האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד
מממנים

שיעור חדש עלה באסטרונומיה!
HPortal מחלק לכם כרטיסים זוגיים להקרנת טרום בכורה מיוחדת של "חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד"!

"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" יוצא בעוד...



פוטר 2 והספרים המסתוריים

אלבוס מתחיל את לימודיו בהוגוורטס, והוא נחוש להראות שהוא מוכשר לא רק בגלל היותו הבן של הנבחר.במהלך השנה הוא נתקל בספרים מסתוריים, ומקרים מסתוריים.



כותב: Demons Run
הגולש כתב 6 פאנפיקים.
פרק מספר 1 - צפיות: 5964
5 כוכבים (4.706) 17 דירגו
פרק:
דירוג הפאנפיק: G - זאנר: מתח, פנטזיה - שיפ: בינתיים ג׳ן - פורסם ב: 29.06.2014 - עודכן: 03.11.2014 המלץ! המלץ! ID : 5271
גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -
הפאנפיק ננטש

מצנפת המיון ריחפה במעגלים מסביב לראשו של אלבוס. הוא לא הסיר ממנה מבט, מהפחד שהיא עלולה לתקוף אותו. הוא עמד באמצע טרקלין ביתו, או לפחות כך היה נדמה לו. במקום ספות, שולחן וארונית מלאה ספרים, בחדר עמדו ארבעה שולחנות ארוכים. היה נדמה שהשולחנות מסוגלים להרגיש במתרחש. אלבוס הפנה מבט לתקרת החדר; תוך שנייה התקרה הלבנה של טרקלין ביתם של הפוטרים הפכה להיות שקופה, ומעליה נראו השמיים של ירח מלא. הוא החזיר את מבטו אל המצנפת, אך היא נחתה לראשו. אלבוס ניסה להוריד את המצנפת מראשו, אך ככל שניסה, נלחצה חזק יותר לראשו. ארבעת השולחנות שבחדר הפכו לנחשים כסופים, והחדר הפך לירוק כאיזמרגד- צבעי סלית'רין. הנחשים אט אט פתחו את פיותיהם, חושפים ניבים ארוכים.
אלבוס רצה לצרוח בכל כוחו, אך כאילו קולו נלקח ממנו, לא הצליח להוציא הגה. מולו עמד מישהו, בגבו אליו.
"אתה תשובץ לבית סלית'רין, ותהיה לאדון האופל הבא!" אמרה הדמות והסתובבה. פניו של האדם היו מכוסים ברדס, והוא הרים את ידיו כדי להורידו. ידיו היו רקובות ומצולקות, כמו שאביו של אלבוס תיאר את ידי הסוהרסנים. לבסוף הדמות הורידה את הברדס, ומולו נגלה אחיו הבכור, ג'יימס. הוא צחק צחוק פרוע בקול גבוה, ופניו השתנו לפניו של טדי לופין. טדי התקרב בריחוף לכיוון אלבוס, ובדרך שינה את פרצופו לפני אריה, ואת צבע גלימתו לירוק כמו קירות החדר. הדמות בעלת פני האריה שאג, והתקדם עוד עד שהיה במרחק צעד בלבד מאלבוס. הדמות הרימה את היד הרקובה והמצולקת והניחה אותה על פניו של אלבוס. אלבוס רצה להזעיק עזרה, אך קולו טרם שב אליו. אחד הנחשים נכרך סביב חזהו של אלבוס, בעוד הדמות בעלת פני האריה חצי שואגת חצי אומרת: "אלבוס התעורר! אל...." הדמות חזרה שוב ושוב על אותו משפט, אך עכשיו נשמע כאילו שהיא קוראת לו מתוך ערפל. ואז הנחש הכסוף הכיש אותו בבטנו....
אלבוס התהפך במיטה והתיישב. את מצחו כיסתה זיעה קרה. הוא הסתכל על השעון התלוי בקיר מולו: תשע וחצי בבוקר. הוא הביט בחדר כאילו בעוד רגע יצוץ הנחש הכסוף מהחלום המוזר שממנו התעורר, עד שהבין כי הקול הקורא בשמו מגיע מחוץ לחדר.
