הארי החתול

קרדיט לחבר שלי שעזר לי לחשוב על הפאנפיק הזה.
וקרדיט לג'יי קיי.

הארי היה חתול.
לא. להארי לא היה חתול, למרות שכן היה לו חתול, שגורלו לאחר חורבן בית משפחת פוטר עדיין מטריד אותי עד היום הזה.
אבל לצורך הרעיון ההזוי שעלה במוחי בבוקר קריר אחד בכיתה, אני בטוח שתוכלו כולכם להתמודד עם האפשרות שהארי, נכון לפסקאות הקרובות, היה חתול.
ואני גם בטוח שאלה מכם שלא מאמינים שלחתולים יש תשע נשמות יכולים קצת למתוח את גבולות האמונה שלהם לדקות הקרובות, כי נכון לכ-100 השורות הבאות, הארי לא סתם היה חתול, אלא חתול בעל תשע נשמות.
'למה אתה מדבר עליו בלשון עבר?' אני שומע אתכם שואלים. טוב, הארי מת. כן, שמעתם טוב. הוא מת (ראו ערך 'התפגר'). כותב שורות אלה (כלומר, אני) כותב את שורות אלה (עדיין אני) בעוד הוא מביט בחלקת הקבר הקטנה ששמרו להארי החתול.
'למה שימות? גם אם הוא חתול, הוא עדיין הארי פוטר!' אני שומע אתכם מוחים. אתם צודקים, חוץ מזה שאתם טועים לחלוטין. הרי כולנו יודעים מה הסיבה האמיתית שהארי עבר בשלום שבעה ספרים מאתגרים ומלאי תלאות – לא - לא בגלל אהבה, ולא - לא בגלל שהוא אכל חטיפי רד ווינס – הוא ניצח, כי היו לו חברים.
אני רואה אתכם חופרים אצבע אל תוך אוזניכם כדי לוודא ששמעתם טוב – כן, שמעתם מצוין.
הארי ניצח שוב ושוב רק כי היו לו חברים טובים ומוכשרים. אבל מי ירצה להיות חבר של ילד ממושקף ופרוותי שמשמיע גרגורים ופולט כדורי פרווה? איכס, אני לא הייתי רוצה להיות חבר שלו, ואני בחיים לא הייתי בררן כשזה נוגע לחברים! אז בלי חברים ועם שמונה נשמות בונוס, כמה לדעתכם ישרוד הקיטי שנשאר בחיים?
מוזמנים לגשת לדוכן ההימורים שנמצא ממש בפינה האפלה הזאת משמאלכם, או ללכת ליציאה בפינה המוארת הזאת מימינכם, אם כבר משורות ההקדמה האלה מיציתם את הקונספט המגוחך ובדיחות החתולים שאני מגניב בחשאי. אבל ברגע שתקראו את המילים הראשונות בסיפור, אין דרך חזרה. תהנו מכמה דקות של הנאה צרופה או בלבול מוחלט. בהצלחה.

