בלי וולדמורט- תקראו קצת לפני שאתם פוסלים

הדירוג של הפאנפיק הוא R כי יהיו הרבה רמיזות מיניות כי אין מה לעשות, בגיל 17 חושבים הרבה על מין כשאין וולדמורט על הראש. דבר שני הסיפור הולך להיות מאוד שונה מהמקור אז על תחשבו שסתם הוספתי להארי הורים והשאר נשאר בול אותו הדבר.

ועכשיו לפיק, קריאה מהנה.

הארי נישק את ג'יני בפראות קלה בעוד רון משתעל בקולניות מהכורסא הסמוכה. ג'יני גלגלה את עיניה ולא זיכתה אותו במבט בודד.

"שיט!" היא מלמלה לאחר כמה שניות בעודה מתנתקת מהארי, "יש לי שיעורים לסלגהורן, נמשיך אחר כך, אוקיי?" הארי עמד למחות אך ג'יני נישקה אותו במהירות על שפתיו ומיהרה לעלות במדרגות הלולייניות הישר אל חדרה.

"תודה לאל!" אמר רון בקול רם שגרם להרמיוני לשלוח בו מבט מזרה אימה לפני שחזרה אל הספר שלה. הוא מצידו חזר לספר שלו- "האיר את העולם- הביוגרפיה המתוקנת של תומאס אדיסון".

הארי נותר לרגע על הכורסא, בוהה באש כשמי אם לא אחותו הקטנה החליטה להפריע לו.

"הארי! הארי! הארי! תנחש מה?"

"מה? " שאל הארי בחוסר סבלנות.

"מחר הבחינות לנבחרת הקווידיץ!" היא אמרה בהתרגשות.

"אני מודע לזה, אן, להזכירך אני הקפטן של הנבחרת, אני קבעתי את הבחינות." אנני לא נראתה כאילו שמה לב לעלבון.

"אתה חושב שאני אהיה טובה בתור רודפת?" היא שאלה בלהיטות.

"נראה מחר, אן," אמר הארי בחוסר סבלנות למרות שידע היטב שאחותו תעשה חייל כרודפת.

"תודה, הארי!" שמחה אן וקפצה אל הארי בחיבוק נבוך. הארי חיבק את אחותו במבוכה קלה ולאחר הדף אותה ממנו בחיבה בעודו מפלס את דרכו אל המעונות. אן הביטה בו לרגע בעיניים גדולות ולאחר מיהרה אל הכורסא הסמוכה לזאת של הרמיוני ושלפה מערימת הספרים ספר בעל עיטורי זהב שכותרתו כבר נמחתה לחלוטין זה מכבר.

הארי עלה לכיוון המעונות בתקווה לגמור את שיעורי הבית שלו בשינוי צורה, אימו לא תשמח אם ייענש שוב.

"אל?! מה לעזאזל אתה עושה כאן?! ולמה את מחטט לי בדברים?!" שאג הארי על אחיו הקטן, בזמן שזה הופך את כול בגדיו על המיטה. למה אחיו כול כך להוטים להרוס את חייו?!

"תרגיע, 'סך הכול חיפשתי את הגלימה." הארי נאנח. אן הייתה ילדה טובה ולא הרבתה לשאול ממנו את הגלימה, אלכס לעומת זאת...

"היא עוד במזוודה שלי, זה בסך הכול השבוע הראשון," אמר הארי ושלף את הגלימה מתוך המזוודה הקבורה תחת ערימת הבגדים בחוסר רצון. "ואם עוד פעם אחת תחטט לי בדברים...!" איים הארי על אחיו וזה מיהר להסתלק מהמקום.

"אחים זה דבר מטומטם," הכריז הארי בעודו דוחף את חפציו חזרה אל מקומם.

את שארית הערב הארי בילה בהכנת שיעורי הבית שלו עד שידו כאבה כול כך עד שהוא שקל לכרות אותה לחלוטין. 'אני חייב לקנות עט איות,' הוא חשב לעצמו בעודו קובר את השיעורים המוכנים ברובם בתוך התיק.

"לעזאזל!" קילל הארי כשהביט בשעון היד שלו בלי משים, ארוחת הערב עומדת להסתיים עוד פחות מרבע שעה. הוא מיהר לצאת מהמעונות וחדר המועדון ולרוץ אל האולם הגדול לפני שהארוחה תסתיים. זה מה שחסר לו, ללכת לישון רעב...

'השנה השביעית הזאת כול כך מבאסת... יכול להיות גרוע יותר?'

		הפרק הבא