|
שלום לכם קוראים יקרים.
סדרת אווטאר קלאש הייתה בהקפאה לזמן רב, בשל פאנפיק אחר שהחליף את מקומו.
אל דאגה, כי כעת יש לי די והותר זמן לכתוב את פאנפיק ההמשך שלו.
אבל לפני הכול, בואו נתחיל עם תקציר הפאנפיק הקודם בסדרה.
מי שעדיין לא קרא אותו, שירוץ לקרוא את "אווטאר קלאש – ספר אדמה" – הפאנפיק הקודם בסדרה, כי פשוט אי אפשר להבין כלום בלי זה...
תקציר הפאנפיק הקודם (מכיל ספוילרים רציניים):
אחרי שקלאש בן הארבע עשרה מגלה שהוא האווטאר, הוא נתקל בבעיות רבות בזמן קצר כל-כך.
ביתו נשרף מסיבה לא ידועה לעין, והם נאלצים לעבור בית.
הנער הצעיר נתקל בישות מפחידה, שמטרתה עד כמה שידוע לו, היא להשמיד אותו.
כשמשפחתו ביחד עם הלוטוס הלבן מלווים אותו בלמידת הכשפויות, קלאש ממשיך להתמודד עם הקשיים בדרך.
כאשר הם מגיעים לדקוטה – עיירה נעימה ומסבירת פנים, קלאש לומד אצל מורה מסור את אומנויות כשפות האדמה, והם שוהים שם למשך זמן מה.
השלווה לא נמשכת לאורך זמן, כאשר קלאש מגלה את האמת הנוראה.
ידידו, מר פונג הזקן, היה נתון לשליטתו של היצור שרדף אותו בחלומות, ולאורך כל מסעו.
השניים מנהלים קרב אגדי בחופה המרוחק של העיירה, שם הלוטוס הלבן ובני משפחתו לנים בעיירה.
קלאש מצליח להביס את היצור המפלצתי בקרב, בקושי רב מאוד, לפחות כך הוא חושב בהתחלה.
מבט אחד החוצה אל החוף מבשר לו.
השד האימתני מסתובב חופשי, וקלאש יודע שהוא חייב לעצור אותו.
...
רוח קלילה בידרה את שערו שעה שהביט באימה במחזה, מנסה לעכל את מה שקרה.
הוא שמע צעדים במורד מדרגות העץ של האחוזה, בשורה לכך שבני משפחתו – אולי גם הלוטוס הלבן, ירדו למטה אל החוף.
קלאש דרין, נער צעיר שרק עד לפני פחות מכמה ימים היה נער רגיל לחלוטין, עמד על קרקע חולית צהבהבה של החוף המרוחק בעיירה דקוטה.
הוא דרך בכבדות על שביבי הקרח שעיטרו את החוף.
על שפת המים נח כדור מבריק ושקוף למחצה, בגודל שימחץ את כל הבית הקודם של קלאש.
צביטת געגועים הזכירה לו את ביתו הישן, שנשרף לאפר.
כדור הקרח המבריק היה עטור סדקים לכל הכיוונים, וכולם יצאו מתוך חור ענקי שנפער בתוכו, כאילו מפלצת אימתנית ששכנה עד עכשיו בתוך הכדור פרצה החוצה, מה שלא היה רחוק מן האמת.
קלאש רכן אל אדמת חול בקרבת כדור הקרח, והבחין בחלק קטן שבו החול שקוע מעט יותר מהרגיל.
הוא ידע בוודאות שזה המקום שעד לא מזמן שכב בו ידידו המנוח, מר פונג.
דמעות קרות שטפו את פניו של האווטאר, בשעה שהרכין את ראשו בצער.
רק עד לפני כמה שעות היה עם מר פונג, סמוך ובטוח שחברו עודנו חי ומדבר איתו.
דראק, יצור נתעב ומרושע, רצח את מר פונג, והשתלט על גופו.
קלאש הרגיש ביד נאחזת בכתפו.
הוא שלח מבט קצר אל פניו השחומים של יואן, ואז הזדעף.
"אני מבין איך אתה מרגיש," אמר יואן.
"אתה לא," אמר קלאש בתקיפות וקם על רגליו, מנער את ידו של האיש המבוגר.
"אני מצטער על- " התחיל יואן.
