טיטניום

ויתור זכויות לברנדון סנדרסון בלה בלה בלה

הגעתי ללות׳אדל.

יש לי משימה. אסור לי להיכשל. אחרת יהיה רע.

כמו שציפיתי, ברגע שהגעתי השומרים הבחינו בי. נשמתי עמוק והתכוננתי לקרב.

עכשיו השומרים התקרבו אלי. נשמתי עמוק, וידאתי שהמאגרים שלי מלאים ועדיין יש לי בקבוקונים של מתכות, וחיכיתי לרגע לרגע שהם יתקפו.

כצפוי, הקלע שלהם שלח אלי מטבעות. שרפתי ברזל ודחפתי. הסתבר שאני יותר כבד. הוא עף לאחור.

כנראה שלא כולם היו ערפילנים, כי חלקם התרחקו, אבל מתוך הקבוצה בת 20 החיילים האלה, עשרה נשארו. הם בטח ערפילנים.

מייד זרקתי מטבע לקרקע ודחפתי. התרוממתי ויריתי ממעל עשרות מטבעות בחיילים.

פגעתי בשניים, אבל נראה שהפגיעה לא הייתה קטלנית, כי הם נאנקו אבל המשיכו לעמוד. שרפתי פיוטר.

צנחתי אליהם, רצתי אל אחד מהם וניסיתי לפגוע בו באגרוף לחזה. כנראה שהוא היה בריון, כי הוא אמנם עף לאחור, אבל לא מת, כפי שאדם רגיל היה מגיב. הוא התרחק בזחילה, פצוע.

יריתי בו מטבע. לא משאירים ניצולים. המטבע פגע בגבו, והוא נדם. נשארו תשעה.

הסתובבתי. הגיע הזמן לקצת תחכום.

שרפתי ברזל ומשכתי את עצמי לבניין. נשארתי תלוי. ואז שרפתי פלדה דוראלומין, אבל לא לפני שכביתי את המתכות, ודחפתי

4 מהם נפלו בצרחות אימה. נהדר, עוד ארבעה. הגיע הזמן לחשוף את הנשק הסודי שלי. קודם כל מילאתיי את המאגרים של המתכות שלי.

שרפתי טיטניום

כמו שציפיתי, מייד כל המתכות שלי התלקחו. ממש הרגשתי את הצורך להשתמש במתכות. זה היה כמו לשרוף דוראלומין, אבל לא בפרץ אחד.

שרפתי בדיל, וראיתי את כל החיילים בבירור. נשמתי עמוק ודחפתי פלדה.

נשארו שניים. אבל הם התחמקו מהמטבעות שלי במהירות לא הגיונית. ככל הנראה ערפילאים עם קצת אטיום. סוף סוף קרב טוב.

צנחתי בחזרה לקרקע. צרחתי בזעם ושרפתי אטיום. למרבה המזל, היה לי הרבה. האצילים שהרגתי השאירו אחריהם כמות נכבדה של אטיום, אז הרשתי לעצמי… לשאול אותו לטווח הארוך (מאוד).

מיד ראיתי את צללי האטיום שלהם.למרבה המזל, לי היה טיטניום.

הם ירו עלי מטבעות. זרקתי שוב מטבע לרצפה וקפצתי. צנחתי על אחד מהם כשאני מחזק את גופי בפיוטר. הוא התמוטט. רוצצתי את ראשו לווידוא הריגה.

אבל השני ניסה להפתיע אותי. לרוע מזלו, היה לי אטיום. ובניגוד אליו, גם היה לי אלקטרום. שרפתי אלקטרום. יריתי עליו מטבעות, אבל פספסתי. נהמתי ושלפתי סכין.

הסתערתי עליו שבתוכי בוערים פיוטר, בדיל וטיטניום. לא היה לו סיכוי. ביתרתי אותו לשניים.

הגיע הזמן למשימה האמיתית.

לאכול ארוחת ערב.

רונייייייי פלייז תאשריי לייייי זה ממש חשוב לייייייי