הארי היה חתול.
כמו שדאדלי היה חזיר, פטוניה הייתה סוס וורנון היה סלק, הארי שלנו, היה חתול.
הוא ליטף בחשש את המחסום שבין רציף תשע לעשר, ותהה כיצד בדיוק ההכוונה של הענק עם הזקן אמורה להביא אותו לרכבת האקספרס של הוגוורטס. כך הוא עמד במשך כמעט עשר דקות, עד שחבורה של ג'ינג'ים הופיעה משום מקום.
"שלום," ג'ינג'י מספר אחת אמר.
"כן, שלום," אמר ג'ינג'י זהה; הוא יקרא לו ג'ינג'י אחת ב', מה שאומר שהוא צריך לקרוא לראשון אחת א'.
"מה חתול פרוותי כמותך עושה כאן, בתחנת רכבת?" שאלה ג'ינג'ית מספר – היו שם יותר מדי ג'ינג'ים, הוא הפסיק לספור.
"אני בדרכי להוגוורטס. הקיר הזה חשוב?" שאל הארי החתול.
הקיר היה חשוב. ג'ינג'י מספר מה שמו הדגים כיצד הוא עובר דרכו כאילו הוא עשוי מגבינה לבנה, וכך הדגימו גם כל הג'ינג'ים, עד שהארי החתול נעשה רעב מכל המחשבות על הגבינה. הוא עבר איתם. הקיר לא הרגיש כמו גבינה - למעשה, הקיר לא הרגיש כמו כלום.
אבל מה שחשוב זה שקודם הוא עמד בתחנת רכבת, ועכשיו הוא עומד בתחנת רכבת אחרת, וגם הוא הרגיש שהוא איבד את חוש הכיוון שלו בתור בונוס. אבל מה זה משנה! הנה הרכבת באה!
הארי לא עבר הרבה שיעורי שחייה, ומה שכן, הוא בטוח לא ידע לחצות נהר של תלמידים.
הוא טבל כפה אחת. הנהר היה עמוק מאוד.
אימא שלו פעם אמרה שתמיד עדיף לנסות לעבור את הגשר, גם אם הוא מסוכן, כי אולי מחכה דג מבושל בצד השני. הבעיה הראשונה הייתה שהארי היה קטן מדי מכדי לזכור שאימא שלו אמרה את זה, והבעיה השנייה היא שרכבת האקספרס להוגוורטס לא הזכירה דג מבושל אפילו קצת. אבל כמו שאבא שלו היה אומר, ומסיבה מסוימת הוא כן זכר את מה שאבא שלו אמר, עדיף לקפוץ מהצוק, גם אם זה מסוכן, כי אולי מחכה דג מבושל בצד השני. אז הארי קפץ מהצוק, או ליתר דיוק, ניתר אל תוך נהר התלמידים.
איש לא ראה אותו מאז.
8=9-1
הארי היה עכשיו ברכבת.
היא הייתה צפופה, והוא בקושי הצליח למצוא תא פנוי.
כעת הוא הביט דרך החלון וחשב במירמור כיצד הצליח לאבד את הנשמה הראשונה שלו כל כך מהר.
הנסיעה הייתה קצרה. הוא בקושי הספיק לעצום את עיניו ועכשיו הוא כבר היה בחוץ, ונהר נוסף של תלמידים תקף אותו.
7=8-1
"מיאו," ילל הארי החתול בתסכול. נשארו לו שבע נשמות עכשיו. ורנון צדק; עולם הקסמים מסוכן מדי לחתול פתטי כמוהו.
הוא עלה על הסירה בעוגמה ובקושי בחן את הנוף בעודה מיטלטלת בשלווה על פני המים הכסופים, אל הטירה אדירת הממדים.
עכשיו עלו כולם במדרגות אל הכניסה.
אישה עם כובע מחודד תיארה משהו באריכות, אבל הארי היה עסוק מדי בלדמיין כמה יותר יפים היו החיים שלו לו הייתה רכבת האקספרס להוגוורטס עשויה מדג מבושל.
"...וסלית'רין. שאלות?"
להארי היו הרבה שאלות.
האם אפשר לכשף דג בגודל של רכבת כך שיישאר טרי לנצח?
מה הרגע קישקשת?
מתי יש אוכל?
אבל הוא שמר את השאלות לעצמו.
האישה עם הכובע המחודד פתחה זוג דלתות גדולות וכבדות, וחשפה חדר רחב שכולם בו חבשו כובעים מחודדים. כמה מקורי.
הארי החתול חצה מעבר בין השולחנות, נזהר משעווה שטיפטפה באורך פלא מהשמיים.
התלמידים החדשים התקהלו מול האישה עם הכובע, שהציגה בפניהם – נחשו מה? עוד כובע.
הארי רשם לעצמו שלקוסמים יש אובססיה לכובעים.
רק שהפעם הכובע דיבר. ולא סתם דיבר – הוא שר!
כשהארי סיים לסתום את אוזניו, הוא הרים את ראשו והביט באישה עם הכובע.
האישה החלה להקריא שמות של תלמידים, ואלה חבשו את הכובע הזייפן על ראשם.
אחרי כמה רגעים של שקט הייתה המצנפת צועקת מילה בג'יבריש וכולם היו מוחאים כפיים.
אחת מהמילים שהיא צעקה, משהו בסגנון 'סלסירין', נשמע כמו סוג של גבינה צרפתית.
יופי, הארי החתול היה שוב רעב, וכל מה שהוגש היה אוויר על צלחות זהב ריקות.

