my first life

למה בשם החרגולים של יוג'ין, אף אחד פה לא מאמין לי?                                                                                                      סידרתי את הבלורית שלי מול המראה.

לפתע שמעתי צחקוקים ממתחת למיטה.יוג'ין ומייק חיכו לי עם מצלמה ביד.

אחח, מכל הדברים שבעולם למה מייק היה חייב לבחור דווקא מצלמה? מה רע בפלאפון או בm.p? דווקא מצלמה?

זעם הציף את ראשי. מציף את הרגליים, את  הרגשות. התחלתי לרוץ אחריהם במסדרון.

דלתות נטרקות,  בנות מצחקקות מציצות מן הפתחים.פתאום התחוור לי שאני רץ בבוקסר בלבד, רודף אחרי יוג'ין ומייק. חייכתי במבוכה אל הבנות. פדיחה.

"טום רידל, מה נראה לך שאתה עושה?!" צעקה המנהלת. "חשבתי שסיכמנו שאם תסתובב כאן בלבוש חושפני אתה לא תצא לטיול!!"

וואו. היא שואגת כמו אריה. מעניין אם יקבלו אותה לגן חיות בתור אריה. צחקתי.

"טום וואנדרולו רידל!!! למה אתה צוחק?"שאגה עלי האריה לעתיד "אתה הבנת?" צחוקי רק התגבר.

אולי זה מפני שבאמצע שיחה על חושפנות  היא בכבודה ובעצמה, לבשה רק כותונת לילה.

                                                                     אם לא תגיבו אני לא ימשיך. באמת. תהיו נחמדים ותמשיכו! כי לי יש המשך. זה תלוי בכם אם אני יפרסם.

		הפרק הבא