"אל, תתעורר כבר!" הקריאה נשמעה שוב, הפעם קרובה יותר, כנראה מהמסדרון. בלי שום אזהרה נפתחה דלת חדרו בחבטה עזה, ואלבוס קפץ בבהלה. למזלו, או לצערו, לחדר נכנס אחיו הגדול, ג'יימס.
"קדימה, יפיפייה נרדמת, אמא רוצה שתקום לפני שטדי מגיע לארוחת צהריים." אלבוס נסתכל על אחיו, במבט שאמר "כבר קראו לי בשמות גרועים יותר". ג'יימס החזיר לו מבט שחצני.
"וחוץ מזה –" אמר ג'יימס, "- בפעם הבאה על תצרח מתוך שינה, למה הרנולד התעורר וניקר לי ת'ידיים" הוא חשף את ידיו, שהיו מכוסות בפצעים מדממים, שאלבוס ידע שהרנולד, הינשוף של ג'יימס, עשה.
"זאת לא אשמתי שהרנולד התעורר, הוא פשוט שונא אותך בגלל שהוא ישן באותו החדר אתך ואתה נוחר לו באוזן" אמר אלבוס, אך התחרט מיד כאשר ראה את ידיו של אחיו מתאגרפות. ג'יימס עשה צעד לכיוון אלבוס, אבל אז הדלת נפתחה, ונחבטה בפניו. אלבוס ניסה שלא לצחוק, כיוון שפחד מהמכות שיקבל אחר כך מאחיו, אבל חייך כאשר ראה את אחותו עומדת בפתח חדרו.
"בוקר אל, אמא רוצה שתרד לעזור לה". אמרה לילי, אחותו הקטנה. היא הסתכלה מאחורי הדלת, ופרצה בצחוק מתגלגל.
"וג'יימס –" אמרה אחרי שגמרה לצחוק "- בפעם הבאה אל תעמוד מאחורי הדלת, שהמוח שלך לא יפגע יותר מהרגיל לפני תחילת שנת הלימודים". אלבוס ידע שללילי לא אכפת להקניט את ג'יימס, כיוון שג'יימס לא העז לגעת בה. לילי לקחה את ידו של ג'יימס, וגררה אותו אל מחוץ לדלת, בעוד ג'יימס אומר ללא קול: "אני אכסח אותך".
מבחינות רבות אלבוס היה ילד בלתי רגיל. אמנם הוא נראה רגיל לגמרי, לא גבוה מדי, לא נמוך מדי, עם שיער שחור שמזדקר לכל הכיוונים ועיניים ירוקות. היו לו אמא ואבא ושני אחים, כך שמבחינה חיצונית, אלבוס היה רגיל לגמרי. אבל בתוך תוכו הוא ידע שהוא בלתי רגיל. הוא היה בטוח שהוא כמו ההורים שלו, אחיו הגדול ושאר משפחתו. אמנם הדבר היחיד שהצליח לגרום לו היה שינוי צבע הנוצות של הינשוף של אחיו, אבל בשבילו זה הספיק בשביל להיות בטוח שהוא כמו כולם בעולמו, שהוא קוסם. מלבד היותו קוסם, אמו הייתה כתבת בעיתון הנביא היומי ושחקנית קווידיץ׳ מקצועית, ואביו היה ראש מטה ההילאים ומשום מה קוסמים ומכשפות כל הזמן לטשו בו עיניים - במיוחד בצלקת שעל מצחו.
אחרי שאחיו יצאו וסגרו את הדלת, אלבוס קם מהמיטה והתמתח. הוא לקח את החולצה והג'ינס שהיו זרוקים על שולחן הכתיבה שלו, והתלבש במהרה. אחר כך הוציא זוג נעלי ספורט ישנות- כדי לעודד את אמו לקנות לו חדשים- וכאשר התכופף לקשור שרוכים, פגע עם ידו בשידה שליד מיטתו. מיד אימץ את ידו לחיקו, הסתכל על השידה במבט מאשים ונאנח בכאב. על השידה עוד הייתה מונחת מעטפה גדולה וצהבהבה עליה היה סמל שעווה סגול עם האות H במרכז ומסביבה אריה זהוב, גירית שחורה, נשר ברונזה ונחש כסוף... נחש כסוף כמו הנחשים מהחלום המוזר. מהצד השני של המעטפה היו כתובות מילים בודדות בדיו ירוקה:

מר א. פוטר
החדר בקומה השנייה
כיכר גרימולד 12
לונדון

אלבוס זכר את הרגע המדויק בו אכלו ארוחת ערב, ומן החלון נכנס אוח גדול וחום, אשר נשא עמו שתי מעטפות; אחת לג'יימס, ואחת לאלבוס. הוא זכר גם בדיוק מה כתוב במכתב שבתוך המעטפה הצהבהבה, אבל למרות זאת, פתח אותה שוב וקרא את המכתב:

בית-הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות
מנהלת: מינרווה מקגונגל
מר פוטר היקר,
אנו שמחים להודיעך שנשמר עבורך מקום בבית-הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.
מצורפת בזאת רשימת הספרים והציוד הנחוץ.
שנת הלימודים מתחילה ב-1 בספטמבר. אנא שלח ינשופך לא יאוחר מה-31 ביולי.
בכבוד רב,
נוויל לונגבוטום
סגן מנהלת

אלבוס זכר את קריאת הבוז של אחיו כאשר גילה שנוויל לונגבוטום מונה לסגן מנהלת, ואף זכר את מבט הזעם של אמו לתגובתו של אחיו.
רשימת הציוד שהייתה מצורפת למכתב, הייתה תלוייה כעת על דלת המטבח. אלבוס החזיר את המכתב למעטפה בדיוק כאשר נשמעה דפיקה בדלת.
"יבוא!" קרא אלבוס והשחיל את המעטפה לאחת המגירות בשידה. הדלת נפתחה ולחדר נכנס קרייצ'ר, גמדון הבית הזקן של משפחת פוטר. הוא לבש מגבת מטבח לבנה וחייך לכיוון אלבוס, אשר נהג להתנהג אליו בנימוס.
"בוקר טוב, אדונילי אלבוס!" אמר הגמדון וקד קידה עמוקה עד שאפו החזירי כמעט שנגע באצבעות רגליו הגדולות.
"היי קרייצ'ר" אמר אלבוס וסגר את המגירה בה הייתה המעטפה.
"אדונילי הארי פוטר ביקש מקרייצ'ר להחליף מצעים במיטתו של אדונילי אלבוס" אמר קרייצ'ר וקד שוב.
"קרייצ'ר, אתה יודע שאני לא אוהב שאתה משתחווה בפני, ובסדר, תחליף את המצעים" אמר אלבוס ויצא מהחדר.
הוא ירד במדרגות לכיוון המטבח שבמרתף והסתכל על הבית מסביב. למזלו, צבעם של הקירות עוד היה כחול ים, ולא ירוק כאיזמרגד.
למרות שביתם של הפוטרים היה דיי גדול, רוב החדרים היו חדרי אורחים בעלי מיטה או שתיים, או מחסנים מלאים עד אפס מקום בחפצים עתיקים. הוא אף פעם לא הבין למה ג'יימס תמיד מבקש לעבור לגור יחד איתו בחדר. גם ככה יש להם המון חדרים עודפים, אז למה לנסות?!
אלבוס המשיך לרדת במדרגות, שקוע במחשבות על החדרים בביתו, עד שהגיע למטבח. מבעד לדלת העץ השחורה נשמעו קולות שיחה חלשים, והוא קירב את אוזנו כדי לשמוע: ״ ג׳יימס, אם עוד פעם תעלה את הנושא אעניש אותך!״ נשמע קולה של ג׳יני, אמו.
