להבת אש שהפכה לפחם

קלריסה פרייצ'לד שנאה את עצמה.
היא שנאה את התלתלים המקורזלים שלה, בגוון גזר.
היא שנאה את העינים הירוקות שלה.
היא שנאה את קומתה הנמוכה שגרמה לה תמיד להראות כמו ילדה בת שמונה.
היא שנאה את גזרתה השטוחה.
היא שנאה את שמה, קלריסה. שם מכוער, מוזר.
סיימון תמיד אמר לה אחרת.
הוא אמר לה שהשיער שלה מזכיר לו להבות אש אדומות.
הוא אמר שהעיניים שלה נוצצות כמו אבני אזמרגד
הוא אמר לה שהיא נראית כמו פיה קטנה ומקסימה, ושכך היא מתנהגת.
הוא אמר לה שהם שלה יפיפה, מיוחד ומתאים לה, לילדה מיוחדת.
סיימון תמיד הביט בה במבט שונה מהמבטים של שאר הבנים. מבט שונה מאיך שהוא הביט בשאר הבנות. הוא הביט בה כאילו היא מלאך שנפל מהשמיים. כאילו זו זכות גדולה להתחבר איתה.
אבל לקלריסה – קליירי כפי שהיא נהגה לקרוא לעצמה לא היה אכפת. היא רצתה שג'ייס יתייחס אליה.
ג'ייס היה המקובל ביותר בבית הספר. הוא היה יפיפה, עם שערו ועיניו הזהובות. עם גופו השרירי, עם החיוך השחצן שעל פניו.
היא אהבה אותו, היא רצתה אותו. בדיוק כמו כל שאר הבנות בבית הספר.
היא ידעה שהוא מעולם לא יסתכל עליה שהיא נראית ככה.
זה לקח זמן, למלא מסמכים, להשיג אישור ולשכנע את לוק ואת אמה.
אבל זה קרה.
היא עשתה ניתוח להגדלת חזה, שיזוף מלאכותי והחליקה את שיערה לצמיתות. היא צבעה אותו לשחור משחור ואת עיניה הירוקות החליפה לצבע חום כהה. היא עברה מנעלי הספורט הירוקות שלה לעקבים. שהיביטה בעצמה במראה. היא הייתה מרוצה.
היא כבר לא קלריסה פרייצ'לד.
היא איזבל לייטווד.
שנכנסה לכיתה, ביום למחרת, ראשה זקוף כמעט לא זיהו איתה.
סיימון זיהה, מבט כאב בעינו, "קליירי," לחש "למה הרסת את עצמך?"
"איזבל." היא קטע אותו, מניפה את שערה השחור לאחור. "איזבל לייטווד."
היא העיפה מבט לג'ייס.
הוא הביט בה, באותו מבט שהביט בקיילי, אלין.
היא הייתה מרוצה.
"את יפיפייה" הוא לחש לה. "את מדיהימה, איזי"
מעמדה השתפר, היא הפכה למקובלת, היא הפכה לחברה של ג'ייס.
היא התרחקה אט אט מסיימון. זה היה טבעי. בלתי אפשרי שאיזבל לייטווד המקובלת, היפה, החברה של ג'ייס – תהיה בקשרי ידידות עם סיימון לואיס.
היא השתכנעה שזה לא משנה. היא מאושרת עכשיו. היא עם ג'ייס, היא מקובלת, היא יפה, היא מושלמת.
אבל היא לא יכלה שלא להתגעגע. להתגעגע למבט של סיימון, לידיו שלחצו את ידיה. לקולו שלחש לה שהיא יפיפייה, שהתלתלים שלה הם להבת אש בוערת, שעיניה הם אבני איזמרגד בורקות, שהיא פייה קטנה.
לפעמים תהתה, אם זה שווה את זה. לפעמים התגעגעה למראה הקודם. אבל יותר מכל, היא התגעגעה אל סיימון.
אבל היא מאושרת עכשיו, נהגה להזכיר לעצמה. היא איזבל לייטווד, והיא של ג'ייס.