האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד
מממנים

שינוי צורה- שיעור חדש פורסם!

הסרט "חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" יצא לאקרנים!


ארשילנד

בארץ ארשילנד חיה מלכה, השולטת בה, בשם שו סקוראי.
לשו שתי בנות: ג'ון ואייבה.
הכל טוב עד שיום אחד מחליטים להוציא להורג את נינומיה, השף של הארמון.



כותב: Violet Baudelaire
הגולש כתב 4 פאנפיקים.
פרק מספר 1 - צפיות: 1087
5 כוכבים (5) 3 דירגו
פרק:
דירוג הפאנפיק: pg13 - זאנר: מתח, רומנטיקה, קומדיה, אקשן - שיפ: יתגלו בהמשך - פורסם ב: 20.08.2012 - עודכן: -- המלץ! המלץ! ID : 3351
גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -
הפאנפיק ננטש

פאנפיק זה מבוסס על להקה יפנית בשם ארשי ועל סיפורי אגדות.
אז קודם כל נספר בקצה מי אלו ארשי:
ארשי, או בתרגום לעברית, סערה, הם להקה בעל חמישה חברים: 
סטושי אוהנו, שו סקוראי, אייבה מסאקי, נינומיה קזונארי וג'ון מטסומוטו.
ז'אנר הלהקה הוא בעיקר JPOP והיא הוקמה בשנת 1999.
הלהקה מאד פופלארית ומוערצת ביפן וברחבי העולם.
ארשי הצליחו לשמור על אריכות ימים, שלושה עשרה שנים (!) ועד היום לא התפרקו.
חוץ מפעילותם בלהקה, חברי ארשי מככבים בסרטים, דרמות, תכניות רדיו ומחזות זמר.

*הדמויות אייבה, שו וג'ון, יחלפו מבנים לדמויות בנות.

בפאנפיק השתמשתי בכינויים יפנים.
להלן, רשימת הכינויים בהם השתמשתי ופירושם:

לפני הכינוי יאמר שם המשפחה או השם הפרטי (אני לא בטוחה שזה חוקי עם שם פרטי, אבל הסיפור הזה הוא סיפור אגדה- אז הכל אפשרי!).
צ'אן- סיומת לבנות, קטנות ממך בגיל או בין מבוגרים- סיומת חיבה.
סנסאי- מילולית פירוש המילה הוא "זה שנולד קודם" וכך פונים בד"כ למורים, רופאים או אנשי מקצוע. 
סאמה- סיומת כבוד. בד"כ כשפונים לדמות בכירה מאוד או מכובדת מאוד, קיסר נניח (במקרה שלנו הפנייה היא למלכה ולנסיכה).
שאצ'או- פירושו מנכ"ל. יש גם בוצ'או, שהוא ראש מחלקה. 
אוסקה- אימא.
קוהאי- "חניך" שמגיע למקום חדש.

------------------------------
 

פעם, פעם בארץ רחוקה, בשם ארשילנד, הייתה ממלכה יפיפיה.

על הממלכה שלטה מלכה מדהימה ביופיה ומפורסמת בתחמנותה וערמומיותה, המלכה שו סאקוראי.

שו הייתה אישה אלמנה, פקחה וערמומית במיוחד בעלת שיער שחור מתולתל ועיניים גדולות וחומדניות.

הדבר החשוב לה ביותר אחרי חייה, כסף רב, עושר ותהילה וים של משרתים, היו שתי בנותיה: ג'ון, הנסיכה הבכורה והמבוקשת ואייבה צ'אן, הצעירה והמתוקה מכולם, אך המלכה נהגה להכחיש זאת.

שתיהן היו מאד שונות זו מזאת.

ג'ון הייתה יותר שקטה ומתבודדת ולעומתה, אייבה הייתה מאד חברותית וקלילה ותמיד הסתובבה סחור-סחור בארמון.

שתי הנסיכות גם נודעו בכישרונותיהן הרבים בשירה, ריקוד ומשחק.

ג'ון נודעה בכישרונה הנוסף: עיצוב אופנה ושיער ואייבה נודעה בכישרונותיה באתלטיקה, בנגינה ובמדעים.

אייבה שלנו מאד, מאד אהבה את אחותה הגדולה, ג'ון.

אך ג'ון לא התלהבה יותר מידי מחברתה של אחותה הקטנה.

אייבה, שאהבה להסתובב הכירה את כל האנשים בארמון!

אחד- אחד, כל שם ושם וזה היה מאד נדיר, כי הזיכרון שלה היה גרוע משל כל אדם שהכרתם אי פעם.

חבריה הטובים ביותר בארמון היו נינומיה, השף הראשי במטבח המלכותי ואוהנו, ליצן החצר.