"החתול, הארי," קראה האישה עם הכובע המחודד.
הארי התיישב על השרפרף.
המצנפת נחה על ראשה וכיסתה אותו עד המותניים.
כמה רגעים אחר כך היא צעקה מילה בג'יבריש וכולם מחאו כפיים, כמו תמיד.
הארי ישב ליד השולחן וחיכה לאוכל. אחרי שסיימו למיין את כולם, עלה לבמה איש זקן וגבוה; הוא צעק ארבע מילים אחרות בג'יבריש וחזר למקומו. אבל אחרי ההמתנה הארוכה של הארי החתול, האוכל הגיע - או ליתר דיוק, הופיע בקסם. להארי לא היה אכפת. הוא אכל אותו והשאיר את הצלחת מבריקה כמו שהיא הייתה.
ואז בדיוק כשהוא בא ללכלך את הצלחת עם הקינוח, כל הצלחות והמגשים התרוקנו.
האיש הגבוה עם הזקן הורה לכולם לזייף בקולי קולות, אבל עד אז הארי החתול כבר נרדם.

שנה כמעט חלפה. הארי לא הספיק הרבה. לרוב הוא התקשה לראות את המורה, כי השולחן הסתיר לו את הנוף.
וכשלא היה שולחן, הוא לא היה יכול להניח את המחברת בשום מקום כדי שיוכל לסכם את דברי המורה.
אבל הארי הסתדר כשהיה יכול להסתדר, חוץ מהפעם ההיא שהחליט לטפס על הנברשת כדי שיוכל לראות את כולם, וגם אולי לייצב את המחברת שלו בין הנורות; הנברשת התרסקה וגבתה מהארי נשמה; וגם נוויל נהרג.
6=7-1.
לא היו לו הרבה חיים לבזבז כעת, אבל אחרי ניסיון רב הוא היה בטוח שהוא ישרוד.
אבל כעת, הסתובבו שמועות שוולדמורט חזר, והוא הולך לקחת את חיית המחמד שלו לסיבוב שנה הבאה. להארי החתול נמאס משמות בג'יבריש כבר מזמן, אבל הוא התייאש מלנסות להילחם בזה.

שנה הבאה הגיעה. הארי פלט אנחה.
הוא היה שוב ברכבת. אבל זה כלום. הוא רק צריך לעצום עיניים ו... הוא נרדם. עכשיו התלמידים ירדו מהרכבת.
הארי עלה על כרכרות עם סוסים בלתי נראים. הוא למד לא לשאול שאלות. הכרכרות יצאו לדרכן ותוך כמה זמן הוא כבר היה בהוגוורטס שוב. בלי חברים, ועם שש נשמות בלבד לבזבז – הארי יהיה בסדר.
השנה עברה כמעט חלק. הוא מת רק פעם אחת, כששמע נחש במסדרון, הסתובב ואז – אוי, הנחש הזה לא היה מסוג הנחשים שרודפים אחריהם ומשתעשעים בהם – הוא היה חיית המחמד של וולדמורט, ועיניו הצהובות היו הדבר האחרון שראה בנשמתו השישית.
5=6-1.

הוא שרד שנתיים. השנה השלישית הגיעה. האיש הגבוה עם הזקן הצליח בקושי לכלוא את חיית המחמד של וולדמורט בכלוב בגן החיות עם שלט של 'נא לא להביט בבסיליסק' והצליח בקושי רב אף יותר לזרוק את וולדמורט לצינוק עם חבלים סביב ידיו וגרב בפיו, רק כדי לקבל את הבשורה שחבר של וולדמורט נמלט מהכלא. יחסית לשנה השלישית, ששמע מהוריו שבדרך כלל מביאה איתה צרות, הארי הסתדר לא רע. הוא היה צריך רק להיהרג מהיתקלות לא רצונית עם היפוגריף (4=5-1) ולגלות שהאסיר הנמלט הוא הסנדק שלו וגם חף מפשע. וגם רצה לרצוח עכבר. להארי לא הייתה התנגדות לזה. הוא אהב לרצוח עכברים.

