החופשה

באותו בוקר הכל היה שקט. ג'יני התעוררה בשעה שמונה, לקול בכייתו של אלבוס התינוק. היא התרוממה ממיטתה והרימה אותו מהעריסה, והלכה עם אלבוס בידיה להעיר את ג'יימס.

"ג'יימס, חמוד, קום. אתה זוכר? יש לנו מפגש משפחתי היום!" 

ג'יימס פיהק. "מממ... נכון! היום נראה את סבא וסבתא! ואת דוד רון ודודה הרמיוני! ואת דוד ג'ורג' ואת דודה אנג'לינה! יש!" 

"בוא, נלך להעיר את אבא והוא יעזור לך להתלבש."

הם צעדו לחדר ההורים, שם ישן הארי פוטר שינה עמוקה, ולא שמע כלל את אישתו ובניו הנכנסים לחדר.

"אבא! אבא! קום, קום! היום נוסעים למלון! אבא!" ג'יימס הפעוט בן השנתיים קפץ על מיטתו של אביו. כשזה לא זז, ג'יני לקחה את המושכות לידיה. "הארי, קום, מותק. אנחנו צריכים לצאת עוד שעה."

"מממה? אה, נכון- לא, ג'יימס, אני לא יכול לעשות לך עכשיו שקמח לסלון, אני צריך להתלבש- ג'יני, קצת עזרה פה-" קרא הארי בחיוך כשבנו קפץ על גבו בבקשת שקמח.

"לא עכשיו, ג'יימי. אמרתי לא!" קראה ג'יני בתקיפות. "ג'יימס סיריוס פוטר! ביקשתי ממך לרדת מאבא!" היא נאלצה להרים את קולה מפני שהפעוט לא זז.

לבסוף הוא הסכים להתאפק מעט עד שאביו יסיים להתלבש, וצפה באימו המלבישה את אלבוס בבגד-גוף חמוד.

"בוא, ג'יימס, אני יעשה לך שקמח לחדר ונתלבש, טוב?" שאל הארי, שיצא מחדר האמבטיה הסמוך לחדרו לבוש ומסורק עד כמה שאפשר. "בוקר טוב, מתוקה," הוא אמר לאשתו ונשק לה.

הארי העמיס את בנו על גבו והלך להלביש אותו. היום היום הגדול, הוא התרגש כל כך.

מאז לידתו של אלבוס בן השנה, הוא לא נפגש עם גיסו וחברו הטוב ביותר, רון, וגיסתו וחברתו הטובה הרמיוני גריינג'ר, או, נכון לעכשיו, וויזלי. גם את מולי וארתור, אביה ואימה של ג'יני, הוא לא ראה הרבה זמן.

אחרי שכולם היו מאורגנים, הארי שלף את שרביטו וקרא: "לוקומוטור מזוודות!" והמזוודות הארוזות לקראת שבוע של חופש במלון חמישה כוכבים עופפו אחריו אל המטבח.

"הכנתי קפה בשבילך, מתוק," אמרה ג'יני בחום להארי כשהוא ושקמח ג'יימס הגיעו למטבח עם המזוודות, שבינתיים הסתדרו ליד הדלת. "ושוקו בשבילך, ג'יימי." היא אמרה לבנה, שכבר לגם לא מעט מן הספל.

"קדימה, הגיע הזמן לצאת," אמר הארי לאישתו ולבניו, בשעה תשע בדיוק. הם יצאו עם המזוודות אל הרכב שלהם, שהארי קנה לנסיעות משפחתיות משום שאי אפשר להתעתק עם ג'יימס ואלבוס הקטן.

הארי הרחיב מאוד את המכונית בעזרת לחש הרחבה סמוי, וככה היה מקום ברווח לכולם. הוא סידר שטדי, בן הסנדקות שלו, ישאר אצל סבתו.

הם נסעו לעיירת נופש נחמדה ליד הים, שבה היה המלון שלהם. 

כעבור שעה וחצי הם הגיעו, מביתם שבמכתש גודריק אל המלון. הם חנו את הרכב, הורידו את המזוודות וגרמו להם לעופף בעקבותיהם. לא הייתה כל בעיה עם זה, משום שהמלון היה בבעלות קוסמים, ומוגלגים לא ידעו עליו כלל.