יום אחד, בבוקר בהיר אחד, כשהנסיכה אייבה הסתובבה במסדרונות הארמון כדי להראות את שמלתה החדשה, היא פגשה את משרתה האישי של אימה.

"שלום לך, הוטאקה סנסאי!" ברכה אותו לשלום.

המשרת, שלא יכל להתעלם ממתיקותה וצניעותה של הנסיכה, הסמיק מיד עונה במבוכה:"שלום, אייבה סאמה!"

"מדוע הינך מסתובב ככה במסדרון?"

"למעשה, סאקוראי סאמה, חיפשתי אותך".

פניה של אייבה נפערו וחיוך גדול עלה על פניה.

"כן, הוטאקה שאצ'או?" היא שאלה בחיוך.

המשרת הסמיק כל כך ממילות הכבוד שלוה עד שפניו נהפכו אדומות כעגבניה.

"אימך, שו סאמה, קוראת לך אליה", הוא אמר והשתחווה אל אייבה.

אייבה הרימה אותו מהרצפה בעוד המשרת מתפלא מכוח ידיה ונעצה בו מבט מעורר רחמים.

"אני לא אוכל להגיע אליה בדקות הקרובות, סנסאי", אמרה אייבה בישירות.

"היא מבקשת ממך עזרה די דחופה, סקוראי סאמה".

"לא לפני שאעזור למישהו אחר!" קבעה הנסיכה הצעירה.

לפני שהוטאקה הספיק לשאול בבושה למי, היא גררה אותו משם.

"לאן אנחנו הולכים, אייבה סאמה?" הוא שאל מופתע.

"לעזור לך. ראית את הפנים שלך?! הן נעשו ממש אדומות בין רגע!"

"זה בסדר, סאמה, זה בסדר גמור".

"זה לא!"

היא דחפה אותו אל תוך אחד מחדרי המקלחת והוראתה עליו לשטוף את פניו.

לאחר מכן היא שמה על פניו המסכנות כמות נכבדת של שמן פנים וקרם כל שהוא.

רק כאשר ניגבה וראתה שנעלמה האדימות, היא הייתה מרוצה מעצמה.

לפני זה, היא כמעט יבבה בחוזקה כשראתה שהוא עדיין אדום.

כן, אייבה שלנו היא מאד רגישה וגם קצת טיפשה, אבל אנחנו אוהבים אותה וכך גם רוב אנשי הארמון.

המשרת האישי ניגב את פניו וביקש מאייבה להזדרז כדי להגיע למלכה במהירות האפשרית.

כשהגיעו שניהם התנשפו וישר השתחוו בפניי המלכה.

"סליחה שאיחרתי, אוסקה", אמרה אייבה.

"קומי, אייבה!" גערה בה אימה.

אייבה קמה במהירות והתקדמה אל האם.

האם הורתה לה לשבת לידה ולמשרת לעזוב את החדר.

אייבה התיישבה על המיטה, ליד אימה, מסדרת את הכתר שנפל בין שתי קוקויותיה.

"עד מתי תפסיקי לעשות את הקוקיות המגוחכות האלו? הן ממש לא לגילך".

אייבה ממש נעלבה, אך מחתה את הדמעות ופקדה על עצמה להישאר במיטבה.

"מה בקשתך, אוסקה?" שאלה אייבה.

"אגב, תפסיקי ללבוש שמלות צהובות. זה כזה ילדותי!" עקצה האם את ביתה שוב.

אייבה נשמה נשימה עמוקה וניסתה להירגע.

"אה, כן, רציתי ממך משהו", נזכרה המלכה שו וצחקקה צחקוק קטן. "עוד מעט ג'ון חוגגת את יום הולדתה השמונה עשרה ואז תצטרך להינשא. אני רוצה שתצאי קצת למקצה העשיר של העיר ליד ותבדקי את הבחורים. כל בחור שהוא מספיק עשיר, חכם ונאה לדעתך, הזמיני אותו מחר אל הארמון לראות את פניה של אחותך".

אייבה הנהנה ויצאה בריצה לעשות מה שהוטל עליה.

המלכה הביטה בביתה נעלמת מהמקום וצחקה.

"אוי, היא כל כך תמימה", היא אמרה למשרתה האישי, שנכנס בדיוק כשהנסיכה הצעירה יצאה.

"זה חמוד לדעתי", הוא חייך.

"החמידות שלה דוחה אותי", המלכה סירבה להתוודות שהיא אוהבת את זה.

בעצם, מתה על זה ועל הילדה עצמה.

"הלב שלך נוקשה. פתחי אותו אליה, היא צריכה אהבה, סאקוראי סאמה, היא בת ארבע עשרה".

"שתוק!"

המשרת ירד על ברכיו ושתק.

"בדקת בדרך מה עם ג'ון?"

