כמעט כמו אבא

שימו לב! כתבתי את הפיק הזה ביחד עם ליאל גונן.

״ילדים, הוויזלים באים לארוחה! תתכוננו!״ קראה ג׳יני. זה היה יום שישי אחד, שבועיים לפני תחילת שנת הלימודים. זו תהיה השנה האחרונה של

הילדים שלה ושל הארי ושל רון והרמיוני בהוגוורטס. ג׳יימס, אלבוס ורוז סיימו ללמוד שם לפני שנתיים. כעת נשארו רק לילי והוגו, שעומדים לעלות

לשנתם האחרונה בהוגוורטס.

״ג׳יני, הריח נפלא!״ קרא הארי שנכנס למטבח, מתענג על ריחות הבישולים של ג׳יני. ״אוי, הבהלת אותי!״ קפצה ג׳יני. 

״אני פותח!״ לפתע נשמעה קריאתו של אלבוס ברחבי הבית, שבאה בעקבות דפיקות בדלת הכניסה. 

״היי, אל׳!״ חייך רון ופרע את שערו של אלבוס. ״ככל שעוברים הימים אתה יותר דומה לאביך.״ אמרה הרמיוני וחייכה חיוך חם לאלבוס. אלבוס נתן

להם להיכנס, חיוך מרוח על פניו.

״ג׳יימס! כמה גדלת!״ קרא רון כשראה את ג׳יימס עומד בסלון. ״היי,דוד רון.״ חייך ג׳יימס. ״היי! הרמיוני, רון!״ קראה ג׳יני ונכנסה לחדר. היא חיבקה

את שניהם. ״הוגו, אתה מתרגש לקראת השנה האחרונה בהוגוורטס?״ שאל הארי, כשגם הוא נכנס לסלון. ״כן, מאוד!״ קרא הוגו. הוא באמת התרגש.

סוף סוף להיות הכי בוגרים... זה היה חלום בעיניו.

"רוזי!״ לפתע לילי התפרצה לחדר. ״היי, לילי.״ חייכה רוז. לילי הייתה כמו אחותה הקטנה. ״הארוחה תהיה מוכנה בקרוב. תרצו לשתות משהו

בינתיים?״ שאלה ג׳יני. כולם הנידו בראשיהם והתיישבו על הספות.

״אז, ג׳יימס, שמעתי שאתה רוצה לפתח קריירה בקווידיץ׳.״ אמר רון. ״כן-״ התחיל ג׳יימס אך נקטע. ״זה לא מפתיע, נכון, רון?״ שאל הארי בחיוך גאה. הוא הביט בג׳יני. ״ואתה אלבוס, כבר יש לך

תוכניות לעתיד?״ שאלה הרמיוני. אלבוס משך בכתפיו. ״רוז רוצה לעבוד במשרד הקסמים, כמו אמא שלה.״ אמר רון. הרמיוני ורוז הסמיקו.

״כל הכבוד, רוזי.״ חייכה ג׳יני. לאחר כמה דקות של השלמת פערים, כולם התיישבו מסביב לשולחן האוכל. 

״הארי, מה ששמעתי נכון?״ שאל רון אחרי שהארוחה המשפחתית התחילה. הארי הביט ברון בשאלה. ״שטורניר הקוסמים המשולש יתרחש השנה בהוגוורטס?״ שאל רון לאחר רגע. הארי הביט בו

במבט מיואש. ״רון!״ קראה הרמיוני. ״מה?״ שאל רון. ״זה היה אמור להישאר סוד!״ קראה ג׳יני. אוף,למה רון חייב להרוס הכל? נאנחה בליבה. ״אז זה נכון?!״ שאל הוגו בהתרגשות. הוא ידע שמשהו

הולך לקרות השנה- אבל לא משהו כזה מרתק. חוץ מזה, הוא בשנתו השביעית! הוא יוכל להשתתף! ״כן, זה יתקיים בהוגוורטס.״ אמר הארי, מאוכזב מכך שהסוד נחשף מוקדם מידי. הוא הביט ברון

במבט מאוכזב. רון נראה נבוך, וקמטים נראו סביב עיניו. ״זה לא הוגן!״ קרא ג׳יימס. "דווקא כשאני לא לומד שם?! אוף, היה יכול להיות ממש כיף!"המשיך ג׳יימס. אלבוס צחק. ״הוגו ולילי יוכלו

להשתתף בו.״ אמר אלבוס. ״אין סיכוי שלילי תעמוד במשימות. היא שברירית מידי, והיא לא תוכל לעמוד מול המפלצות שיש שם.״ צחק ג׳יימס. ״אני לא שברירית!״ קראה לילי בכעס. ״מפלצת

הבאנשי, דרקונים... את לא תעברי את המשימה הראשונה.״ המשיך ג׳יימס. הוא אהב להקניט ולהפחיד את אחותו. זה היה תחביב כבר מגיל שש. ״ג׳יימס.״ נזפה ג׳יני. ״ג׳יימס, אני יכולה לעבור את

כל המשימות!״ קראה לילי. היא לא הראתה שדבריו של ג'יימס הפחידו אותה עד מוות. מה, יהיו שם דרקונים? ומפלצות בנשי? חשבה בפחד וייאוש. ״כן, ברור, לילי. מה שתגידי.״ אמר ג'יימס

באירוניה. ״ג׳יימס!״ חזרה ג׳יני בכעס. למה דווקא הבן שלי צריך להקניט את אחותו?! חשבה בכעס.

לילי חשבה על מה שג׳יימס אמר לה במשך כל הארוחה. וגם לאחר מכן, כשהוויזלים הלכו והיא הלכה לישון. היא נכנסה למיטה שלה, כיסתה את עצמה בשמיכה, ובהתה בתקרה. ג'יימס סתם פלצן,

חשבה. אידיוט. מטומטם. חסר כל דמיון או רגישות. הוא ידע שמפלצות היא נקודה רגשיה אצלה, ומתגלה בחלומותייה בלילות. בסופו של דבר היא חשבה: גם אם הוא צודק (עברה בה צמרמורת),

יהיו שם הגנות. אם היא תיפגע- אם היא תיבחר בכלל- יטפלו בה. אבל הסיכויים שהמשהו או המישהו שבוחר אותי יהיו כל כך קלושים, שעדיף שאני לא אגיש מועמדות, חשבה לילי בייאוש. היא

הרימה את ידייה הרזות. היא קיבלה את הרזון מאביה.

היא נאנחה, והתהפכה. בלילה היא חלמה חלומות מפחידים ביותר... מפלצות באנשי גדולות, מאיימות במיוחד... ודרקונים יורקי אש קטלנית...

		הפרק הבא