להחזיק את ניק

בס"ד

(שזה בסיעתא דרולינג)

"בדיקה," כחכחה מינרווה, "שמי מינרווה מקגונגל, סגנית המנהל."

העט העבה ניתר בהתרגשות, כאילו התמלא אושר למלא את ייעודו בחיים (בהנחה שהיה חי), והוא ריחף רחוף ושוב לאורך הקלף, כותב מילה במילה את מה שהכתיבה הפרופסור. לא יותר, לא פחות.

מקגונגל חייכה בסיפוק. העט־צטט־אותך של מייקרוסופט אופיס בהחלט ביצע עבודה נהדרת. בניגוד לחברת "סקיטר", המותג הפרטי של ריטה, שקונגרס הקוסמים האמריקאי הכריז עליו כ"לא בטוח לשימוש בשל סכנה לאובדן פרטיות". צבעו היה בורדו עמוק, ולא היה צריך למצוץ אותו כדי להטעין אותו.

"נהדר, אנחנו מוכנים," מינרווה אישרה והביטה בשאר הנוכחים. אלבוס דמבלדור ישב מצידה האחד, סוורוס סנייפ ישב לצידה השני, ושאר חברי הסגל של בית הספר מילאו את שאר המקומות בחדר המורים. כולם הביטו בה בציפייה.

"ישיבת סגל מספר מאה ושתיים לשנת הלימודים, שנת ההיפוגריף," המשיכה מקגונגל להכתיב, והעט התרוצץ על גליון הקלף, "חסרים: גילדרוי לוקהרט שמאושפז במנגו, וסילבנוס קטלבורן שהכריז על התפטרותו אמש."

היא הגניבה מבט לכיסאותיהם הריקים של המורה להתגוננות מפני כוחות האופל והמורה לטיפול בחיות פלא.

"פרוטוקול וניהול הישיבה: מינרווה מקגונגל. נושאי הישיבה: גיוס מורים חדשים לשנה הבאה; שיקום מאובני הבסיליסק; סיכום השנה הנוכחית. נוכחים: המנהל, אלבוס דמבלדור; ראש בית סלית'רין, סוורוס סנייפ; ראש בית רייבנקלו, פי–"

"–אוי, מינרווה," צחקק דמבלדור, "למה את ממשיכה עם כללי הפרוטוקול המשעממים האלה? אנחנו הרי יודעים מי כאן, בואי פשוט נזרום!"

מינרווה נשכה את שפתה, אך לא אמרה דבר. סוורוס, לעומת זאת, מלמל, "כמה מתאים, דמבלדור, להפר שוב את הכללים."

"אמרת משהו?" דמבלדור פנה לסנייפ בחיוך.

סוורוס התאמץ לחייך בחזרה, וענה, "אמרתי, כמה נקי, הגמדונים שטפו את כל הכלים."

דמבלדור הביט במטבחון של חדר המורים בהתרשמות. כל ספלי התה נחו בארונות ולא בכיור. "כל הכבוד להם," הוא אמר לעצמו.

"אפשר להמשיך?" ביקשה מינרווה. הישיבות האלה מעולם לא היו קלות, ולא פעם הן גרמו לה לתהות אם ביצעה את הבחירה הנכונה כשביקשה לכהן כסגניתו של דמבלדור לפני כל כך הרבה שנים. היא הייתה בטוחה שתחת כל מנהל אחר, זה היה מתנהל ברצינות יותר.

"כן, מינרווה," דמבלדור גלגל את עיניו, "ראש בית הסאחים של הוגוורטס. בואי נמשיך עם השיעמום הרגיל."

מינרווה ספרה בליבה עד עשר. היא לא תיתן לדמבלדור לשבור אותה, לא היום.

"אם כן, כפי שבוודאי הבחנתם," מינרווה פנתה לנוכחים, "פרופסור לוקהרט איננו. הסיבה לכך היא שבמהלך ההשתלטות על חדר הסודות והצלת ג'יני וויזלי, פרופסור לוקהרט ביצע... ובכן... כישוף שהשתבש, אפשר לומר, מה שגרם לו לאבד לחלוטין את זכרונו."

"וכמובן, אי אפשר להזכיר זאת רק כבדרך אגב," דמבלדור התפרץ שוב לדבריה, "אלא חייבים לציין לשבח שוב את הארי פוטר, והפעם את חברו רון וויזלי, על כך שהצילו את ג'יני ואת כל בית הספר! זה כמובן מזכה בהעלאת חמשת אלפים נקודות בית לכל אחד מהם, מה שמוביל לניצחון אולטימטיבי נוסף של גריפינדור בגביע הבתים."

"כמה אופייני..." מלמל סנייפ.