המשרת הנהן.

"היא ברגשות מעורבים", אמר.

"אני למדתי כלכלה, לא פסיכולוגיה!"

"אני מתכוון שמצד אחד היא נראת מאד נרגשת ומצד שני היא לא".

"זה בטח בגלל האדישות שמלאה בה", אמרה שו וקמה ממיטתה.

היא לקחה את המניפה שלה והלכה לכיוון היציאה.

"תמשיך לעקוב אחריה, וגם אחרי אייבה צ'אן", אמרה ויצאה מהחדר.

המשרת גירד בזקנו לשנייה ויצא גם הוא מהחדר, מפוחד מהמטלה החדשה.

לעקוב אחרי אייבה! זה פשוט לא אפשרי!

היא הולכת במהירות של לטאה, מדלגת במהירות זבוב ורצה כמו לביאה.

המשרת נכנס לחדרון האישי שלו, מתכוון להכין כמה תכניות ריגול.

בדיוק בזמן זה הנסיכה ג'ון התעוררה.

היא סידרה את הספרים החדשים שקיבלה במשלוח מעיר רחוקה, לבשה את אחת משמלותיה הקלילות, קלעה את שערה בצמה שחורה ארוכה ויצאה אל חדר האוכל.

כשהיא נכנסה אף אחד עוד לא היה בחדר חוץ מהשף הראשי, נינומיה.

"בוקר טוב!" ג'ון ברכה אותו בחביבות.

"בוקר טוב, ג'ון סאמה! הגעת מוקדם היום. אני מחכה לאייבה. ראית אותה במקרה?"

"לא, לא ראיתי אותה הבוקר אבל כנראה שתצטרך להסתפק בי עד שכולם יגיעו", היא אמרה והתיישבה.

נינו חייך אליה חיוך רך ונעים.

"יפה לך חיוך. תשתדל לחייך יותר", אמרה ג'ון.

השף בן העשרים ושמונה חייך והסמיק קלות.

"למה אתה לא מחייך כשאתה והמלצרים מגישים את האוכל?" התעניינה ג'ון.

נינומיה ישב לידה וחייך.

"אני יכול לגלות לך סוד?"

"בוודאי. ספר מה שתרצה, שפתיי חתומות".

"אני... קצת מפחד מאימא שלך. היא משדרת לי אדישות ומרירות שגורמות לי ישר למצב רוח גרוע".

"אני מבינה אותך".

נינומיה כמעט נפל מהכרית שלו מרוב הפתעה.

ג'ון צחקקה.

"האמת", הוא סידר את הכרית והתיישב חזרה, "שגם אני לא ראיתי אותך אף פעם שמחה".

"זה בגלל המלכה. היא משדרת לכולם את אותה ההרגשה. גם לי, לאייבה וגם לכל צוות הארמון".

"אני מבין", נאנח נינומיה.

"טוב, נינומיה, מה יש לאכול היום?"

"הכנתי מרק טופו", אמר בביישנות האפיינה אותו.

"אשמח לטעום", ג'ון התחילה לשמוח יותר.

טופו היה אחד מהמאכלים האהובים עליה, אחרי נודלס ומנגו.

כשנינומיה הוביל את המגש אל ג'ון הוא הרגיש צביטה בלב.

צביטה כזאת משמחת שממש אחריה הוא הרגיש פרפרים בבטן.

יכול להיות שהוא מאוהב בנסיכה ג'ון? לא, לא יכול להיות!

הוא לא יכול להיות מאוהב במישהי שקטנה ממנו בעשר שנים ובמיוחד שמעמדה הוא גבוה משלו! ממש לא!

הוא החליט להתעלם מהצביטה הזאת כמה שיותר, אך כשניסה לעשות את זה, הוא התנגש בעמוד, נפל וכל המרק נשפך על חולצתו ועל הרצפה.

ג'ון פרצה מצחוק מול הבחור המבולבל ומיד קמה לעזור לו.

היא עזרה לו לקום והביאה לו מהמבטח כלי ניקוי.

"תודה", מלמל נינומיה והתחיל לנקות במרץ.

"בחיים לא התנגשת ככה סתם בעמודים. מה קרה?"

"אני פשוט לא מרגיש כל כך טוב היום", זה הדבר היחיד שיכל לכסות על מה שבאמת הרגיש.

"אתה רוצה שאני אדאג שיטפלו בך? אתה באמת קצת אדום".

"לא, תודה, אני בסדר גמור", הוא אמר למרות שבאמת הרגיש לא טוב במיוחד.

ג'ון צחקה וטפחה לו על השכם.

"אתה חרוץ למדי", היא אמרה, באמת מתכוונת לזה.

נינומיה חייך ולא היה מסוגל לענות מבושה.

