יומנה של מייבל פיינס

ויתור זכויות לאלכס הירש, ולמייבל פיינס.

הערה: הפאנפיק לא בא לחדש כלום - אני רק מראה לכם את הפרשנות של מייבל למה שקרה לה בקיץ.

שלום, יומן!
הנסיעה חזרה לקליפורניה לוקחת די הרבה זמן, אז החלטתי לכתוב לי יומן.
זה כל-כך עצוב שאני נאלצת לעזוב את גרוויטי פולס – זה מקום כל-כך מקסים ומלא בקסם – במלוא מובן המילה.
כבר עכשיו אני מתחילה להתגעגע לכל החברים שלי משם.
דוד סטאן, ופורד, קנדי, גרינדה, ועוד מלא...
אני כל-כך שמחה שרטט עוזב ביחד איתנו – אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו.
הקיץ בגרוויטי פולס היה מדהים!
פגשתי כל-כך הרבה יצורים קסומים, והתאהבתי בכל-כך הרבה בנים חמודים שלא הלך לי איתם.
עם מי בכלל להתחיל?
היה את גדעון פיצקי.
בהתחלה זה היה נראה פשוט מושלם.
פגשתי אותו באוהל הטלפתיה, שהוא הופיע שם.
איזה מוזרה הייתי.
התחלתי לצאת איתו, אבל מתישהו זה הרגיש לי מוזר ולא ידעתי איך להגיד לו לא.
בסוף הוא התברר כפסיכופת וניסה לרצוח אותי ואת דיפר.
ולפני זה, גם חבורה של גמדים התחפשה למישהו בשם נורמן – הם ניסו להפוך אותי למלכה שלהם.
בזכות הגאונות הנהדרת שלי הצלחתי לכסח אותם עם מפוחי העלים האלה.
ואני אף פעם לא אשכח את בן הים – מרמנדו.
כמה חבל שהוא נאלץ להתחתן עם מישהי אחרת.
נאלצתי לשחרר לחופשי חבורה של בנים חמודים מלהקת הבנים "כמה פעמים".
כבר כמה פעמים נתקלתי באחד מהם מחטט בפח של בקתת המסתורין – יכול להיות שלשחרר אותם לא היה הרעיון הכי טוב בעולם...
מאוחר יותר פגשתי את גייב, והייתי חייבת להרשים אותו עם מופע בובות.
הקרבתי את המופע כדי להציל את דיפר, ואפשר לומר שגייב לא דיבר איתי או הסתכל עליי מאז...

אבל רומנטיקה זה לא כל מה שקרה.
לקראת סוף הקיץ, הייתי כל-כך מבואסת מהעובדה שהקיץ עומד להיגמר, והעובדה שדיפר רצה להישאר בגרוויטי פולס לא תרמה במיוחד למצב הרוח שלי.
ביל תימרן אותי לעשות משהו שכמעט גרם לעולם כולו להיות מושמד.
אני לא כל-כך גאה במעשים שלי.
התנהגתי בצורה די אנוכית, ובגללי כל העולם כמעט שילם על זה בגדול.
ביל כלא אותי בתוך מקום שנקרא מייבלנד, ואני הייתי המלכה שם.
זאת הייתה מלכודת – הייתי במקום שתמיד רציתי להיות, ודיפר היה היחיד שידע להחזיר אותי למציאות.
אבל בסוף, עם הרבה עזרה מצד החברים שלי, התמודדנו נגד ביל צופן, והשמדנו אותו ואת החברים המפלצתיים שלו.
סוף-סוף המשולש הנתעב לא יוכל להציק לנו יותר.
אבל להשמיד אותו התברר כמשימה לא פשוטה.
בהתחלה ניסינו להשתמש במעגל מיוחד של אנשים שכשהם מחזיקים אחד לשני את הידיים, אז הם יכולים להשמיד את ביל.
זה כמעט עבד, אבל בסופו של דבר זה הסתבך.
ביל הצליח לתפוס את כולם.
אני ודיפר התחמקנו בקושי ונתפסנו גם אנחנו.
זה היה נראה כאילו זה הסוף.
פורד הסכים ללחוץ ידיים עם ביל, ומשם היה נהיה מבלבל.
סטאן ופורד בעצם החליפו בגדים ככה שביל בעצם לחץ ידיים עם סטאן.
פורד נאלץ למחוק לו את הזיכרון ובכך להשמיד את ביל.
התוכנית עבדה, אבל סטאן איבד את הזיכרון שלו לנצח.
לא לנצח – רק איזה כמה שעות!
הצלחנו להחזיר לו את הזיכרון בעזרת ספר הזכרונות שלי מהקיץ, והכול היה מושלם!
אני בחיים לא אשכח את גרוויטי פולס.
אף פעם לא נהנתי בשום מקום חוץ משם – אני כל-כך מחכה לפעם הבאה שנבקר שם.
זה יהיה פשוט גדול!
טוב, אני חושבת שכדאי שאני אלך לישון – מחכה לי נסיעה ארוכה הביתה.
נתראה מתישהו, יומן...

הסוף!