כדור הבדולח

היה זה לילה גשום וסוער. אחוזת מאלפוי הייתה שקטה וקודרת, דראקו, האב היה שרוי בויכוח אם אשתו אם להעביר את בנם סקורפיו לדורמשטרנג או לא.לפתע נשמעה דפיקה בדלת שקטעה את ויכוחם ,פנסי, האם קמה בהיסוס לפתוח את הדלת.

בדלת הייתה מן להבה שחורה ובאמצע כדור לבן קטן וזוהר.

הלהבה התקדמה לתוך הבית, פנסי נדהמה מכך שהלהבה לא

דעכה בגשם  ואיך היא בכלל נעה בעצמה, האם כל זה תכסיס?     

"דדראאקוו...בואא ררגע" אמרה פנסי בקול רועד.

"מה, מה  את רוצה ממני עכשיו?" מלמל דראקו בזעף

תוך כדי שהוא מתקדם לעבר אישתו.

"מה?" הוא שאל אותה. היא הצביעה לעבר הדלת, דראקו העביר את מבטו ממנה אל הדלת. כל הצבע שהיה על פניו של דראקו אזל למראה הלהבה

השחורה שעמדה בפתח הוא היה בהלם, אך כאשר הלהבה התחילה לדבר הוא היה עוד יותר בהלם. "זה אני דראקו אדונך אדון האופל"!  אמרה הלהבה בקול קר וגבוה  "מה,מה איך א.. אבל ז.. זה לא, לא יכול להיות" גמגם דראקו.

"זה לא תכסיס נכון, אתה לא סתם איזה מטומטם שמנסה לעבוד עלינו?!"

שאלה פנסי בחשש. "לא טיפשה, לא  אני אדון האופל מה את לא מבינה?!"

 ענתה לה הלהבה. "בעצם אני לא מבינה בכלל איך יכול להיות שאתה חיי או משהו כזה" ענתה פנסי. "תבינו בן אדם כמוני שרובו מתקיים רק מאופל יכול לחזור לחיים אם לא משמידים את הנשמה שלו" "אז למה לא הופת קודם"  "כי לנשמה שלי  לקח עשרים שנה עד שהיה לה מספיק כוח לעזור לי לחזור" אמרה הלהבה.

		הפרק הבא