דמבלדור פנה שוב למורה לשיקויים בחיוך. "סלח לי, סוורוס, מה אמרת?"

סוורוס התנער מעט וכחכח בגרונו. "אמרתי, איזה עוף נאה," הוא ענה והצביע על פוקס שנח לו בפינת החדר.

"אה," התמוגג דמבלדור והביט גם הוא על עוף החול, "כן, פוקסי שלי. מוכשר שכמותו. הוא כל כך מוכשר שאני מכריז על השנה הזאת כשנת עוף החול, את ההיפוגריף נדחה לשנה הבאה."

"מה? אבל אלבוס, השנה נגמרת!" מקגונגל רטנה.

"פוקס הוא מספר אחת בחילוץ תלמידים מחדרי סודות ועוד סוגי דאוס אקס מכינה," המשיך דמבלדור. "למעוניינים, פוקס מקבל גם בקליניקה הפרטית שלו, ואני מבקש לרשום את זה בפרוטוקול: רחוב ז'בוטינסקי 39, הוגסמיד. ועכשיו, לקראת סוף שנת הלימודים, יש מבצעים חד פעמיים!"

"תודה," עצרה אותו מקגונגל, והביטה בחרדה בעט שרשם את כל הברבורים האלה על גיליון הקלף. העט המסכן של מקגונגל, צבעו בורדו עמוק, נאלץ לכתוב את כל השטויות האלה.

"מלבד פרופסור לוקהרט, גם פרופסור קטלבורן איננו איתנו."

"הוא שוב הושעה?" פרופסור סיניסטרה צקצקה בלשונה.

"לא, הוא הגיש לי את המכתב הזה הבוקר," הודתה מקגונגל ושלפה גיליון קלף מדש גלימתה. "למעט הרבה קללות והעלבות, הרעיון הכללי של המכתב שלו הוא שהוא מתפטר כדי לדאוג לגפיים הנותרים שלו. זה אומר שלקראת השנה הבאה, בנוסף למורה להתגוננות מפני כוחות האופל, נצטרך למצוא גם מורה לטיפול בחיות פלא."

משהו בסנייפ התעורר פתאום, ממש כאילו הכריזו על הקדמת חג המולד או על ניצחון של סלית'רין בגביע הבתים. "אם יורשה לי להציע," הוא ביקש.

מינרווה נאנחה בסיפוק. הנימוס של סוורוס הקסים אותה בכל פעם מחדש. אילו הוא היה המנהל, ולא דמבלדור, הוגוורטס בוודאי היה מקום נעים יותר. "כן, סוורוס," היא הנהנה לעברו.

"ובכן, תהיתי לעצמי," הציע סוורוס, "במקום לחפש אחר קוסמים שיסכימו לוותר על חייהם האישיים והמקצועיים לפחות לשנה תמימה אחת, מדוע שלא נבחר מורים מתוך הסגל הקיים?"

"רעיון מצויין, סוורוס!" התלהב דמבלדור, "הייתי נותן לסלית'רין נקודות על הרעיון הזה, אבל זה כבר לא יעזור לכם. האגריד, אתה תהיה מורה לטיפול בחיות פלא!"

האגריד, שעד עתה היה עסוק בלהוציא חתיכת בשר שנתקעה לו בין השיניים, השתעל לרגע. "אני, דמבלדור כבודו?"

"כן, אתה, רובאוס! זה יהיה נהדר!" התמוגג דמבלדור.

"אבל פרופסור כבודו, אני פה לא יודע כלום על להיות מורה!" התגונן האגריד, "אני תן לי קרקעות, תן לי מפתחות, מה אני קשור לדבר הזה של ללמד? אני עושה עוגיות אני!"

"ואתה אכן עושה עוגיות נפלאות," אישר המנהל, "ואני בוטח בך שתהיה מורה נהדר."

"אתה... בוטח בי?" מלמל האגריד הנרגש.

"אני סומך עליך," השיב המנהל, ומשהו בקול שלו נשמע מיסטי משהו. "אתה תהיה המורה להתגוננות מפני כוחות האופל, האגריד. השנה הבאה היא שנת ההיפוגריף, אולי תכין כמה מערכי שיעור בנושא?"

האגריד השתתק. לא רק האגריד, למעשה. כל חברי הסגל השתתקו. דמבלדור הביט בהם. הם נראו מזועזעים, כאילו הוא הציע משהו מופרע כמו לתת להאגריד להיות מורה או משהו כזה.

פרופסור ספראוט הרימה את ידה בחשש. "אממ... אלבוס, אדוני המנהל?"

"כן, פומונה?" חייך אליה דמבלדור.

"פשוט, חשבתי, אני מתכתבת עם לאנס סקמנדר, והוא בדיוק הודיע לי שאין לו תוכניות לשנה הקרובה, אז אולי..."

