הקבר שבחוץ

הפאנפיק מכיל ספויילרים לספר השלישי ולתחילת הרביעי של מגיסטריום.

טמרה ישבה בחדר המרכזי על הספה, לא מעכלת את זה שהיא לבד. שוב. היא הביטה לעבר שתי הדלתות הנוספות שאליהן החדר הוביל, הן היו נעולות. היא עצמה את עיניה וחשבה עליהם, הם שרק לפניי כמה חודשים ישבו פה איתה וצחקו על שטויות. האחד שלעולם לא יחזור, והשני שיישתנה לנצח. היא נעמדה והביטה בדלת של ארון. ידה הושטה כאילו לא מרצון ונגעה בדלת, דמעות עלו בעיניה. "אני מצטערת ארון," היא אמרה בקול חנוק. "הייתי צריכה להיות שם." היא הסתובבה לצד השני, יודעת שלא יכלה לעשות דבר. אבל אין מה לעשות, אלו רגשות אשמה של ניצולים. 'מעניין אם גם קאל סובל ייסורים כאלה,' היא תהתה בשקט. 'אחרי הכל הוא ראה את זה קורה.' טמרה יצאה מהחדר המרכזי, מניפה את ידה כדי לפתוח את הדלת באמצעות הצמיד שעל ידה, הדלת נעה כרגיל. היא התחילה לשוטט במסדרונות התת קרקעיים, לא יודעת לאן רגליה מובילות אותה. בדרך היא נתקלה בכמה תלמידים ושמעה מספר התלחשויות מאחורי גבה, אך זה לא עניין אותה. תוכנית התחילה להתגבש במוחה, תוכנית להצלה של קאל. מבלי משים היא הגיעה לשער המשימות והביטה החוצה, רואה את האבן הלבנה המסותתת. היא התקרבה, מביטה בקבר. "זה בשבילך ארון. לזיכרך. אתה לא היית רוצה שהוא יסבול שם," היא אמרה למצבה הגדולה. היא נתנה מבט אחרון בקבר, לא ההוא שבתוך ליבה. הקבר שבחוץ.

ת"בים?