סיפור האהבה של הארי והמראה

ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג.

הארי היה אובססיבי למראות.

למעשה, הוא היה כל כל אובססיבי אליהן שכשהוא מצא את הראי של ינפתא הוא פשוט נראה לו כמו ראי רגיל.

לעתים חבריו צחקו עליו בגלל זה- אמרו שהוא מאוהב בעצמו, שהוא נרקיסיסט. אבל הארי ידע שזה לא נכון. הוא ידע שהוא לא מאוהב בעצמו- הוא מאוהב במראה.

למרות שהארי אהב את כל המראות, הייתה מראה אחת שהוא אהב במיוחד- הוא קרא לה מראטינה או בשם החיבה מראושקה.

יום אחד, כשיצא הארי לטיול לאורך חוף הים יחד עם מראתו מראושקה, הוא הבין שמה שהוא מרגיש כלפיה זה הרבה מעבר לחיבה. אז הוא הוציא את המראה מכיסו ואמר לה: "התסכימי להיות החברה שלי?" ואז אמר: "כן!" כדי שיוכל לראות את פניו על המראה אומרים "כן".

הארי חיבק את מראושקה חזק, והם יותר לא נפרדו לעולם.

אחרי כמה ימים, התעורר הארי בבוקר שטוף שמש, ולפתע שמע נקישה בדלת. הארי הסתכל לשמאלו כדי לוודא שמראושקה עדיין לצידו, ואז אמר: "יבוא!"

הדלת נפתחה, ובפתח עמדה ג'יני וויזלי.

"אוי, שוב היא." חשב הארי. ג'יני התאהבה בהארי אנושות לאורך השנה, והארי לא ידע מה לעשות.

"הארי..." אמרה ג'יני והיססה. "חשבתי... חשבתי שאולי תרצה לבוא איתי לאכול בהוגסמיד."

להארי לא היה נעים פשוט לדחות אותה, אז הוא חשב מהר על תירוץ. "אה, בדיוק קבעתי עם רון ושיימוס לאכול יחד..."

"אה. טוב." אמרה ג'יני וברחה משם מהר ככל יכולתה.

הארי הרגיש קצת לא טוב עם מה שעשה, אבל לא הייתה לא ברירה- הוא לא היה מסוגל לבגוד במראתו.

הארי הרים את מראתו ולפתע זו החליקה מידו, נפלה על הרצפה ונשברה לאלף רסיסים.

דמעות עלו בעיניו של הארי כשצפה בשברים, ואז פרץ בבכי מר.

"מראושקה! הו לא!" קרא. מה היה נורא האבל. "למה דווקא את?! למה ג'יני לא מתה במקומך?!"

הארי רכן וניסה לחבר את שברי המראה, אך זה היה בלתי אפשרי. זה היה סופה של מראושקה.