"לאנס סקמנדר? הבן של הסלמנדרה?" גיחך דמבלדור, "תעשי לי טובה. האגריד הוא האיש הנכון."

"למען האמת, פרופסור," אמר סנייפ, "אולי אפשר לבחור מורה מהסגל הקיים גם לטובת התגוננות מפני כוחות האופל?"

דמבלדור הרים גבה בחשדנות. "דווקא לזה? הרי כולכם יודעים שזה מקצוע מקולל! לא חשבתי שמישהו מכם באמת יחפוץ בכך, אבל נו, טוב. לאור בקשתו של סוורוס, האם מישהו מבין הנוכחים מעוניין במשרת המורה להתגוננות מפני כוחות האופל?"

סוורוס הרים את ידו. הוא היה היחיד שעשה כך. אף מורה אחר לא הרים את היד.

דמבלדור הביט סביב לכל עבר. "מה? אף אחד לא מעוניין?" הוא שאל בתמימות.

סוורוס המשיך להרים את ידו בדממה, אבל מינרווה הבחינה שגם הוא כנראה סופר עד עשר בליבו.

דמבלדור ביצע עוד סריקה אחרונה לפני שאמר, "ובכן, נראה שגם השנה אין מתנדבים, ואני שוב איאלץ לחפש אחר מורה חיצוני ש–"

"–אהמ, פרופסור," כיחכח סנייפ בגרונו. נראה שהוא נכנע למשחק של דמבלדור.

אלבוס הביט בו וחייך. "הו, סנייפ, כמובן! כמובן! איך לא חשבתי על זה?"

צל צילו של חיוך עלה על שפתי המורה לשיקויים (לעת עתה, אולי הוא יהפוך למורה להתגוננות). "באמת?" הוא שאל, מלא תקווה.

"כמובן!" דמבלדור ענה, "אתה הרי היית חברו הטוב של רמוס לופין!"

"אני – מה?" סוורוס שאל בבלבול.

"ומי מבין יותר ממנו ביצורי אופל, הלא כן?" דמבלדור התמוגג.

סוורוס נאנח. "אני מניח שאתה צודק, אדוני," הוא נכנע, "גם השנה."

"נהדר! מינרווה, שלחי מכתב לאדון לופין הצעיר," פקד עליה המנהל. "פומונה, מה שלום הערבה המפליקה? היא חייבת להיות במיטבה לקראת בואו של המורה החדש!"

"טוב, אין ספק שהתקרית עם המכונית לא הקלה עליה במיוחד," הודתה פומונה, "אבל שוב במיטבה. זה לקח אמנם שישה חודשים, וזה מאוד הסיח את דעתי מגידול הדודאים, אבל זה בסדר."

"מה שמוביל לנושא הבא בישיבה," הודיעה מינרווה, שמחה שבאפשרותה לחזור לסדר הישן והמוכר, "הדודאים. המאובנים. זה מוכן?"

"הו, נכון, יש גם את העניין הפעוט הזה..." השפיל דמבלדור את מבטו ומולל את אצבעותיו זו בזו.

"כן, אז הם מוכנים," פומונה אישרה, "וכאן כולנו צריכים לשתף פעולה. נתחיל עם החלק שלך, סוורוס."

סנייפ נאנח. "אעשה הכל בשביל להחיות בוצדמים, פומונה," הוא מלמל, ומנימת קולו ניתן היה לחשוד שמא זה לא העניין שנמצא בראש מעייניו כרגע.

"כן, לצורך הכנת השיקוי, כמובן," פומונה אישרה.

"אבל סנייפ לא יכול לפעול ללא ההשגחה שלי," מדאם פומפרי התערבה. "להכי את השיקוי זה עניין אחד, אבל אחרי שהתרופה נרקחת, אני זו שמוודאת שהמאובנים אכן נוטלים אותה כהלכה."

"רגע אחד," עצרה אותם מינרווה, "איך אנחנו אמורים להעיר את ניק?"

"אוי, גם רוח רפאים אובנה? איזה בלאגן..." דמבלדור מלמל לעצמו, "ממש חוסר אחריות של בית הספר."

"כן, אטפל גם ברוחות רפאים של בוצדמים," הפטיר סנייפ במרמור קל, "כמובן, למה לא."

"אבל איך הם ישתו את השיקוי?" שאלה מינרווה, "זה בכלל אפשרי?"

כל העיניים הופנו במהרה לפרופסור בינס, שבהה באוויר בדממה.

"כן, בינס? אתה מעוניין לתרום לדיון?" שאל דמבלדור.

בינס התנער, כאילו התעורר משינה, ואמר, "כן, פיניאס ניגלוס. איך אני יכול לסייע?"

