מאיילין וסוד המוות של רייבנקלו

היי קוראים לי מאיילין-בקיצור מאיי.
אני ילדה מיוחדת, וכשאני אומרת לכם את זה עדיין לא גליתי כמה אני באמת לא רגילה.
אני בת 7 ואני לומדת בבית ספר למוחננים קינגס אניטראיי שבבריטניה,
שם אני יותר חכמה מכולם.
אחרי שאמי המאמצת ראתה שכיתה א' שם לא לרמתי היא ביקשה לעלות אותי כיתה ,היא לא העבירה אותי בית ספר כי הרי קינגס אינטראיי זה בית הספר הכי טוב בבריטניה.
העלו אותי לכיתה ד', אך גם שם כולם היו מתחת לרמתי, העבירו אותי לתיכון למחוננים, ובאמצע השנה כבר הייתי בכיתה י"ב ,גם שם הלימודים לא עזרו לי ,ידעתי כבר הכל אבל עשיתי הצגה כאילו זה מעניין וטוב כדי שלא יתחילו עוד בלגנים שאמי תנסה למצוא משהו יותר טוב וכו'..
כי בשלב הזה, הבנתי שאני יותר חכמה מ99% מהאנשים בעולם.
במקום הבלגן, עשיתי את מה שהיה מוטל עליי בתור תלמידת י"ב ובזמני הפנוי התחלתי לחקור תופעות על טבעיות.
תמיד רציתי לחקור את זה, טוב, לא תמיד, רק מאז שפעם אחת אני ואמי הלכנו לטייל בלונדון ופתאום ראיתי ספרים מעופפים.
ידעתי שלא דמיינתי, אך לא אמרתי לאמי 'שלא תחשוב שאיבדתי את שפיותי' חשבתי לעצמי...
נחזור לסיפורינו:
התחלתי לחקור, אחרי שבוע שחקרתי לא ממש התקדמתי, זה היה יום שבת.
אני יצאתי לטייל ברחבי לונדון,
אחרי שעה שאני הולכת, שמעתי רעש מוזר הסתכלתי למקום ממנו הגיע הרעש, והייתה שם מכונית מעופפת.
מהר חזרתי הביתה, לקחתי את הסקייטבורד שלי ועקבתי אחרי המכונית.
לפתע המכונית נעלמה אבל אני המשכתי בכיוון הכללי של המכונית,
לאחר מכן המכונית התגלתה עוד פעם והמשכתי לעקוב אחריה.
אחרי כמה דקות של נסיעה סופר מהירה שאני לא חושבת שאני אמורה להיות יכולה לה,
הגעתי למקום עם כביש שנראה דיי רגיל, הסתכלתי על המכונית וראיתי שהיא נחתה על הכביש, רק שמאחוריה הגיעה רכבת מוזרה שנסעה על מהירות 2000 ק"מש או יותר וכמעט דרסה את המכונית.
אבל ברגע האחרון המכונית פנתה ובאה למאחורי הרכבת, אני בנתיים עליתי לכביש ונסעתי בצידו עם הסקייטבורד, אומנם הייתי מהירה מהרגיל אבל לא מהירה כמו הרכבת.
נסעתי במקביל למכונית, בסופו של דבר הרכבת עצרה באמצע מקום שנראה די נטוש היה שם מין מרכבה כזאת והיה שם אגם ובתוכו סירות.
ליד האגם עמד מישהו ענקי וקרא "כל תלמידי שנה ראשונה לבוא לפה" התעניינתי אך הנחתי שה"תלמידים" ישוטו בסירות ושם לא אוכל להתחבא ראיתי הרבה נערים ונערות שגם הם ירדו מהרכבת אך הם הלכו לכיוון המרכבה,
הלכתי למאחורי המרכבה וחיכיתי שתתחיל בנסיעה.
הנערות והנערים שעלו למרכבה היו לבושים בגלימות מוזרות ועניבות בצבעים:אדום, ירוק, כחול וצהוב.
'מוזרים' חשבתי בליבי, אחרי שאחרון התלמידים עלה למרכבה היא התחילה בנסיעה ואני אחריה.
אחרי כמה דקות, המרכבה עצרה.
הסתכלתי מסביבי וראיתי מצודה ענקית, ממש ארמון וכל התלמידים הלכו לכיוונה.
הלכתי גם אני, אך במקום להיכנס דרך הדלת בצורה נורמלית, התגנבתי פנימה: תיפסתי על התקרה בצד כדי שלא יראו אותי.
הסתכלתי מסביבי והיו שם חמישה שולחנות ארוכים ,נרות מרחפים ו... שניה מה נרות מרחפים? זה היה ממש מוזר ואז שמעתי קול מוזר קורא "סלית'רין" הסתכלתי וראיתי
שהקול יוצא מהמצנפת, הייתי מופתעת,הבנתי שהמקום הזה לא רגיל.
הסתכלתי על השעון, אמנם היה מוקדם בשביל להגיע הביתה, אבל לוקח זמן לחזור.
יצאתי בשקט מהאולם ונסעתי עם הסקייטבורד בחזרה הביתה...