל בדרכו כמה קנקני תה ופצח בסיפורו. חתול הצ'שר חיכה שכולם לא יסתכלו ושפח את כל התה שלו על הרצפה. לשתות תה שיגעון לא היה אחת המשאלות הגדולות שלו לאותו היום.
בשלב כל שהוא של הסיפור הארנב הגיע לחלק הכי מותח מה שגרם לעכברה לתקוע את החרב שלה עמוק בזרועו של הארנב הלבן וזה קפץ מכאב.
" – ואז הצרצר זינק אל העמוד ותקע בחצוצרה שלו! כל ה.." אמר הארנביב אבל אליס קטעה אותו.
"כל העפיפונים עפו אליו ביחד!" היא קראה בשמחה.
"נכון!! ואז הם יצרו מעגל ביחד!!" צווח הכובען.
"והצרצר קפץ על אחד מהם!"
"והעפיפון האדום הראשי תקף אותו!"
"אבל הצרצר ניצח!"
עכשיו הארנב הלבן נפל אחורה מהכיסא מירוב התרגשות, והכובען זינק אל בין זרועותיה של אליס כדי לקחת לה את התה שלה.
העכברה נכנסה לפלמינגו לתוך העין אז הוא ניסה להוציא אותה ובטעות התיישב על חברו הקיפוד.
נוצות ורודות עפו לכל מקום, כוסות תה עפו משם לפה, ועננות עשן כחולות עלו מהמקטרת של הזחל. אליס צעקה מילים לא קשורות כמו "עגבניות!" ו"ג'ירפה" ודברים דומים ואז הכובען עשה סלטה מעל השולחן ונחת בדיוק על הזחל.
"ח'ברה ח'ברה, לא צריך לריב.." אמר החתול אבל אף אחד לא הקשיב לו. הארנביב, עצבני שנהרס לו הסיפור, קפץ על הכובען שהיה על הזחל כשאליס אחריו. גם הארנב הלבן עלה עליהם וכשהפלמינגו נחת בראש הערימה כשחברו נעוץ באחוריו הזחל גנח בכאב.
"היי! חתול! בוא תצטרף!" קרא הכובען. קריאות הסכמה עלו מהערימה, כבר לא היה ניתן לדעת מי אומר מה. רק הזחל התחנן שהחתול לא יצטרף אבל הפלמינגו דחף את הקיפוד לפה שלו כדי שיסתום.
חתול הצ'שר ישב מול הערימה שהייתה חבריו היחידים, וכשהביט בהם בחיוך התמידי שלו הוא לא יכול עוד להתנגד.
החתול זינק אל ראש הערימה חיוכו הגדול ממילא גדל עוד יותר.
"אני השליט של ארץ הפלאות!!" הוא קרא במלכותיות, וכולם התפוצצו מצחוק. הארנביב צרח משהו שגרם לאליס לצחוק עוד יותר, ואט אט הערימה נטתה על צידה.
בבום גדול הם נחתו כולם על הרצפה, צוחקים ומשהקים (בעיקר הכובען).
חתול הצ'שר שכב על צדו ליד אליס וצחק צחוק מתמשך שגרם לאליס לצחוק אפילו יותר.
"אני שמח שהחלטת בסוף להישאר" הוא אמר בחיוך לאליס. "המקום הזה שונה בלעדיך"
אליס הרימה אגודל לאות ששמעה אותו מעל רעש הצחקוקים.
חתול הצ'שר הסתובב כדי להביט בשמיים, כשחיוך גדול מרוח על פניו, אחד גדול יותר אפילו מהרגיל.