"אני לא פיניאס ניג–" החל דמבלדור לומר, אבל אז נעצר. "לא חשוב. איך רוח רפאים יכולה לשתות שיקוי?"

"ובכן, למה שרוח רפאים תעשה דבר מטופש שכזה?" השיב בינס.

מקגונגל נשכה את שפתה התחתונה בזעף.

"לא הקשבת לשום מילה מהדיון פה, קאת'ברט?" נזפה בו פומונה.

"כמובן, אני אינני מאוכזב כלל, משום שלא היו לי ציפיות מלכתחילה..." מלמל סנייפ.

"אולי יש איזו רוח רפאים אחרת שיכולה לעזור?" נאנחה מינרווה, "פיליוס, מה עם הרוח של הבית שלך?"

"הו, אם תצליחי להחליף מילה עם הגבירה באפור זה יהיה נהדר!" צייץ פרופסור פליטיק, "אני מנסה לעשות זאת מאז יומי הראשון פה כתלמיד. יש המספרים כי אפילו רוונה רייבקנלו בעצמה לא הסתדרה איתה."

"אינני חושב שהתכנסנו כאן כדי לשמוע אגדות עם," אמר סוורוס.

"סוורוס, מה עם הברון המגואל? הוא בטוח ישמח לעזור!" פליטיק ירה לעברו.

"ישמח לעזור? סבורני שהוא יותר שמח מכך שיש רוח רפאים אחת פחות בשטח," ענה סוורוס. "נראה שאין כל ברירה, ועל רוח הרפאים של בית גרינפינדור נגזר להתאבן לנצח."

"מה? לא! זה לא ייתכן!" התנגדה מקגונגל, "אלבוס, עשה משהו!"

"מה אני יכול לעשות?" משך המנהל בכתפיו.

מקגונגל עניפה את ידיה בתסכול. "אתה המנהל, בשם מרלין! אתה יכול לעשות הכל!"

"הו, מינרווה, האמיני לי, לו רק יכולתי להשיב את ניק לתפקוד מלא, הייתי עושה זאת מזמן," נאנח דמבלדור. לעזאזל, הוא נשמע כמו לוקהרט. נראה שאין ברירה, מינרווה שוב תצטרך לקחת את העניינים לידיים.

"פומונה, תמצאי את הדודא הכי עסוק שלך," פקדה מינרווה. "כזה שלא יכול להרשות לעצמו למות. ואז, הרגי אותו."

"מה? למה שאעשה דבר נורא שכזה?" נחרדה פרופסור ספראוט.

"כי כך יהיה זה הכי סביר שהוא יחזור הנה בתור רוח רפאים, פומונה!" נאנחה מינרווה. "ואחרי שהוא ישוב, נוכל להכין ממנו שיקוי רפאים!"

"אני מצטער מאוד להשבית את השמחה," פרופסור סנייפ התערב שוב, "אבל כמדומני, רק רוחות רפאים יכולות להכין שיקוי רפאים. אם תנסי להכין אחד כזה בעצמך, את פשוט תחלפי דרך רוח הפראים של הדודא."

מינרווה נאנחה. "כמובן, סוורוס. אתה חייב להיות צודק. אבל טוב שאנחנו נתקלים בזה עכשיו. מי רוח הרפאים הטובה ביותר בשיקויים?"

כולם הגניבו מבט לעבר דמבלדור, שענה, "למיטב ידיעתי, הוראס סלגהורן עדיין חי."

"מה בדבר הכומר השמן?" הציע פליטיק.

"הו, בהצלחה בלגרום לו לעשות משהו," נאנחה פומונה. "הוא לא מפסיק להשתעשע עם בני השנה הראשונה. בחיי, מעולם לא הבנתי את העניין של כמרים עם ילדים קטנים."

"נראה שאין ברירה," מינרווה נאנחה. "נותרה רק הרוח היחידה שהייתה מוכשרת מספיק כדי להפוך למורה בבית הספר. קאת'ברט!"

בינס נבהל ושפך על עצמו ספל תה רפאי.

"קאת'ברט, לאחר שנקבל דודא רפאי, עליך להתלוות אליהם," היא הצביעה על פומונה, סוורוס ומדאם פומפרי, "ולעשות בדיוק כפי שהם יורו לך. אתה היחיד שיכול להחזיק את ניק, ולהחזיר אותו אלינו. זה ברור?"

"איזה ניק? ניקולס דה מימזי?" שאל בינס, "אוי, מה קרה לו? אני רק מקווה שלא ייהרג ממה שזה לא יהיה."

מינרווה טפחה על מצחה בייאוש. "שיהיה לנו בהצלחה," היא סיכמה. "הישיבה ננעלת. עכשיו רק צריך לנעול את המסע המאיר הזה כבר."