מעבר לשביל

מעבר לשביל
חשוב לי להעיר קודם כל שסביר שתקופה מהסוג שאני מתארת לא הייתה קיימת בכלל, אבל אני בטוחה שתשרדו.
נ.ב נראה לי שזו הפעם הראשונה שלי עם גיבור בן...
~~~~~
אי שם, בממלכה רחוקה לפני המון שנים, אפילו לפני הקמתה של מועצת באושר ובעושר, היו חמש ממלכות קטנות שלא ידעו אחת על קיומה של השנייה: כל ממלכה הייתה מוקפת בחומה שתושביה לא חצו מחשש למפלצות המסוכנות ששהו באיזור.
אחת הממלכות הגדולות והעשירות יותר נקראה "הממלכה הקסומה", ושם המלך הטוב התחיל להזדקן - ללא יורשים. הוא ציווה על משרתיו להפיץ בעיר את הבשורה: "יורש המלך יהיה האיש שיוכיח מול המלך מה הוא מעשה גבורה אמיתי". המשרתים, שלא רצו כי מלכם יהיה ממוצא נחות מהם, הפיצו את הסיפור רק ברובעים העשירים. למרות זאת, סיפורינו מתחיל באחד הרובעים העניים ביותר בממלכה הקסומה, שם גר גיבורינו: נער צעיר וסקרן בשם צ׳ארלי. צ׳ארלי מקסים.
~~~~~
עוד בוקר שמשי במיוחד התחיל. קרניה הראשונות של השמש חדרו את מעטפת העננים שבשמים והמראות בחוץ החלו להתבהר. נער צעיר בשם צ׳ארלי מקסים היה אחד האנשים היחידים ששוטטו ברחובות בשעה מוקדמת שכזו. טוב, רוב האנשים לא היו חייבים להספיק לחצות את כל העיר לכיוון הארמון מוקדם כל כך בשביל להשיג לחם, אחרת יגוועו ברעב.
הוא התהלך לאורך גבול התיל של הממלכה, ותהה לעצמו מה יש שם בחוץ. מתוך כל תושבי הממלכה הקסומה, אולי רק המלך היה פעם מחוץ לגבול האסור הזה. אמנם לא היו שום איסורים בכתב על חציית הגבול, אבל סיפורי זוועה סופרו לכל הילדים על העולם שמעבר: דרקונים נושפי אש, טרולים מטילי אימה או זאבים טורפי אדם.
צ׳ארלי הגיע לארמון, ועמד בתור עם עוד כמה עשרות עניים לקבלת לחם. האצילים עמדו בצד וצחקו על מצוקת השאר, כמו בדרך כלל. צ׳ארלי כבר היה רגיל לזה.
עד שהגיע תורו, השמש כבר הייתה חזקה מאוד והוא ממש הזיע, נואש לחזור הביתה. הוא אסף את פת הלחם בתמורה לתלוש מקומט, ומיהר בדרכו חזרה.
כשעבר שוב ליד גדר התיל, הבחין לפתע בפתח קטן, לא גדול מספיק למעבר אדם אבל מספיק גדול בשבילו.
הוא הציץ דרך החור, וראה שביל אבנים קטן שמתחיל מהאיזור בו עמד. בסופו, הוא ראה רחוק מאוד אגם קטן. לא היו שום מפלצות מפחידות שאוכלות ילדים קטנים, רק אגם מנצנץ.
בלי לחשוב שוב על מעשיו, צ׳ארלי נדחק דרך חור התיל השורט החוצה.