לא מי שחשבתם

נ.מ. ג'יני

אני יודעת שזה לא מי שחשבתם.

אני יודעת שכשהייתי בת 11 הייתם בטוחים שזה הוא.

אבל זה לא הוא. 

זה לא הילד הנבחר עם צלקת הברק.

אני יודעת שהוא אוהב אותי, אני רואה את זה בעיניים הירוקות הבוהקות שלו, ממש כמו של אמא שלו, כמו שכולם אומרים.

אבל אני לא מרגישה אותו דבר. בכלל לא. 

בלי להשוויץ, אני מכירה את המבטים כמו של הארי.

יש לפחות חמישה בנים שמסתכלים עליי ככה.

אבל לא הוא.

לא דראקו. 

אף פעם לא הרגשתי את מה שאני מרגישה כלפיו.

כאילו יש לי טורנדו בבטן כל פעם שאני עוברת לידו.

אבל האהבה הזאת משולבת בעצב, כי אני יודעת שהוא ממש לא מרגיש אותו דבר.

הוא תמיד מסתובב עם פנסי הזאת, וזה שקוף שהוא מאוהב בה.

אני מנסה לגרום לו למצוא חן בעיניי, להיראות טוב תמיד למקרה שמבטינו ייפגשו..

אבל כמובן, זה לא כל מה שחשוב.

אני גריפינדורית. וויזלית. 

הוא בחיים לא יצא עם וויזלית. 

לא בינתיים לפחות. אני פגשתי את אבא שלו. הוא יתפלץ אם נתחיל לצאת.

ואני יודעת, אני פשוט יודעת שאכפת לו ממה שאבא שלו חושב.

אולי יום אחד…

רק אולי.

אבל בינתיים..

אין מצב שהוא ישים לב אליי. 

נ.מ. דראקו

אני יודע שזו לא מי שחשבתם.

אני יודע שציפיתם שזו תהיה ילדה סלית'רינית, כיאה למשפחת מאלפוי.

אבל זו לא.

אני יודע שיש הרבה בנות שהיו מאוד שמחות, בלשון המעטה, לצאת איתי.

אבל את אף אחד מהן אני לא אוהב כמו שאני אוהב אותה.

את ג'יני. 

אני מרגיש פרפרים מטורפים בבטן כל פעם שאני עובר לידה במסדרון.

כל בוקר אני מסדר את השיער ומגהץ את הבגדים, רק בשבילה.

אני מנסה להיראות טוב, רק בשבילה.

אבל אני יודע שאין לי סיכוי..

יש לה משהו כמו חמישה מחזרים. 

הם כולם גריפינדורים חתיכים, שחקני קווידיץ' מצטיינים, ביניהם פוטר.

פוטר. 

הוא לא משאיר לי כל סיכוי איתה.

וחוץ מזה, אבא שלי בחיים לא ירשה.

היא גריפינדורית. וויזלית. 

אבא שלי בחיים לא ירשה לי לצאת עם וויזלית.

"אתה צריך להתרחק מבוגדי דם, דראקו", הוא תמיד אומר לי.

איך אני יכול להתרחק ממנה??

אני מנסה לגרום לה לקנא בעזרת פנסי, שבטוחה שאני מאוהב בה.

אבל זה פשוט לא עובד!

אולי יום אחד…

רק אולי.

אבל בינתיים…

אין מצב שהיא תשים לב אליי.