אגדת האביר האפור והנסיכה מהטירה הלבנה

תודה רבה לבטא, נועה=]

דירוג: G.

אורך: 241 מילים.

בטירה רחוקה, הרחק הרחק מכאן, חיה נסיכה אדומת שיער. הנסיכה הייתה כלואה בתוך חדר קטן בטירה נטושה, בצריח הגבוה ביותר, וחיכתה לנסיך יפה התואר שיבוא להציל אותה.

היא התיישבה על אדן החלון, מביטה על הציפורים החופשיות ועל היער העבות שניצב למרגלות הטירה, ונאנחה.

רון כל כך יצטער על זה שהוא העז להשאיר אותי כאן.

היא עצמה את עיניה והקשיבה לשקט, לא שומעת את אוושת פרסת הסוס הלבן והאצילי שהדהדה ביער תחתיה.

נסיכה? מי האידיוט שרצה שאציל נסיכה כמו בספרים המוגלגים המטופשים?

הנסיך האציל החליק מעל סוסו המקסים והעביר יד מתנשאת בשערו הבלונדיני המשיי והמסנוור. הוא נכנס אל הטירה בהליכה בוטחת, ופנה מיד אל מדרגות השיש העצומות. הוא טיפס בהן אט אט לפני שנגלתה אליו דלת שחורה וחלקה, עם גימורים מיושנים מהסוג ששנא, כי הן לא התאימו לטירתו, אך אביו התעקש להתקין.

מהדלת נשמע קול שירה ענוג שהפנט אותו והוא קפא על מקומו, כאשר ידו נאלמה דום בדרכה לפתוח את הדלת. הוא שמט את ידו בעוצמה שגרמה לקול השירה הנפלא להיקטע בבהלה ניכרת.

"מ- מי שם?" נשמע קול חלוש קורא. הנסיך התפכח ושלח את ידו אל ידית הדלת.

לעזאזל, זה נעול.

"רק שתדע, הדלת נעולה."

הנסיך האציל גישש בגלימתו והוציא מתוכה שרביט עץ מלובן.

"אלוהומורה." אמר בביטחון והדלת נפתחה. הוא צעד פנימה בצעד מתנשא, מוודא ששיערו נופל בצורה מושלמת על עיניו האפורות וחורשות הסערה.

"אני מניחה שבאת להצי- מאלפוי?!"

"אני שמח לשמוע שאת מכירה את שמי, לא שחשבתי אחרת, כמובן..." הוא גיחך והרים את מבטו אל הנסיכה, שהתבררה כלא אחרת מאשר-
"וויזלי?!"

		הפרק הבא