ניצחונם של הלוקיאנוסים

איאן ישב וחשב. זה קרה לו הרבה בזמן האחרון, הרבה יותר מדי לטעמו. הוא ישב על סיפון "ליבאז" ספינת התיירים של בן דודו אנג'לו. אנג'לו היה נער בן גילו, נאה למדי. אבל אפילו המחשבה על הנער המשונה לא גרמה לא להפסיק לחשוב על איימי קהיל. הוא חשב הרבה על הנערה המגמגת מאז שנרצחה ע"י אמו באוסטרליה. הוא יצא לחופשה, ככה הוא אמר לאיזבל קברה. אבל למעשה הוא יצא לשחות באוקיאנוס השקט ולחשוב על החטאים של אמו, לקלל אותה ולהביט באנג'לו הבטוח בעצמו. אנג'לו לא היה שייך לחלק המבצע של המשפחה, הוא היה סתם ילד. למעשה, הוא היה בן חמש עשרה, אבל זה לא שינה לאיאן כלל. הוא היה שחור שיער, שיערו הארוך היה אסוף בסרט לבן בסגנון הנסיך האיטלקי מהמאה ה-16, ואי אפשר להגיד שהסרט לא החמיא לשיער המושלם שלו. העיניים שלו היו כובשות, ממש כמו של איימי בייחוד שלהם - עין אחת שלו הייתה כהה במעט מהשניה, שתיהן כחולות כמו המים באוקיאנוס. הוא היה נער גבוה מאיאן בראש בערך, רחב כתפיים ממנו וחסון ממנו, ולא שכה לתווי הפנים העדינים של איאן אלא לתווי פנים מחודד-

"איאן! פאפא קורא לך!" הקול האיטלקי והשובב של אנג'לו הפריע למחשבותיו של איאן לנדוד. בדיוק אז נעמד מולו הנער המוזכר, שעליו פיתח איאן רגשות שהוא עדיין לא הבין, ולא רצה להבין. הוא קם מהכיסא הנוח שלו והוריד את משקפי השמש מעיניו בשביל לראות עד כמה השמש חזקה באותו הרגע, והחזיר אותם לאפו ברגעים ספורים. הוא לבש בגדים מבוטיק בלונדון, כמובן. מכנסי ג'ינס קצרים עד ברכיו שיצרו מראה מוזר עם רגליו הדקיקות, וגופיה לבנה ונקיה. הוא התחיל ללכת אחרי אנג'לו שכבר הספיק להתרחק לכיוון הסיפון התחתון, בו ישב אביו, הבעלים של הספינה.

איאן הלך אחריו בצעד מהיר, לא ידע למה לצפות. הוא לא דיבר עם מר פרנסיסקו בואנורה מאז שהוא דיבר איתו בסקייפ עוד באוסטרליה. הוא ראה את בואנורה פעמיים בחייו - בסקייפ וביום הולדתו האחד עשרה של אנג'לו. הוא היה דומה לבנו במובנים רבים, כתפיים רחבות, גבוה ולא מעודן. אבל עיניו היו כמעט שחורות ולא היה לו שיער על ראשו כלל, כך לפחות הוא נראה שלושה שבועות קודם לכן. מחשבותיו הנודדות של איאן התקילו אותו בזמן הירידה במדרגות, ככה שאת ההליכה בת השלוש דקות הוא סיים על גבו בתחתית המדרגות, בעוד אנג'לו הולך בצעד בוטח ועובר לידו. "הלו, איאן, אתה לא חייב להיות דמרטי כל כך. אני גם כך הרבה יותר מושך ממך, אחי." אנגל'ו צחק, והוא באמת התכוון לכך. היו בספינה עוד חמישים ושניים אנשים מלבד איאן, אנג'לו ופרנסיסקו - כיתה מניו מקסיקו ומספר תיירים. כל נערה מגיל 12 עד 18 פלירטטה עם הנער היפה והמושך, ועל איאן לא הסתכלו כלל. וזה התאים למטרותיו, אפילו מאוד.

איאן קם במרמור וניקה את בגדיו מהלכלוך שנדבר בהם, ובדיוק אז עברה חבורה של בנות עשרה לידו. "אנג'לו!" פנתה אחת מהן, זהובת שיער ונמוכה, לנער המתרחק במהירות. איאן התחיל לרוץ אחריהן, ובכוונה פגע בנערה הבהירה שדיברה, רק בשביל העניין. הוא הסתובב לשניה בשביל לזכור את תווי הפנים, אבל העיניים הירוקות והבוהקות שלה גרמו לו להגיב מהירות ולחוץ מהר יותר מרגע לרגע. כאשר הוא הגיע לאנג'לו הם כבר הגיעו לחדרו של אדון בואנורה. אנג'לו פתח את דלת חדרו של אביו במהירות, ונכנס בלי לחשוב כלל. איאן השתהה ליד הדלת. הוא פתח מהאיש, למרות היותו בעמדה בכירה מפרנסיסקו. אך לא היה מה לחשוש, בתוך החדר פגשה אותו נטלי קברה.

נטלי עמדה ליד פרנסיסקו בואנורה, לבושה בשמלה בצבע קרמל שלא החמיאה לעור הכהה שלה. "נטליה," אנג'לו אמר בכבדות ונשק לידה. כן, כולם ידעו על החיבה המופגנת של אנג'לו לנטלי. נטלי הייתה יפה, אפילו איאן לא היה יכול שלא להסכים. היא חייכה לאנג'לו בחום, ואז הסתובבה לעברו של איאן. "אחי," היא אמרה בקול מנומס וחם בו זמנית. "אמא שלחה אותי לפה גם, אני רוצה שננוח. אחרי שאיימי-" היא הביטה באיאן לרגע ועצרה מדיבורה, רק בשביל לברר ששום דבר לא קרה לאיאן. "אחרי שאיימי ודן יצאו מהתחרות אנחנו מובילים, אז אנחנו יכולים בינתיים לעזור מהמחשב." נטלי חייכה לכיוונו של איאן והתיישבה על כיסא הנדנדה שהיה בקצה החדר. שיערה היה אסוף בתסרוקת קלועה מסודרת, מושלמת כמו תמיד. איאן הביט בה בכעס, איך הילדה המושלמת הזאת שקוראת לעצמה אחותו לא מגיבה על מותה של נערה אחת? כאילו היא כלום.

"אדון קברה," פנה האדון שעמדה לידו רגעים ספורים קודם לכן לאיאן, כך הבין בהפתעה. "אדון קברה, אמך שלחה לך גלויה מדנמרק." הוא הכניס לידו של איאן גלויה לבנה. איאן לא הביט בה אפילו לרגע, הוא העדיף לסקור את כל החדר של האדון. הוא היה גדול מחדרו של איאן אך לא בהרבה, היו בו הרבה ספרים וכלי נשק עתיקים וחדשים כאחד. איאן התקרב לאחד האחרונות, בו שכנו קסדות יפניות.

"אדוני, האם יש לך דבר מה שקשור בטיוטומו היודושי?" שאל איאן בסקרנות, וכך עבר היום במהירות, דיבורים על קסדות יפניות וחרבות מצריות, ואנג'לו מפלרטט עם נטלי בפינת החדר. היום היה שלוו יחסית וחסר מחשבות על איימי.