אש ומים (פיקצר)

"הארי, היזהר!" נשמעה צעקתו של רון ברקע. "מה?" צעק הארי, מנסה לגבור על רעש המים הניתזים במפל. אך זז הצידה. "הרמיוני!" הזהיר אותה. כדור אש טס לעברה במהירות מסחררת.
"בואו נקפוץ למים!" הציע רון. "בסדר, יש לי אצות זימיזים!" אמר הארי. הארי חילק לרון ולהרמיוני אצות, ואכל אחת בעצמו. הם קפצו למים.
"כדורי האש מגיעים גם לכאן" אמרה הרמיוני, נואשת מלמצוא מחסה. "נכון, בואו נשחה לעבר ארמונו של נפטון, מלך הים, אולי הוא יעזור לנו" אמר הארי. "כן!" אמרו רון והרמיוני יחדיו, והחלו שוחים בעיקבות הארי לארמון המלך. בדרך חמקו מכמה כדורי אש. כשהגיעו, השתחלו דרך השער, לא היה שומר. ושחו לעבר דלת הכניסה. גם שם לא היה שומר. רון ניסה לפתוח. היא היתה נעולה.
הרמיוני הוציאה את שרביטה, כולם קיוו ששרביטייהם פועלים גם במים. "אלוהומורה" צעקה הרמיוני. הדלת נפתחה, והם ראו את עצמם פנים אל פנים עם המלך נפטון.
"שלום, מה הביא אתכם לכאן?" שאל נפטון בקולו העמוק, חמור הסבר. "אנחנו... אנחנו באנו להגיד לך משהו חשוב, להזהיר אותך..." אמר רון במעט פחד מהמלך העצום שישב על כיסאו לפניו.
"ממה אתם צריכים להזהיר אותי, שליט כל שבעת האוקיינוסים?" שאל נפטון בליגלוג.
"יש כדורי אש שנורים מבחוץ, אנחנו לא יודעים מאיפה, שחודרים גם לתוך המים!" הסביר הארי. "אהה, ואתם חושבים שאני פוחד מזה?" שאל נפטון, קם מכיסאו, והסתכל לתוך עייניהם של השלושה.
והרמיוני, שלא פצתה את פיה במשך כל השיחה, אמרה: "אדוני, זה יעזור לך מאוד אם תצא החוצה ותראה בעצמך". "איך ילדה כמוך מנסה להוציא אותי, המלך הרם, החוצה!?" שאג עלייה נפטון. הרמיוני נרתעה לאחור.
"ובכן, אצא איתכם, אבל אל תנסו שום תחבולות, הבנתם?". השלושה הינהנו בראשייהם במרץ.
"יפה" אמר נפטון, ויצא אחרייהם מהארמון. התחיל עליו מטח של כדורי אש רותחים. "איי!" גנח, זו היתה המילה האחרונה שאמר בחייו. הוא צנח על קרקעית הים, מת.
הרמיוני לקחה אותו לאט בזרועותייה, ונשאה אותו לעבר הארמון. הארי ורון אחרייה. הם שמו אותו על כיסאו בארמון, וכיסו אותו בשמיכה דקה שזימנה הרמיוני.
"השפעת האצות מתחילה לפוג!" צעק רון, בעוד הוא בולע מעט מים. הם יצאו במהירות מהארמון, ועלו על פני הקרקע ברגע האחרון. אבל עכשיו נפסק מטח כדורי האש. כולם הצדיעו למלך הים. אפילו היורים, שהודו לפני השלושה שהם ירו, והבטיחו לא לעשות זאת שוב.