הם נכנסו ללובי, שם היה הדלפק עם המכשפה הפקידה.

"שם?" היא דרשה.

"הארי וג'יני פוטר," ענה הארי. עדיין היה לו מוזר, גם אחרי שלוש שנות נישואים, להציג את שמו יחד עם שמה של ג'יני.

"פוטר? אתה הארי פוטר?" היא שאלה.

"אה, כן," הוא ענה, נבוך.

"אוהו! כבוד גדול הוא לנו לארח את הארי פוטר ומשפחתו אצלנו במלון! נעשה לכם חצי מחיר," היא אמרה בחביבות.

"תודה, אבל אין צורך," ענה הארי ברצינות. כבר קרה לו שבחנויות קוסמים אנשים עשו לו הנחות ואף נתנו לו ללכת בלי לשלם כלל, אבל הוא מזמן החליט שהוא לא מקבל את זה. הוא ישלם בדיוק כמו כל אחד אחר.

"למה? אבל אם אתה מתעקש, מה אני יכולה לעשות," היא אמרה. "אבל לא תתחמקו מספל חם של בירצפת בחינם. הנה המפתח לחדר שלכם," היא הפנתה את נושא השיחה מהר, "חדר מספר181 בקומה השניה, יחד עם כל בני וויזלי. תהנו!"

"תודה רבה לך," אמר הארי, והוביל את משפחתו אל המעליות. הם עלו ועלו, והגיעו לקומה השניה. הם פנו במסדרון לחדר מספר 181, ונכנסו פנימה.

בחדר היו מיטה זוגית, מיטת יחיד ולול לתינוק, יחד עם חדר אמבטיה ומטבחון קטן, להכין קפה ותה.

"ואהה!!!" צעק ג'יימס בהתלהבות, והתחיל לקפוץ מעלה מטה על מיטתו. לאחר שפרקו את המזוודות ושתו בירצפת שעובד מלון אחד הביא להם, הגיע הזמן לארוחת צהריים יחד עם כל הוויזלים. הם ירדו לחדר האוכל, שם ראו שולחן ארוך עם השלט: 'משפחות וויזלי ופוטר.' הם התקרבו, וראו את כל האנשים האהובים עליהם.

גברת וויזלי, מולי, מחייכת מאושר ומראה לויקטואר, בתם של ביל ופלר, את השמלה החדשה שתפרה לה; מר וויזלי מדבר עם ביל, שערו עדיין אסוף בקוקו, בענייני עבודה; פלר, יפהפיה כרגיל, יושבת ועוזרת לבתה למדוד את השמלה החדשה שלה; צ'ארלי, מלא כוויות וצלקות מעבודתו עם הדרקונים ברומניה; ג'ורג', עדיין עם אוזן אחת, עוזר לאישתו ההריונית, אנג'ליונה ג'ונסון לשעבר, להתישב ליד בנה, פרד; ולבסוף, את שני האנשים שהכי השתוקק לראותם: רון והרמיוני, חבריו הטובים. רון, שתמיד נראה אותו דבר; הרמיוני, בשמלה יפה בצבע ירוק עדין, מחזיקה את בתה, רוז, בת השנה.

"הארי, ג'יני!" קראה הרמיוני ודחפה את רוז לידיו של רון, כדי שתהיה פנויה להתנפל על הארי בחיבוק.

"הרמיוני, טוב לראות אותך, כמה זמן לא התראינו!" אמר הארי, מאושר. רון התקרב, עם בתו על הידיים, וחיבק את הארי ואת ג'יני ביד אחת.

"ג'יימי! מה שלומך?" שאלה את ג'יימס דודתו, הרמיוני.

"אני בסדר, דודה הרמיוני," הוא אמר בשמחה. "את יודעת שאבא קנה לי מטאטא צעצוע?"

"באמת? איזה כיף! אני מקווה שאתה טס איתו בזהירות," היא אמרה. "כמו שאני מכירה את אבא שלך, הוא לא ייקח לך חזרה את המטאטא גם אם תנפץ איתו את החלון."

אחרי הארוחה הזכורה לטוב, כולם עלו לחדריהם לשנת צהריים ערבה, וחיכו בקוצר רוח לשבוע הקרוב, שיעבור אליהם בנעימים.

אשמח לתגובות! זה הפאפניק הראשון שלי...