האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד
מממנים



רק בדמיון

לונה לאבגוד תמיד רצתה לסלק את היצורים, שהפכו אותה לסהרורית. אך לפתע קול מסתורי מציע לה עזרה. אבל האם העזרה הזאת תעזור ללונה או שמא.. תתגלה כעסקה רעה ?



כותב: yaelnad
הגולש כתב 1 פאנפיקים.
פרק מספר 1 - צפיות: 2898
5 כוכבים (4.8) 5 דירגו
פרק:
דירוג הפאנפיק: G - זאנר: פנטזיה, מבסס את קשריה של לונה עם העולם. - שיפ: לא חייב להיות שיפ בהכל - פורסם ב: 24.06.2012 - עודכן: 12.08.2017 המלץ! המלץ! ID : 3056
גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -
הפאנפיק גמור

לונה לאבגוד ישבה בצילו של העץ האהוב עליה במדשאות הוגוורטס.
עץ האורן.
דוקרני מבחוץ, כזה שאנשים חוששים להתקרב אליו, אך קריר ונעים מתחתיו, לא משנה מה יהיה מזג האוויר.
עץ האורן היה עוד אחד מהדומם שלונה הזדהתה איתו, לאחר כמה מאות של פריטים שלונה התחברה אליהם.
היא נאנחה. היא מזדהה עם חפצים וצמחים לרוב, אך מעולם לא הזדהתה עם בני אדם, מעולם.
אם לא מחשיבים את אביה.
אביה היה בשבילה עוגן, משהו שמחבר אותה לעולם בני האדם, ללא היצורים שלונה רואה. היחיד שהיה ללונה אכפת ממה שקורה לו, ממה שחשוב לו.
כי הוא היחיד שדאג לה.
הילדים בהוגוורטס תמיד צחקו עליה והעליבו אותה, אמרו שהיצורים שהיא רואה הופכים אותה למשוגעת.
'סהרורית', הם קראו לה. 'משוגעת'.
אך לונה מעולם לא הייתה משוגעת. היא הייתה חכמה. חכמה יותר מהרבה אחרים.
"אז למה אני ברייבנקלו?" זה מה שלונה הייתה אומרת כשאמרו שהיא טיפשה אם היא מאמינה למה שהיא רואה. "אין טוב ממראה עיניים," היא הייתה מצטטת.
"אבל מי שכתב את הפתגם לא הכיר אותך, לונה."
וזה כאב לה, כל פעם מחדש.
למה אני רואה אותם בכלל? חשבה. למה אני צריכה את זה?
אין טוב ממראה עיניים, היא חשבה בכח. אין טוב ממראה עיניים.
היצורים האלה יועצים לך, מספרים לך. את רואה אותם. את היחידה שרואה אותם. ואולי את צריכה לראות אותם...?
היא נאנחה בשקט. אולי היא בעצם כן משוגעת?
הראש שלה החל להסתחרר. היצורים שוב הופיעו.
"מה קרה, לונה?"
הקול הגיע משום מקום, אך זה היה משונה. היצורים מעולם לא דיברו איתה. הם תמיד התנהגו כאילו לונה לא קיימת, עברו דרך אנשים, כמו רוחות רפאים, עשו מהומות.
לונה זכרה עדיין את הפעם הראשונה, הכואבת.
אף אחד לא האמין לה, אז.

~פלאשבק~

היא ישבה בגן הילדים, בארגז החול. ישבה לידה ילדה נוספת, שהייתה אז חברה. את שמה כבר לא זכרה, כי זאת הייתה הפעם האחרונה שהן דיברו.
היצורים הופיעו אז בפעם הראשונה.
לונה צרחה.
היצורים החלו להיאבק על החול. כמה טיפות דם כטנות הכתימו את החול.
ולונה הייתה אז בת ארבע. המחזה היה בשבילה הרבה יותר ממפחיד.
היא ראתה מוות.
היצור הדומם ששכב על החול גסס. לונה התיישבה לידו, מתעלמת מהבעות התדהמה על פני הילדים האחרים והגננת, שניסתה לנער אותה ולדרוש לשלומה.
"אתה בסדר?" מלמלה. "אתה חיי?"
הגננת הרימה אל לונה בידיה והחלה למשוך אותה אחריה.
אבל לונה החלה לצרוח ולבכות. אם זה תלוי בה, היא תציל את היצור המוזר.
היא נשכה את אצבע הגננת, ומיהה לברוח בעוד הגננת ממלמלת בכעס.
היא הרימה את היצור.
הוא היה קל משקל, כמו נוצה. הילדים התבוננו בה, המומים. הם לא רואים מה היא מחזיקה בידה?
לונה החלה למרר בבכי, על היצור הדומם.
הוא... מת?
אבל היצור פקח עין גדולה, ולונה נרתעה כשהבינה שזו עינו היחידה.
הוא הביט, כאילו דרך לונה, ואז עצם את אותה העין.
ראשו נשמט.
לונה ידעה שהוא מת.
זה היה מקרה המוות הראשון שראתה בחייה. הוא היה המקרה שנתן לה את הזכות לקראות את הסוסים הקסומים בהוגוורטס.
אך אז היא לא ידעה זאת.

~סוף פלאשבק~

לונה קפצה בבהלה.
"מי... מי זה?" היא קראה בקול.

