לא אנושי

הדמות במעיל הארוך ירדה בסולם המחליד אל תוך הביוב. כעשרים מטר מעל הקרקע הדמות התנתקה מהסולם ונחתה על רצפת הביוב אחרי קפיצה ששום אדם נורמלי לא היה שורד.

אבל הדמות לא היתה נורמלית.

הדמות הזדקפה וחיפשה את מתג האור שעל הקיר. כשהאור נדלק הדמות נרתעה בהפתעה. המקום שהיה פעם מחנה מסודר ונוח, היה הרוס ושרוף. הדמות רחירחה את האוויר ופסעה לאמצע החדר. כיסאות וכורסאות נופצו. מנורות נחו שבורות על הריצפה. צינור אחד התפוצץ והמים זלפו ממנו בצב איטי. הדמות במעיל הארוך ניגשה אל פינת החדר. שם ניצב ארון שרוף שדלתו תלויה בכמה סיבים של עץ.  הדמות שברה את הדלת והסתכלה אל תוך הארון. על המדפים היה חול שחור, כזה שיש אחרי שרפות. הדמו העבירה אצבע על האבק וקירבה אותו אל אפה. לפתע הדמות הזדקפה וצעדה אל כורסא הפוכה עם ריפוד סגול, שיצא מהמקום. הדמות בחנה את הכורסא. ואז היא ראתה את זה. שריטה קטנה על אחד מרגלי הכורסא.

הדמות נאנחה ורצה אל הסולם. תוך חמש שניות היא היתה בחוץ ורצה אל הלילה.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

ג'ארד רץ ביער. הרגליים רמסו את עלי השלכת ותנקלו בשורש של עץ. הוא מעד אבל מיד קם והמשיך לרוץ. הוא שוב מעד, והפעם נקע את הקרסול. החיה הגדולה שממנה ברח הגיחה מהעצים והתקדמה אליו באיטיות כשגבה מקומר ומוכן לזנק.

ג'ארד ניסה לזחול משם אבל היה איטי מדי. החיה זינקה וג'ארד הסתובב וראה רק שחור רגע לפני שהכאב עילף אותו.

כשהוא התעורר הוא עדיין היה ביער. כאב ראש חזק תקף אותו והוא התקפל. הוא ניסה לעמוד והצליח. הקרסול כבר לא כאב. החולצה שלא היתה קרועה ושערו מלא בזרדים. ג'ארד נתמך בעץ והתייצב מתנשם.

הוא הרים מבט לשמע צעדים ומולו הוא ראה דמות גדולה במעיל ארוך.

"עזרה-" הוא מלמל,"בבקשה".

הדמות נעמדה מולו. זה היה גבר גבוה בגיל העשרים ויותר. היו לו זיפים שחורים ושיער קצר ושחור גם כן. היו לו עיינים רצחניות, כמו של חיה פראית. הגבר העמיס את ג'ארד על גבו ונשא אותו כל הדרך להוגוורטס.

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

 ג'ארד התיישב על המיטה במרפאה והראיה חזרה אליו.

מדאם פומפרי היתה עסוקה בחדר שלה. ג'ארד לגם מכוס המים שהיתה מונחת על ידו.

הגבר שנשא אותו עמד שעון על המשקוף ושילב ידיים.

"התעוררת." היה לו קול צרוד ונמוך שצימרר את ג'ארד.

"כן."

הגבר נעץ בו עיינים וג'ארד הרגיש שלא בנוח.

"חבל, היה יותר טוב אם לא היית שורד."

"תודה", ג'ארד אמר ג'ארד בהיסוס.

"לא. בכלל לא."

ברק הבזיק בשמיים והאיש יצא.