"לעזור לך?" שאלה הנסיכה.

"אין סיכוי! את תלכלכי את שמלתך! ניקיון זו לא עבודה לנערות כמוך, ג'ון סאמה".

ג'ון הרימה את שמלה מעט למעלה וקשרה אותה עם החגורה שלה.

"שלא תעזי, סאקוראי סאמה!"

היא בעטה אותו קצת הצידה וירדה על ברכיה.

"אני לא אתן לך לעשות את זה!"

"מה תעשה לי?" התגרתה בו הנסיכה וחטפה מידו את הסמרטוט.

נינומיה חטף מידה את הסמרטוט.

"עלוב!" היא חטפה אותו חזרה.

נינומיה בעט בה בזהירות.

היא החזירה לו בעיטה כואבת.

"ככה עושים את זה", היא צחקה.

נינומיה חייך ואז, ללא רחמים, הוא בעט בה.

הבעיטה הייתה חזקה והיא זזה כמה סנטימטרים אחורה.

פניה הפכו להיות כועסות ומשדרות נקמה נקמתית במיוחד.

נינומיה התחרט על כך שעשה את זה.

הוא עצם עיניים חזק, מתכונן למכה.

אך להפתעתו, היא התקרבה אליו בכעס, סטרה לו והתחילה לצחוק.

"אתה משתפר, קוהאי", היא תפחה לו שוב על השכם.

השף הנהן, פקח עיניו ובהה בידיה.

הן היו מאד מוצאות חן בעיניו. מאד.

הוא אהב מאד את סגנון הלק שלה, את מבנה הציפורניים, את האצבעות הארוכות והדקות ואת צורת כף היד.

הוא איבד לשנייה את המציאות ובזמן הזה הספיקה הנסיכה לחטוף את הסמרטוט והתחילה לנקות.

הוא קפץ עליה, השכיב אותה על הרצפה ותפס בידיה.

"את לא תעשי את זה, נסיכה צעירה", הוא עלה עליה.

ג'ון נראתה מאושרת לגמרי.

"אתה מתקדם בקצב מהיר!"

נינו הסמיק וכשראה את התנועה שיצר, הסמיק עוד יותר.

"בחיי, נינומיה, אתה באמת משהו מיוחד!" היא המשיכה להחמיא לו.

כל מחמאה גרמה לו להרגיש כאב בטן עז ביותר.

צביעה קצת אחרת, עוד פרפור קטן.

באמת יש סיכוי שהוא מאוהב בה.

מוזר שרק היום הוא קלט את זה.

ג'ון הביטה רגע בנינומיה ושתקה.

"זה כל כך היה ברור לי! חבל שרק עכשיו אני עולה על זה".

"על מה?" התעורר הבחור המאוהב וחזר למציאות.

"אתה מאוהב בי!"

"מה? לא! מה פתאום?!"

"רואים את זה עלייך. הייתי צריכה עוד להבין את זה כשנתקלת בעמוד".

נינומיה התחיל להסמיק ולהילחץ והוא פשוט לא ידע מה הוא אמור לעשות.

"נשק אותי".

"מה? את רצינית?!"

"בוודאי".

"את בטוחה בזה?" שאל חושש, מת לעשות את זה. "ההפרש בינינו הוא עשר שנים".

"מאה אחוז, סנסאי".

נינומיה הוריד את פניו אל פניה.

"נשק כבר!"

"את מאוהבת בי?" שאל.

"נו!"

נינומיה נישק אותה והיא נהנה לגמרי.

רגשות אהבה התעופפו לשניהם בבטן וכל אחד לא רצה שהרגע הזה יגמר.

דקה של שקט שררה בחדר והזוג נהנה זה מחברת זה.

"מה אתם חושבים שאתם עושים?! נינומיה! ג'ון!"

שניהם הרימו את ראשיהם וראו את המלכה ואת כל חברי הארמון החשובים.

"הסבירו לי עכשיו מה זה צריך להביע!" צרחה המלכה.

תגובות

אושר · 21.08.2012 · פורסם על ידי :Baby Ice
הפאנפיק אושר לך ואני יודעת את זה לפניך :P
בכל אופן,את יודעת את דעתי על זה.
ובזכותך יש לי טראומה שלישית היום.
ג'ון ונינו?!ברצינות?!מה הדבר הבא,אוהנו ואייבה?!

המשך!!!!!!!! · 23.08.2012 · פורסם על ידי :The Hate
מווווושלם!!!!!!!!!!

ממש יפפפפה · 29.08.2013 · פורסם על ידי :לילי היפה:)
תמשיכייייייי

Created By Tomer
eXTReMe Tracker


  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
50106 20880 54637 36334


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | כיסא פנוי | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס
טיול לגאורגיה

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2016 - 2007