לא סתם מצנפת

כל הזכויות על הפאנפיק שמורות לג'יי קיי רולינג. אין לי רצון להרוויח רווח כספי מפאנפיק זה.

אמנם מעולם לא קראתי פאנפיק על מצנפת המיון, אבל אני מאמינה שיש המון כאלה. בכל מקרה, לאחרונה אני אוהבת לכתוב פאנפיקים על כל מיני דברים בעולם הקוסמים (סוהרסנים, חדר הנחיצות) ולכן נראה לי שמצנפת המיון היא אחלה רעיון להמשך שלי. 

בכל מקרה, תהנו ותאשרו, 

אלה.

לא סתם מצנפת // פיקצר

הרגשתי תנודה. הורמתי למעלה מהקצה שלי, והתנדנתי באוויר. רציתי לפתוח את פי ולבקש מהנושא או הנושאת שלי להיות זהירים יותר, אבל כנראה שעדיין לא שחררו את יכולת הדיבור שלי.

ניסיתי לתעל את הכוח שלי אל המוח של מי שמחזיק אותי, למרות שלא נחתי על ראשו, אבל המוח שלו היה רחוק מדי משדה ההשגה שלי. הונחתי בכבדות על משטח קשיח, כנראה שולחן.

שמעתי מלמולים מסביבי, והרגשתי כאילו חוסם הפה שלי השתחרר באיטיות, וסוף סוף יכולתי לראות את הסביבה ולדבר. הרגשתי את כל המוחות הפתוחים לידי, אבל הכל היה רחוק מכדי שאני-

אוי, איזה זקנה מבולבלת, היום יום המיון!

כמה מאות תלמידים שמחים ורועשים במיוחד צעקו מסביב לשולחנות הבתים. 'וואו!' חשבתי בהתרשמות, 'אני מיינתי את כל אלה!'. האושר שלהם גרם לי אושר. ראיתי אותם וידעתי ששמתי אותם בבית הנכון, החלטתי את ההחלטה הכי נכונה עבורם. התרגשתי.

העברתי את עיניי המקומטות שנראו כמו קפלים על כל האולם. הכרתי כל תלמיד ותלמיד, הייתי בראש של כל אחד מהם ולכל אחד הייתה לי סיבה מיוחדת לבית שלו. היו כמה מאתגרים יותר, מעניינים יותר. השיר עדיין לא היה מוכן בראשי, בשונה ממה שכולם חושבים. הם מעריכים אותי מעט מדי, אם הם חושבים שלפתח את שיר החרוזים הסביר ההוא לקח לי שנה שלמה.

עם כל הכבוד, יש אצלי את הידע של כל תלמידי הוגוורטס בכל הזמנים! הייתי בראש של רייבנקלואים גאונים, גריפינדורים בלי טיפת פחד, הפלפאפים שמלאים בטוב לב וחמלה לאחר או סלית'רינים ששואפים להגיע לגדולות. 

הורמתי מחדש והונחתי על השולחן. זה נתן לי בערך חמש דקות לחבר שיר חדש, ועשיתי את זה במהירות. חרטתי אותו במוח שלי, והייתי מוכנה לתחילת המיון, כשפרופסור מקגונגל (אגב, יש לה מוח מעניין מאוד), סגנית המנהל כעת, קראה לי להתחיל.

"אני נראית קצת עלובה,

אך אל תזלזלו בי,

כי כל הכובעים כולם

בזאת לא יתחרו בי.

לי אין נוצה או מצחייה,

ולא פינות שלוש,

אך בעניין של למיין

אני תמיד בראש!

כי כל אדם אשר יחבוש

אותי על הקרקפת,

כל מחשבה אצלו בראש

מיד אליי נשקפת.

אם אומץ לב ותושייה

אמצא אצלו במוח,

אודיע חיש את זה האיש

לגריפינדור לשלוח!

אך אם בגולגלתו אמצא

טוב לב ואורך רוח,

אודיע כי להפלפאף 

הוא מועמד בטוח!

לרייבנקלו אשלח את זה

שבראשו חרוט,

כי תכונותיו המובילות:

תבונה ולמדנות!

אך באשר אמצע עורמה

ושאיפה לכוח,

אורה מיד אתת התלמיד

לסלית'רין לשלוח.

על כן חבשו! אל תחששו!

אין חכמה כמותי,

ואם חס ושלום אטעה,

אני אבלע אותי."

הבסיס של השיר היה תמיד אותו הדבר, כך שלבנות אותו בארבע דקות לא היה אתגר קשה במיוחד. למעשה, החלק המעניין וגם המסובך יותר כיום רק התחיל: המיון עצמו. גם עם התלמידים איתם הייתי בטוחה במיוחד, תמיד פחדתי שהם יהיו הטעות הבאה שלי - שאני לא אשים אותם בבית הנכון, ובאשמתי הם יפגעו ללא חברים וללא סביבה אוהדת.

דרך אגב, אם אתם שואלים את עצמכם לאיזה בית הייתי משבצת את עצמי אם הייתי קוסמת, אז הייתי עונה לכם שהכל. האופי שלי מוטמע מתוך התלמידים שאני בתוך מוחותיהם, כמו שאני מלאה בידע בעקבות כך.

המיון השנה היה מאתגר בערך כרגיל. רון וויזלי, עוד וויזלי אחד, היה אולי המיון הקל ביותר שלי. עד היום, אני די בטוחה שכל ילדי וויזלי מוינו לגריפינדור. כמה ילדים יש למשפחה הזו, וואו!

הייתה גם מישהי בשם הרמיוני שמאוד התאימה לרייבנקלו, אבל בכל זאת משהו אצלי לא ברור גרם לי לשלוח אותה לגריפינדור. טוב, היה לה די הרבה אומץ, אז לא התחרטתי בינתיים.

זה נהפך מאתגר יותר כשמגיעים תלמידים עם הרבה אוצרות בראש שלהם, או שהם מתאימים לשני בתים או יותר, אפילו במקרים בהם עלי להתחשב בבקשות האישיות שלהם. בכל מקרה, היום הגיע תלמיד אחד שענה לכל הקטגוריות הללו - הארי פוטר.

שמעתי את השם הזה בפי דמבלדור מתי שהוא, וגם הוא היה טמון בראשם של המון תלמידים במיון האחרון ובמיון לפני עשר שנים, כשהוא היה בן שנה. כמובן שידעתי למה הוא היה מיוחד כל כך, אבל ברגע שהונחתי על ראשו הרגשתי כאילו זה המבחן שלי - הוא עלול להיות הטעות הבאה שלי.

נבואה הייתה בראש שלו. זה תמיד נגמר רע. הוא זה שילחם נגד אדון האופל, טום! אני זוכרת את המיון שלו… ראש מפחיד. בכל מקרה, הארי היה די שאפתן. אם זה היה תלוי בי, הייתי ממיינת אותו לסלית'רין, אבל זה לא היה באמת תלוי בי כמו שאתם חושבים - אני חייבת למיין אותו לגריפינדור בשביל שילחם באופל. אם הוא ילך לסלית'רין, הוא עלול להיות בצד השני של המלחמה.

הוא גם ביקש את גריפינדור נואשות, אז הייתי חייבת לשלוח אותו לשם. אין ברירה.

שאר הילדים לא היו מעניינים כל כך. הייתי עסוקה במחשבות על הארי ובתהיות אם עשיתי טעות.

לבסוף, טקס המיון נגמר. זומנתי בחזרה לחדר המנהל, וחזרתי לישון - עד המיון הבא.