10 שנים אחרי

סוורוס עמד בראש גרם המדרגות והמתין, סיסיליה הסתגרה בחדרה וסירבה לצאת בכל תוקף. העמידה הממושכת התישה אותו שום דבר מלבד בכי חרישי לא נשמע מעבר לדלת והסבלנות התחילה לפקועה. סוורוס כיוון בשקט את שרביטו לעבר ידית הדלת

"אלוהומורה!" הדלת נפתחה חרישית.

סוורוס דחף קלות את דלת העץ אך נחסם בטריקה קולנית -  סיסיליה הריצה את השידה לאורך החדר וחסמה את הדלת כדי שלא יוכל להיכנס.

"סיסיליה, את תאחרי לרכבת!" אמר בקול קר.

"אני לא רוצה ללכת!" יללה סיסיליה מהצד השני של החדר.

סוורוס פתח את הדלת בבעיטה אחת, וראה את ביתו סיסליה, בת ה-11 שנים, יושבת על שטיח החדר וממררת בבכי.

 "את קמה עכשיו!" נווח סוורוס בקול תקיף, מה שגרם לבכי של סיסיליה הקטנה להתגבר.

"אני ואימך כבר דיברנו. אינך יכולה להישאר כאן! את צריכה ללמוד לעסוק בקסמים, כמו שכול הילדים בגילך עושים!" הוא אמר.

"אני לא!" צעקה סיסיליה ורעש גרירה נישמע לאורך חדר השינה אך נבלם בפתאומיות בהנף שרביט אחד של סוורוס. רעש נעלי עקב העולות במדרגות נשמע, ולילי סנייפ נכנסה אל החדר במבט מודאג.

"סיסי, השעה כבר עשר וארבעים דקות," היא אמרה.

"עוד עשרים דקות יוצאת הרכבת! כדאי מאוד שתתאפסי על עצמך - אם תפספסתי את הרכבת אנחנו ניקח אותך בהעתקה להגוורטס, ואת הרי יודעת שזה גורם לך להקאה!" אמרה לילי בקול תקיף אך חם, כדי להכניס היגיון לבתה המפוחדת. יציאתה של סיסיליה מהבית לקחה זמן רב ולא הייתה פשוטה בכלל, בעיקר ללילי. השעות הרבות שהיא עובדת גרמו לרגליה לכאוב בכול צעד וצעד, והעניין עם סיסיליה גרם לה לכאב ראש נוראי. איך בתה לא רוצה ללמוד בהגוורטס? כשהיא הייתה ילדה, היא חשקה בך מאוד! לילי הסתכלה על השמיים המעוננים, דבר שמאוד לא אופייני ליום בעונת הקיץ החמה.

בעלה, סוורוס, היה מודאג גם הוא. הוא לא הבין איך סיסיליה, ודווקא היא, הילדה המוכשרת שכבר בגיל שנה עשתה קסמים רק בכוח המחשבה - אינה רוצה ללכת ללמוד בהגוורטס ולהעשיר את כוחותיה וידעה. לשכנע אותה היה קשה ומתיש, וסוורוס מעולם לא נתקל בדבר כזה - ילד שאינו רוצה ללכת ללמוד בהגוורטס, או בכול בית ספר אחר לקוסמים. סיסליה עמדה בחצר, עיניה היו נפוחות מדמעות ופניה היו רטובות יותר מתמיד, אך זה לא הפריע לה להמשיך לבכות בקול רם.

"סיסי, היי." ניגבה אמה את דמעותיה למרות התנגדותה של סיסליה.

"ללמוד בהגוורטס זה דבר מדהים, סיסיליה. את יודעת שאת מיוחדת, נכון? את לא שונה! יש לך כוחות קסם מדהימים," אמרה אמה וחייכה.

"את המכשפה הכי מוכשרת שראיתי בחיי!" הוסיף סוורוס, כאשר הוא גורר את המזוודה האחרונה ללא עזרת קסמים. בחג המולד האחרון, סוורוס עבר תקלית לא נעימה עם פטוניה, מה שגרם לו להבטיח לילי להמעיט בהשתמשות בקסם - וכעת, הוא מסתדר כמעט בלעדיו.

"אנחנו זזים?" הוא שאל.

"כן." אמרה לילי, ושלושתם נכנסו לתוך עיגול כסוף באמצע גינתם.

"את מוכנה, סיסי?" שאלה לילי.

"מה זה משנה?" רטנה סיסיליה וניגבה את אפה.

"קינגקרוס!" הניף סוורוס את שרביטו, ענן אפור כיסה אותם וקול של גבר נשמע פתאום.

"להזדהות!" אמר האיש.

"סוורוס סנייפ, לילי סנייפ, וסיסיליה סנייפ," אמר סוורוס.

חבטה עוצמתית נשמעה סביבם ושלושתם נפלתו באחת על ריצפת אבן קרה הישר בקינג קרוס. עשרות מוגלגים עברו וחצו בלי יתר צומת לב לנעשה סביבם כאילו מעולם לא הופיעו באחת שלושה זרים מסתורים בגלימות שחורות ממש ליד מתקן לחטיפים מלוחים במרכז הגשר בין הרכבות והיציאה. איש נמוך קומה זקן עד מעוד עמד לידם עם מגבהת צלינדר גבוה אדומה וצעקנית בחזותה אטוף היטב בגלימה זהה הושיט להם שני כרטיסי נסיעה זהובים.

"אדון וגברת סנייפ! כמה נהדר לראות אותכם," אמר האיש. 

"גם אותך רודוס!" חייכה לילי ושלושתם פנו לכיוון הרציף.

"שנת לימודים מוצלחת!" נשמעה בריכתו של רודוס.

סיסליה משכה את ברדסה מעל ראשה, מנסה להתחבא מהעולם ולא לראות מה קורה סביבה. ביד אחת היא החזיקה את אביה, ובשנייה את אמה. ללא שום התראה מוקדמת, שני צעדים קטנים ומהוססים, ומשפחת סנייפ עברה לרציף. סיסיליה אפילו לא שמה לב שהם עברו לרציף שמספרו אינו עגול, והסתכלה על הרכבת להגוורטס כעבר צלקת דמוית ברק זהרה על מצחה.