"היי, היי, תירגעי. זאת אני, ג'יני וויזלי, באתי לשאול אותך משהו." ג'יני חייכה אליה.
זה היה רגע שלונה מעולם לא חוותה עד אז.
מישהו שניגש אליה, כדי לשאול אותה משהו, ולא כדי להיטפל אליה, אם הוא בכלל ניגש אליה.
"בשמחה," חייכה לונה, מאושרת שמישהו מתייחס אליה.
"הארי אמר שהוא רואה את היצורים האלה... שמושכים את המרכבות... למרות שאין שם כלום. הוא אמר, שאמרת שגם את רואה אותם. תוכלי להסביר קצת ביתר פירט איך זה קורה?" ג'יני הסבירה, והוסיפה שאלה בסוף.
"בטח," לונה שינתה תנוחת ישיבה, והסבירה את הנושא שחקרה עליו רבות כל כך. "כשמישהו רואה מחזה אמיתי שבו מתרחש מוות, הוא יכול לראות אותם. אני... בדקתי את זה, כי אף אחד לא הבין על מה אני מדברת כשראיתי אותם." היא אמרה.
"כבר בשנה הראשונה?" ג'יני הופתעה. "באיזה מקרה מוות צפית?" התעניינה.
"אמא שלי," שיקרה לונה את השקר הרגיל, כי ידעה שאם תזכיר את היצורים זה לא יתקבל בברכה. אימה אכן מתה, מול עיניה, אך אף אחד לא צריך לדעת על המקרה שהרחש לפניו.
"אני מצטערת." ג'יני אמרה מיד, נושכת את שפתה.
"לא, זה ממש בסדר," לונה חייכה, מדברת בקול שכולם כינו אותו: 'קולה הסהרורי הרגיל'. "הרבה שואלים."
"אז... הארי ראה אותם לאחר שראה מקרה מוות, נכון?" ג'יני שאלה, בחוסר ביטחון.
"ככה אומרים," אישרה לונה.
"הגיוני..." מלמלה ג'יני והחלה להתרחק, אך לפתע עצרה בעצמה.
היא הסתובבה ללונה. "תודה."
אף תלמיד בהוגוורטס מעולם לא אמר לה 'תודה' עד אז.
לונה חייכה באושר. "תודה גם לך,"
ואז היא הפנתה את מבטה אל היצורים.
אבל הם נעלמו.
היא העלתה את מבטה אל השמיים, שמעולם לא היו ריקים מיצור או שניים.
גם שם לא נראה דבר.
לונה החווירה. איפה הם?
היא הביטה סביבה, לא מבחינה ביצורים המוכרים, אלה שביססו את חייה.
היא הבינה שלא תוכל לחיות בלעדיהם.
הם היו כמו בני משפחתה. היא חייה כמו בשני עולמות במקביל, אך העולם שהיה בשימוש גדול יותר, היה עולם היצורים המוזרים.
ועכשיו נלקח ממנה העולם הזה.
הם חלק מלונה ולונה חלק מעולמם.
היא התעלפה, חיוורת כסיד.
ושאלה אחת הדהדה בראשה: למה?


 

                                                           תודה ל- mayo שסגננה את הפיק והוסיפה 5את הפלשבאק.

                                                           וגם איזה מזל שאני, מאיו ואמא שלי חשבנו על הרעיון לפיק...... :)


הפרק הבא
תגובות

תהני מהפיק! · 25.06.2012 · פורסם על ידי :The Hate
תהני מהפיק! השקעתי בכתיבה שלו!
ואני נרשמת לעידכונים, כי אני רוצה לראות איך את ממשיכה אותו...

מדהים · 25.06.2012 · פורסם על ידי :פוטר לילי
ממש יפה

תודה!! · 25.06.2012 · פורסם על ידי :The Hate
(אני ביטאתי והגיתי חלק מהרעיון, חחח )
:)

מקורי ויפה · 25.06.2012 · פורסם על ידי :The Quill
נהניתי לקרוא. כתוב טוב ומעניין. מחכה להמשך ^^

האגודה מאדיפה לישאר עולמנית · 27.06.2012 · פורסם על ידי :צ'יין פוטר
ואו,זה כול כך עצוב דמאות אלו בעיני קשקרתי את הפרק הזה אויפיפה מהמם זה כיאילי יש לה חוש שישי(מהספר שלוש אשרה האוצרות)
מיסקנה הילדה ....
אך אי לאולם לא לבד ללונה יש ארבה דמיון! ומדמיון אפשר לדדמין הכול ,לכול מישיש דמיון או לאולם לא הייה לבד כי או יחול לדמיין הכול!...
(אי אבדה את ההקרא ,נכון? מאניין אים אי תימצאה א אצמה במרפאה או לאד העץ ,רוב השיקויים לאד העץ אני לא מאמינה שאי תימצאה את אצמה במרפה של מדם פומפורי!)

batell2012 · 01.10.2012 · פורסם על ידי :batell2012
וואווו !! המשך דחוף :)

~_~ · 05.10.2012 · פורסם על ידי :בילטריקס בלק
לונה ראתה את אמא שלה מתה ובגלל זה היא יכלה לראות את הטרסטלים בהוגוורטס.
אבל חביב ונחמד

מהמם! · 12.08.2017 · פורסם על ידי :עדיHHHHH
את חייבת להמשיך! ממש אהבתי לקרוא את הכול מהזווית של לונה:)

Created By Tomer
eXTReMe Tracker


  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
28740 14608 30593 30910


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | כיסא פנוי | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס
טיול לגאורגיה

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2016 - 2007