שנה רביעית.
הארי לא ציפה יותר מדי משנה רביעית. וההתחלה לא הייתה מבטיחה.
בסעודת פתיחת השנה הוכרז טורניר בין בתי ספר. הארי לא רצה להירשם לטורניר, אבל מישהו כנראה כן רצה שהוא ירשם. כי בהכרזה על המתמודדים קראו בשמו, בנוסף לקוסם נוסף מהוגוורטס.
הארי לא ממש הקשיב כשהסבירו על הטורניר, אז הוא לא היה מופתע כמו השאר.
אז אחרי שמישהו הסתכל לו על השרביט מקרוב, הוא נקרא להשתתף במשימה הראשונה.
הארי היה צריך לחטוף ביצה של דרקון. נהדר.
3=4-1.
אחרי שהמורים סיימו לכבות את הארי, הוא הלך להתקלח.
הארי בקושי הספיק לנשום ארבע פעמים, ופתאום הודיעו על המשימה השנייה.
כמה אנשים אחראים העמידו אותו על קרש ארוך מול אגם והורו לו לקפוץ ולהציל בני ערובה.
הארי אף פעם לא אהב להתווכח עם אנשים אחראיים אז הוא קפץ פנימה.
2=3-1.
הארי תהה אם הוא מפספס משהו בתחרות, כי הוא קיבל את הרושם ששאר המתמודדים הגיעו מוכנים יותר למשימות.
הוא קיווה שיוכל איכשהו להתכונן נפשית למשימה הבאה.
הוא ניסה לחשוב על תבנית מסוימת שמשתמשים בה כדי ליצור את המשימות.
המשימה הראשונה יכולה להיקרא אש, והשנייה אולי מים. אז אולי השלישית היא אדמה?
לא. השלישית הייתה מבוך. לא הייתה שום תבנית.
אבל להארי החתול לא הייתה בעיה עם מבוך.
הוא המשיך ישר למשך הרבה זמן, ועשה מדי פעם פניות אקראיות. הוא עבר על פני ספינקס שבקושי הבחינה בקיומו, המשיך בפניות אינטואיטיביות נוספות ומצא את עצמו מול גביע הניצחון. מה עכשיו? הוא צריך לחזור איתו? הארי נגע בו.

אופס, זה היה רעיון גרוע.
הארי היה עכשיו בבית קברות, והוא לא היה בטוח שזה המקום האידיאלי להכרזה על הניצחון, אלא אם כן מארגני התחרות היו במצב רוח ממש מדכא.
לפתע ראה הארי החתול איש עכברי למראה. הוא כיוון אליו את השרביט.
הרוג את המיותר," אמר קול מאיים. "אה – רגע, אין בכלל מיותר! זה הארי לבדו!"
מאוחר מדי. הבזק של אור ירוק. הארי עצם את עיניו.
1=2-1.
להארי הייתה הרגשה שאולי כדאי לו לגעת שוב בגביע. יש סיכוי מאוד טוב שזה יציל אותו.
הארי נגע בגביע. זה הציל אותו.
הוא היה שוב בהוגוורטס, מוקף בקהל של תלמידים משלושה בתי ספר שונים.
"ניצחת," אמר דמבלדור.
"ניצחתי," אישר הארי.
הקהל הרעים בתרועות ניצחון. הארי כמעט חייך, אבל כל ההרפתקה הזאת הרעיבה אותו.
קהל התלמידים נהר לעברו בשאגות רמות; הארי קלט עד כמה הם מדמים צונאמי של תלמידים רק כשזה כבר היה מאוחר מדי. הוא צלל אל מעמקי ים התלמידים הסוער. כולנו יודעים את החשבון.
0=1-1.
הארי שרד ארבע שנים שלמות. זה מרשים לחתול, אבל זה לא מתקרב לכמות השנים הראויה לקוסם שמכבד את עצמו.
אין דרך מתאימה יותר להמחיש את הצורך שהיה להארי בחבריו מאשר יקום מקביל שבו הארי היה חתול בעל תשע נשמות. גם עם כל נשמות הבונוס שקיבל, הוא לא שרד אפילו את תקופת שהותו של תלמיד ממוצע בהוגוורטס.

תגובות יתקבלו בברכה. (: