דו צדדי

פאנפיק חדש! אני אשמח עם תגידו לי את דעתכם הכנה עליו, כי הייתי רוצה לדעת עם להמשיך לכתוב(: תודה!

"היי, דיוויס! תבואי לחדר שלי היום! אני חייב להגיד לך משהו! אחרי השיעור של מקגונגל!" זורק לי סיריוס בלק במסדרון, בעודו הולך לשיעור לחשים ותוך כדי חבורה של בנות שנה חמישית מהפלפאף מביטות בי בזעם.

דבר אחד שיהיה ברור: לא קוראים לי דיוויס. זה די מוזר. בת שקוראים לה דיוויס? הממ.. אידאלסטי, אבל לא. 

קוראים לי אלי. קיצור של אליסה. 

אמא שלי בחרה את השם. בגלל ספר אחד שהיא קראה בתקופת הקולג' שלה. "אליסה בארץ הפלאות". 

זה נחמד. אמא שלי קראה לי על שם ילדה שלוקחת סמים ומדמיינת שהיא מגיעה לארץ מוזרה ופוגשת ארנבים מדברים וזחלים שמעשנים חשיש. ואו. שאיפת חיי טמונה בשם הזה. 

אבל היא טוענת שהיא קראה לי ככה כי ככה היא דמיינה את אליסה. 

זה הגיוני. כי ברור שאני אקרא לבת שלי על שם דמות מומצאת שדמיינתי אחרי שכנראה לקחתי סמים בדיוק כמו הדמות המומצאת. 

בכל מקרה, אני לא הייתי מדמיינת את אליסה ככה. כלומר, תגידו שהיא מפגרת שהיא שונאת את איך שהיא נראת, אבל אני לא חושבת שיער כמעט לבן (!!!!), עיניים גדולות וחיוורות מדי ועור בהיר מדי זה יפה. 

וחוץ מזה כולם חושבים שאני אנורקסית. מה שלא נכון. אני פשוט רזה מדי. הפסיכולוגיות טוענות שזה בגלל שהגירושים של הורים שלי ו'היותי' בת יחידה יצרו אצלי מצב של הגנה עצמית באמצעות סרקסטיות, אי אכילה וחוסר התמודדות עם אנטרקציות שונות. מה שזה לא אומר. 

נכון שיהיו כאלה שיאמרו, "סתמי כבר! את בלונדינית עם עיינים כחולות, רזה וגבוהה. פשוט.. פשוט סתמי." אבל אני מצטערת אנשים. זה לא יפה. 

הלוואי והייתי כהה. אבל ממש כאילו בצבע של שוקולד מריר. זה פשוט היה מושלם. חוץ מזה זה היה חוסך את הכינוי שהמציאו לי בשנה השלישית, "דף A4". (אני שטוחה ולבנה. אז מה עם התפתחתי מאוחר?!) 

ושאני אומרת "המציאו" אני מתכוונת לסיריוס בלק, ג'יימס פוטר, פיטר פטיגרו ורמוס לופין. טוב, רמוס לא. אבל הוא פשוט חמוד מדי.

והם, בדיוק כמו אמא שלי, כנראה רוב הזמן על סמים. ואני לא אומרת שאני תמימה ולא הגשמתי את היעוד של שמי, וכן אולי פעם אחת או שתיים (או שלוש או ארבע..) עישנתי סיגריה קצת יותר מקורית, אבל עדיין, אני לא מציעה למקגונגל ולדמבלדור בראוניז "מיוחדים" בשיעור. טוב, דמבלדור הסכים, אבל מקגונגל צרחה לגמרי על סיריוס וג'יימס. 

וסיריוס ואני.. טוב, מכירים מאז ומתמיד...

ולא לא בזכות ההורים שלנו, כי בכל זאת שני ההורים שלי הם קוסמים בני מוגלגים וההורים של סיריוס סוג של רוצים לתלות את כל מי שבן מוגלגים,  

אבל בקיצים, סיריוס היה נוסע לדודים שלו, שהיו נחשבים לבוגדי דם, אבל ההורים שלו ממילא שנאו אותו, אז הם שלחו אותו לדודים שלו, ומכיוון שהם לא הצליחו להוליד ילדים ולסיריוס לא היו חברים לשחק איתם, מי הייתה צריכה לשחק איתו בחופשות ובקיצים? כן. אני. 

ואני מניחה שאת לא אמורה להתאהב בבחור שאיתו התרחצת עד גיל 10 או שיחקת איתו בחתן וכלה או שעשית איתו תחרות גרפסים או התעללת בו וצבעת לו את השיער לכחול בגיל 7 או ששיכנעת אותו לקפוץ מהחלון או ערכת קרבות וכל זה. אבל, כל הפעמים האלה שהתעללתי בו, די חיבבתי אותו. 

כמו בחופשת הפסחא ההיא, האחרונה שלפני הגירושים של ההורים שלי, שאמא שלי רשמה אותי ואותו לחוג לריקודים סלונים, והיה ריקוד אחד שהיינו צריכים לרקוד ממש קרוב, ואז נישקתי אותו, והוא נגעל ולא דיברנו שבועות. 

אוי, זיכרונות...

ונכון שכל הבנות של בית ספר רודפות אחריו, ונכון שהוא מתייחס אליי כמו אל בן, אבל עדיין! הוא יכול מדי פעם לפלרטט. אבל לא. 

עם אלי מדברים רק על גרפסים, או פלייסטיישן, או.. אני לא יודעת.. הבחורה החדשה שהוא זיין אתמול..

ברור שהוא אוהב אותי. לא כבחורה. אלא כהחבר הטוב שלו. 

אז למה הוא רוצה לדבר איתי? אולי.. סוף סוף? 

"אלי, אני.. אני חייב להגיד לך משהו, בכל הפעמים האלו שדיברתי איתך על הכיבושים האחרונים שלי, אני בעצם בעומק ליבי, רציתי להיות איתך! אלי.. אני.. אני אוהב אותך!" 

זה החלום. אבל זה לא יקרה. אני יודעת.

למרות שאני עשיתי הכל בשבילו. 

הפכתי לאנימאגוס בשנה החמישית כמו כולם, (אני באמת שונאת את הצורה שלי. כלב זאב?! בצבע אפור?! זה פשוט נורא. אבל אני מניחה שזה עדיף על הצורה של פיטר.) כי הוא ביקש, אני יודעת את הסוד של רמוס בגלל שסיריוס גילה לי, אני עוזרת לסיריוס עם בחורות, מנקה לו את החדר, מונעת ממנו לרדת על רמוס כי הוא הומו, לדאוג שהוא לא ישתה יותר מדי, אבל נמאס לי! 

אני צריכה להפסיק להיות הפראיירית של סיריוס בלק. 

קדימה אלי! תשתלטי על עצמך בחורה! 

אז למה אחרי השיעור של מקגונגל אני רצה אליו לחדר?! 

אני עולה במדרגות במהירות, דופקת על הדלת, ורואה אותו יושב ומקשיב לשירים בתקליטור הישן של רמוס. 

"רך-כף?" אני שואלת, הלב שלי רוטט יותר ויותר מהר.

"דייויס!" הוא מחייך. 

מרלין, החיוך שלו כל כך מדהים.. לא פלא שכל ההפלפאפיות מתעלפות שהן מדברות איתו. 

"אממ..קר.. קרה משהו?" אני שואלת. 

"טוב, אז ככה, כמו שאת יודעת, סוף שנה מתקרב וסוף השנה השישית שלנו מגיע לקיצו! אז חשבתי לארגן מסיבה ענקית לכל השכבה, חוץ מסלית'רין האפסים, ואני צריך שתעזרי לי בשני דברים." הוא אומר בגאווה.

"ברור," אני עונה. 

"אז ככה, מחר אני ואת יוצאים להוגוורטס דרך אחת מהמחילות שלנו, סוחבים בקבוקי שתייה, אני צריך לדבר עם פולחנסו הספק שלי שיספק לי עשב מיוחד, אה, ואנחנו חייבים ללכת למטבחים ולסדר אוכל מהגמדונים!" 

אני מתבלבלת לרגע, אני מביטה בעיניי הים העמוק שלו, שמביטות לתוך הנשמה שלי, וממלמלת דברים לא ברורים עד שהוא עוצר אותי ומבקש ממני דבר נוסף.

"אני צריך שתעזרי לי להציע לבחורה שאני רוצה לבוא איתי למסיבה."

סיי ואט?! 

"אממ.. ברור.. מי זאת?" אני שואלת. בתקווה להרוג את הבחורה לפני שסיריוס יספיק להתקרב אליה. כלומר, כל כך קשה לו לבקש ממנה לצאת איתו? מה הקטע?

"טוב אז.. את מכירה אותה, היא מכירה אותי.. טוב מאד, אם יורשה לי לציין, היא גבוהה, ויש לה שיער ממש ממש בהיר, ועיניים כחולות והיא חכמה ומצחיקה ו.." הוא מחייך באושר ומתקרב אליי. 

אני חולמת?! מה קורה כאן? לי יש שיער בהיר ועיניים בהירות! אני גבוהה, הוא מכיר אותי טוב מאד!!

"וקוראים לה..?" 

"א..א.. אשלי. זאת אשלי." הוא פולט. 

מ-ה? אשלי? אשלי פנטון? אשלי פנטון המחמצנת?! כלומר, היא בלונדינית דרך חימצון! וכולם יודעים שהיא עושה כשפי הגדלת חזה! 

"פנט..פנטון? אשלי.. אשלי פנטון?" אני בולעת את רוקי. 

הוא מהנהנן.

אשלי פנטון? ראי הוזהרת.