דמעה

בעוד מיליוני מוגלגים נהרגים בגללו, הוא ממשיך לחפש עוד כוח בכדי להיות חזק יותר ובכדי שיוכל להרוג עוד מוגלגים. הוא שנא מוגלגים, זה היה הדבר שהכי שנא. הוא הרג אותם בדרכים הכי משפילות, הכי מבישות. לא היה לו לב.
הוא הטיל עליו על המוגל התמים הזה אימפריוס בכדי שאנשים יחשבו שהוא שולט. הוא הרג את כולם, אך אף לא אחד מהמוגלגים ידע שקוסם הוא זה שעושה את הדברים האיומים ההם. אף לא אחד מהם ידע שקוסמים קיימים.
גרינדוולד המשיך לחפש כוח, והוא מצא אותו. הוא מצא את השרביט הכי חזק בעולם. הוא חשב שיוכל להרוג בעזרתו את כל המוגלגים, ולשלוט בעולם.
הייתה לו תוכנית להרוג את כולם. הוא לא חשב שמישהו יעמוד בדרכו. הוא התכוון להתחיל עם התוכנית שלו, אך הוא לא ידע שמישהו ינסה לעצור בעדו, ושהמישהו הזה יהיה דמבלדור, חברו הטוב ביותר. גרינדוולד לא הבין לאן דמבלדור נעלם כל השנים האלו. הוא רצה להיות איתו, להשתלט איתו על העולם, אבל הוא נעלם, עד לאותו יום, עד לאותו קרב אגדי.

***

"דמבלדור, לאן נעלמת? ידעתי שתחזור ותבוא לעזור לי, וביחד נהרוג את כולם. את כולם!" גרינדוולד אמר בהתלהבות.
"אתה עדיין תמים כמו פעם. אני לא באתי לעזור לך, אני באתי לעצור אותך מכל העוול שאתה גורם." השיב דמבלדור.
"מה?!" התפלא גרינדוולד.
"אם תפסיק עכשיו הם יסלחו לך, הם יוכלו לעזור לך לחזור לדרך הישר. תפסיק, בבקשה. אני לא רוצה לפגוע בך."
"מצחיק מאוד, דמבלדור. אתה, לפגוע בי?!" לגלג גרינדוולד.
"גרינדוולד, אתה עדיין לא מבין? אם יש לך את השרביט זה לא אומר שאתה הכי חזק. תעצור עכשיו וכולם יסלחו לך. גם אני אסלח לך על שהרגת את אחותי." הוסיף דמבלדור בחצי לחישה.
"אני לא צריך את הטובות שלך. בוא והלחם, או שאתה עדיין פחדן כמו שהיית פעם. אה, דמבי?" גרינדוולד אמר, כשבראשו עדיין מהדהדות המילים של חברו, "רצחת את אחותי...". לפתע הוא נזכר באותו היום בו רצח את אחותו של דמבלדור.

"לא, תפסיק, גרינדוולד, בבקשה. אל תעשה את זה, תפסיק!" התחנן דמבלדור.
"למה, אתה לא רוצה להצטרף אלי, אה? בוא איתי ונשתלט על העולם." גרינוולד אמר,
ואז, בלי שום אזהרה, הוא קילל, "אבדה קדברה". הוא לא התכוון לפגוע בה, באמת שהוא לא, אבל זה קרה. בלי שום אזהרה היא מתה. הוא יצא מהבית בריצה, ברח מכל מחשבותיו, וברקע שמע את הצרחה שלה, את הבכי שלו, הבכי של דמבלדור, וזו הייתה הפעם היחידה שהוא בכה במשך כל חייו.

"אתה בטוח שאתה לא רוצה להפסיק עם זה? אתה יכול להפסיק בכל רגע, כולם יסלחו לך. גם אריאנה למעלה תסלח לך, רק תפסיק." דמבלדור התחנן.
"אל תזכיר את זה!" צעק גרינוולד, "אבדה קדברה!" הוא כיוון את שרביטו על דמבלדור, אך דמבלדור קפץ בקלילות והקללה פיספסה אותו במילימטרים אחדים.
"כל השנים האלו עוד לא למדת. כשאתה עצבני אתה נחלש." אמר דמבלדור ברוגע.
"תסתום את הפה!" צעק גרינוולד, "אבדה קדברה!" הוא כיוון בשנית, אך פיספס.
"מתי תבין שכשאתה עצבני אתה נחלש? כמו ביום שהרגת את אריאנה..." אמר דמבלדור.
"אהה!" גרינדוולד צעק, "אני אהרוג אותך!!!"
באותו הרגע צעק דמבלדור "שתק" ופגע בדיוק בחזהו של חברו. הוא נפל היישר במקום. דמבלדור התקרב אליו ועמד מעליו. הוא אמר את המשפט האגדי, אותו משפט שרק גרינוולד שמע.
"יש דבר אחד שעוד לא הבנת. השרביט הכי חזק הופך להיות הכי חלש ברגע שחושבים, ויודעים שטועים, כך אני יודע שאתה, בעומק לבך, יודע שטעית, שאתה מצטער. שאתה מצטער על מה שקרה באותו לילה, באותו לילה בו הרגת אותה. אני מקווה שגם היא יודעת שאתה מצטער, ולכן לא אהרוג אותך, בכדי שבבוא העת תוכל לומר לה שאתה מצטער."
ברגע זה זלגה לגרינדוולד דמעה בזווית עינו. הוא הסתכל על דמבלדור, אינו יכול לזוז, אך בכל זאת, דמעה זלגה לו. לקוסם הכי רשע שידעו הזמנים אז, דמעה זלגה.