"-לא," אמר קלאש בלחש. "אתם לא הבנתם שום דבר ממה שקרה שם. אתם הבטחתם לי מקום מוגן. למה סמכתי על הלוטוס הלבן בכלל – חבורה של זקנים חסרי תועלת מתנשאים. מה בכלל עשיתם להגנתי!"
קלאש התנשף במאמץ לא להתפרץ בצעקות, אבל הוא געש מבפנים.
"שלא תעז לדבר ככה על הלוטוס הלבן," אמר יואן בקול כעוס.
"מה קרה?" לעג קלאש. "מדברים על הלוטוס הלבן ואתה מתחיל לילל. נמאס לי מזה!"
האווטאר הביט ביואן בבוז, ואז הלך לדרכו בסערה.
...
דראק הסתתר מאחוריי השיחים.
הוא החזיק בבקבוקון המכיל את השיקוי בידו העולה בלהבות השחורות.
האיש שהוא ציפה לו הגיע.
צועד על השביל, שרירי הזרוע שלו בולטים, שיערו הכסוף מזדקר על קרקפתו.
דראק נדרך.
זה הרגע שלו.
הוא הביט שוב בבקבוקון, וחייך.
"הגיע הזמן שתצטרף לצבא שלי, מאסטר מיראי."
הוא עקב במבטו אחר הגבר החסון, כאשר פתח לרווחה את דלת האחוזה שלו, ונבלע בפנים.
הגשם דפק על חלונות הבית, כלועג למזג האוויר החמים של היום הקודם.
עננים כהים עטפו את השמיים וכיסו את השמש לחלוטין.
בעוד המאסטר לכשפות אדמה ישב לו בתוך ביתו הנעים, עם כוס תה בידו, והשולחן כהדום לרגליו, הוא שמע נקישות על הדלת.
בהתחלה טעה וחשב, שאולי הגשם החזק דופק על הדלת, שכן בחוץ הייתה סערה רצינית.
הרי מי יבוא לדפוק בדלת ביתו במזג אוויר שכזה?
הוא שמע עוד רצף של נקישות, וקם לפתוח את הדלת רק ליתר בטחון.
מאסטר מיראי הישיר מבט אל איש זקן וכפוף, זקנו סבוך ורטוב, ושיערו סתור מעט.
האיש הזקן מילמל בליל של מילים, שכללו 'גשם', 'בית' ו-'מקום מחסה'.
"תיכנס," זירז אותו הגבר החסון.
הוא הושיט לו מגבת מהמתלה, ועטף את הזקן.
הקשיש ניגב את גופו והתנער.
"מי אתה?" שאל מיראי.
"אני מר פונג," הזקן התיישב על הספה ורעד מקור.
"אני אכין תה," מיהר מיראי לומר, והזקן חייך בתגובה.
הוא פנה למטבח להכין תה מהמים הרותחים שנשארו לו מהכנת התה שלו.
זהו זה, חשב דראק. זה הזמן לפעולה.
הוא שלף את הבקבוקון הזעיר, וטיפטף מעט מן הנוזל אל תוך ספל התה של מיראי, שהונח על השולחן.
ברגע שדראק טמן את הבקבוקון חזרה לכיסו, מאסטר מיראי הופיע בסלון והתיישב לידו.
הוא הושיט לעברו את התה, ולקח את ספל התה שלו.
דראק לגם מעט מן הספל שלו, וליכסן את מבטו לעבר הגבר השרירי.
מיראי שתה מעט מן התה שלו ואז הניח אותו על השולחן.
מר פונג קם מהספה, והביט במיראי בחיוך.
"וואו, התה הזה עושה אותי עייף...משום מה..." מילמל מאסטר מיראי.
ראשו נשמט באיטיות, עד שסנטרו נח על חזהו ועיניו נעצמו.
הוא התנער לפתע, והתרומם באיטיות.
שפתיו של מר פונג התעקלו בעווית משונה, שעה שדראק חייך, מביט בעוזר החדש שלו.
דראק הרים את ידו, והושיט אותה לעבר מיראי ללחיצה.
מיראי לחץ את ידו בחיוך לא טבעי.
"מאסטר דראק," הוא ליחשש. "אני עומד לפקודתך."
דראק הינהן.
"אני יודע," אמר. "אני מבקש ממך דבר אחד – לא יותר. תחסל את אווטאר קלאש. הבא לי אותו מת."
...
