האמת

הזכויות שמורות לריק ריירדן וג׳יי קיי רולינג ואני לא מתכוון להרוויח כסף ובלה בלה בלה.  ספויילרים לפארי הוטר ולסדרה הראשונה של פרסי ג'קסון.

דמלדור הביט בשעונו, בכל רגע תגיע העת. לאחר בשלוש דקות הופיע סימן כחול בשמיים. 'זה בוודאי הסימן שלי,' חשב דמבלדור והתעתק.

במנהטן שרר בלאגן. החצויים סיימו להילחם בקרונוס זה עתה וכל בני האדם התעוררו למציאות האפלה. כירון הביט מסביב וראה את כל האנשים המבולבלים והבלאגן בידיעה שהוא יצטרך לספק הרבה הסברים. הוא פנה לאחור וראה את רייצ׳ל גונבת את בלאקג׳ק. 'טוב, הוא ייאלץ להמתין מעט,' הוא חשב ויצא בדהרה מהירה לכיוון המחנה

בערך בשתיים בלילה הופיע כדור אור קטן במרכז קרחת יער נסתרת. דמבלדור הביט על חברו הקנטאור. "אז אתה בעצם רוצה להגיד לי שטיטאן הרס את כל ניו יורק?"

"לא את כל ניו יורק, רק את מנהטן."

"וזה אמור לעודד אותי? אתה יודע כמה תחקירים ההילאים מעבירים אותי?" שאל דמבלדור בתקיפות ולחץ מעט על רקותיו. "אתם צריכים להיזהר יותר."

"אנחנו צריכים להיזהר יותר!?"שאל כירון בתדהמה. "אנחנו לא אלה שגרמו לבן אדם לרוץ בכל העולם ולרצוח אנשים חפים מפשע. ובשונה מכם הקוסמים, אנחנו יודעים להסתיר את הענקים שלנו!"

דמבלדור עצר לרגע ונשם נשימה עמוקה. "תראה, כירון. אני יודע שוולדמורט עשה הרבה צרות. ושנינו יודעים כמה קשה היה לזייף את המוות שלי פעם נוספת ככה שרק שר הקסמים וחלק מההילאים ידעו שאני חי. אנחנו לא יכולים לבזבז את הסודיות שלנו על קרבות בערים מרכזיות. אתה צריך להבין שכל עולם הקוסמים מנסה להבין מהו הקסם שמתרחש מתחת לאף שלנו, והם עלולים לגלות אם זה יימשך ככה. ושנינו יודעים שאנחנו לא יכולים לתת להם לגלות על האלים היווניים! זה ייצור כאוס!"

כירון הביט בדמבלדור, "תראה, אתה צודק. הבעיה שלנו היא שאין יותר איך להסתיר את זה. אני חושב שהגיע הזמן לספר לשני העולמות. כבר שלוש מאות שנה שאנחנו מסתירים את הסוד הזה. נמאס לי דמבלדור, הגיע הזמן לדבר."

הם הביטו אחד לשני בעיניים בהסכמה אילמת. ואז נפנו איש לדרכו. שבועיים לאחר מכן איש עם עיניים ירוקות וצלקת על המצח נעמד על גבעת החצויים והביט למטה. "אחרי כל השנים, תשובה בלאגן."