קלאש לא ידע לאן הוא הולך, אבל הוא רצה להתרחק כמה שיותר מהלוטוס הלבן.
חבורת האנשים חסרי האחריות האלה רק הרחיקו אותו מהמשימה האמיתית שניצבה בפניו.
היה עליו לחסל את דראק מהר ככל האפשר, ללמוד במהירות את כל הכשפויות שיכשירו אותו להיות אווטאר אמיתי, ולהגן על המשפחה והחברים שלו.
עד עכשיו, כל עוד הלוטוס הלבן היה בסביבה, הוא נכשל בכל אחת מהמשימות שלו.
במקום לקדם אותו עם כשפויות אחרות, הם הכריחו אותו ללמוד את הכשפות בה הוא שולט היטב.
קלאש היה בטוח שהדבר הראשון שכדאי לו לעשות, זה להתרחק מהם.
הוא ילמד כשפות מים, אוויר ואש במהירות האפשרית, ויגן על משפחתו.
הדבר האחרון שהוא צריך, זה שהמשפחה שלו שעליה הוא מנסה להגן כל-כך, תהיה קרובה אליו בכל פעם שדראק מחליט לתקוף אותו.
לפתע קלאש שמע רשרוש מהשיחים.
הוא נדרך מיד, והביט סביבו בפראות.
ואז, בזינוק אדיר, הופיע יצור פרוותי ומוכר.
הוא היה בגוון כתום, וראשו היה עטור ברעמה קצרה.
קלאש שלח כדור של אש שפיספס את שועל האריה הצעיר במילימטרים בודדים.
הוא עקב במבטו אחר היצור, מוכן לכל מתקפה.
"אני יודע שזה אתה, דראק!" קרא קלאש באיום, ושלח עוד מטחי אש אל שועל האריה הזריז.
האדמה סביב קלאש עלתה בלהבות, והיצור התרחק משם בריצה.
קלאש הביט במתרחש בבילבול.
דראק לא היה מוותר כל-כך בקלות.
אבל הפחד בעיני שועל האריה, האימה ששידר היצור, הבהירה לקלאש שזה לא היה דראק.
בסך הכול יצור קטן ותמים שנקרה בדרכו.
בין השיחים, העיניים האפורות צפו באווטאר בקפידה.
הוא צריך עוד קצת זמן.
לחכות לרגע הנכון.
הגלים שטפו את מעגל האש שקלאש יצר.
הוא התיישב על החוף בראש מורכן.
כל-כך פגיע וחלש.
אבל המאסטר אמר לו להיזהר – קלאש הוא מטרה לא קלה לציד.
"אל תזוז," לחש מיראי.
ראשו של קלאש הזדקף.
הוא הביט סביבו.
"מי זה היה!"
נו באמת, חשב מיראי, ואז התכופף עוד יותר בתוך השיח.
קלאש אכן היה מטרה לא קלה.
אבל הציד רק התחיל.
האווטאר הביט ישר אל השיחים, ופניו הרצינו.
מיראי עשה תנועות בכפות ידיו, והורה לקרקע החולית לעטוף את רגליו של הנער.
"עזוב!" קרא קלאש, וכדור של אש נורה לעבר השיח.
מיראי זינק אל השטח הפתוח, והעיף גל של חול אל פניו של קלאש.
האווטאר ניער את פניו המלוכלכות, והביט ישר.
לא היה סימן לאדם שנדמה היה לו שראה רגע לפני כן.
"די להתחבא!" קרא קלאש, וחילץ את רגליו מהחול.
הוא ירה סילוני אש לכל מקום שהאיש המסתורי יכול להתחבא בהם.
הייתה לו הרגשה שזה לא דראק.
הוא לא הרגיש בנוכחות שלו באותו רגע – אותה תחושה של ריקנות ופחד.
לפתע משום מקום נורתה לעברו רצועה מתכתית, שעטפה את צווארו והרימה אותו באוויר.
קלאש נאבק ברצועה שהלכה והתהדקה סביב גרונו, כמו נחש-צפרדע אכזרי במיוחד.
הרגליים שלו ריקדו באוויר, בחוסר אונים, ואז הוא הרגיש איך הוא מוטח בחזרה על האדמה בכוח רב, ומאבד את ההכרה.
המשך יבוא...
|
0 חרמשים
(5) 2 דירגו
כותב: 
ID : 10751
איתמררררררררררר
מתי יעלה עוד פרק?