״אבל אמא, זה לא אשמתי שזה נכון!״ קרא ג׳יימס להגנתו. ״אתה רק תבהיל אותו עוד יותר! אתה יודע כמה זה קשה, ולא היית רוצה שמישהו יגיד לך דבר כזה במצבו!״ אמרה ג׳יני בכעס.
״למען האמת, טדי ניסה להבהיל אותי״ אמר ג׳יימס, ומילמל משהו בלחש. ״נו באמת ג׳יימס, פשוט תהיה ילד טוב ועל תדבר על זה״, התערב הארי, כסוגר עניין.
אלבוס היה סקרן לדעת את מי ג׳יימס מנסה להבהיל, ודחף מעט את דלת המטבח, כדי לשמוע טוב יותר, אבל זו הייתה טעות.
״היי, אלבוס, בו תיכנס״ אמר הארי. אלבוס קילל חירשית, פתח את הדלת ונכנס למטבח.
״בוקר טוב אבא״ אמר בעודו מסמיק, כיוון שתפסו אותו מצותת. ג׳יני פתחה את ידיה כמזמינה אותו לשבת לידה, ואלבוס התיישב ליד אמו. ״אז בקיצור ג׳יימס- העניין סגור״ אמר הארי בעודו לובש את גלימתו. ג׳יימס הנהן קלות. ״מה קרה?״ שאל אלבוס בלחש. ״לא עניינך,״ אמר ג׳יימס וגם הוא קם מהשולחן.
הארי נשק לג׳יני על לחייה, טפח לאלבוס על כתפו, ויצא מהמטבח. נשמעו צעדים העולים במדרגות, דלת היציאה נפתחת, ולאחריו קול נפקיעה המעיד כי הארי התעתק. גם ג'יימס יצא מהמטבח, בפנים זועפות. כאשר הוא סגר את הדלת אחריו, אלבוס פנה אל אמו: "את מי ג'יימס ניסה להבהיל הפעם?"
"את אף אחד"
"נו אמא, שמעתי את השיחה!"
"אם ג'יימס ירצה, הוא יספר לך"
"בקשה?"
"דיי אל!" קראה ג'יני. היא נופפה בשרביטה, וארוחת הבוקר של אלבוס עברה מקצה השולחן, אל מולו. הוא בהה בקערת הדגנים שלו בחוסר חשק, והחל לאכול. כשסיים, שאל את אמו:״ מי עוד חוץ ממני מתחיל שנה ראשונה בהוגוורטס?״ ג׳יני הסתכלה לרגע על בנה ואז השיבה:״ נראה לי שרק רוז. שניה... כן רק רוז. מלבד לילי, הוגו ולואיס, הבן של ביל ופלר, כולם כבר לומדים בהוגוורטס.״
״ואני ורוז״ מילמל אלבוס. ״אבל אתה ורוז כבר קיבלתם את המכתבים אז אתם נחשבים תלמידי הוגוורטס״ אמרה ג׳יני.
״לא נכון-״ אמר אלבוס, ״- עוד לא עלינו לרכבת, ולא קנינו ציוד, ולא למדנו קסמים, ולא היינו בטירה, ולא מויינו לבתים...״ ואז נזכר בחלום המוזר שהיה לו. למזלו, אמו הייתה עסוקה בכישוף הכלים כדי שישתפו את עצמם, כך שלא שמה לב להבעת פניו. לילי בדיוק נכנסה למטבח, כך שהן גם לא שמו לב שאלבוס יצא מהחדר, ובדרך תלש את רשימת הציוד מהדלת השחורה. הוא עלה במדרגות בעודו קורא בדף הנייר הלבן:

בית-הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות
תלבושת
תלמידי השנה הראשונה נדרשים להצטייד בפרטי הלבוש הבאים:
1. שלוש גלימות עבודה פשוטות (צבע שחור)
2. שלוש חולצות צווארון מכופתרות (צבע לבן)
3. קוסמים: שלושה זוגות מכנסיים (צבע שחור)
מכשפות: שלוש חצאיות קפלים (צבע שחור)
4. עניבה אחת (שחורה) עליה סמל הוגוורטס
5. שלושה סוודרים (צבע שחור או אפור)
6. גרביים אפורות או שחורות
7. זוג נעליים שחורות
8. כובע מחודד פשוט אחד (שחור) לשימוש באירועים מיוחדים.
9. זוג אחד של כפפות הגנה (מעור דרקון או חומר דומה)
10. גלימת חורף (שחורה, אבזמי כסף)
* עניבות, צעיפים, כפפות וחולצות עידוד בצבעי הבית אליו ישתייך התלמיד יתקבלו לאחר המיון.
** נא לדאוג שכל בגדי התלמיד יישאו תוויות עם שמו.

ספרי לימוד
כל תלמיד נדרש להצטייד בעותק של כל אחד מהספרים הבאים:
ספר הכשפים הבסיסי (רמה א׳) מאת מירנדה גוזלי
תולדות הכישוף מאת בתחולדה בגשוט
תורת הקסם מאת אדלברט רוח
מדריך שינויי צורה למתחילים מאת אמריק חלפון
אלף עשבים ופטריות קסומים מאת פילידה שורש
מרקחות ושיקויי קסם מאת ארסניוס מיליליטר
חיות פלא והיכן למצוא אותן מאת ניוט סלמנדרה
כוחות האופל: מדריך להגנה עצמית מאת קווטין טרימבל

ציוד נוסף
1 שרביט
1 קדרה (ברזל, מידה 2)
1 מערכת בקבוקים (זכוכית או קריסטל)
1 טלסקופ
1 זוג מאזניים מנחושת
נוסף לזאת מותר לתלמידים להביא עימם גם ינשוף או חתול או קרפדה.
תזכורת להורים: על תלמידי השנה הראשונה נאסר להביא מטאטא אישי.

אלבוס קיפל את הרשימה, והכניס אותה לכיס מכנסיו. היא נכנס לחדרו שכבר היה מסודר בזכות קרייצ׳ר, ונשכב על מיטתו הנקייה והמסודרת. הוא עוד היה שקוע במחשבות על השיחה עם אמו, המכתב והחלום, כאשר ינשוף קטנטן נכנס לחדר דרך החלון. אלבוס התיישב, וזיהה אותו מיד: ״פיגווידג׳ן!״ קרא אלבוס. פיג עף בחדר, כרגיל מלא חשיבות עצמית, וכשנחת הושיט את רגלו הקטנה לאלבוס. אלבוס לקח את המעטפה הגדולה והלבנה שהייתה קשורה לרגלו של הינשוף, והביא לו כמה חטיפי ינשופים ששמר לינשופים שהביאו לו מכתבים, אחר כך פיג התיישב על השידה לוגם מעט מים, בעוד אלבוס נשכב שוב, פתח את המעטפה והחל לקרוא במכתב בו נכתב בכתב קטן ומסודר:

אלבוס היקר,
שמעתי מההורים שלי שקיבלת את המכתב מהוגוורטס, אז מזל טוב!
הוגו נהיה בלתי נסבל אחרי שהוא שמע שגם אתה קיבלת את המכתב, כל היום הוא צורח שגם הוא רוצה.
אני ממש מתלבטת את מי לקחת להוגוורטס: את קרוקשנקס או את פיגווידג׳ן?
ביום רביעי אחרי היומולדת שלך אנחנו נוסעים לסמטת דיאגון לקנות את הציוד, ואמא אמרה שגם אתם באים איתנו.
יש מצב שאנחנו אפילו נבוא אליכם!
קיבלתי את כל הספרים הישנים של אמא שלי, אבל הם נראים כמו חדשים. אתה מקבל ספרים חדשים?
אבא ממש התעצבן כשהוא הבין שהרחיבו את הדרישות לתלבושת, אבל אני חושבת שזה דווקא מגניב.
כבר הספקתי לקרוא את כל ספרי הלימוד ואת תולדות הוגוורטס.
איך אצלך?
כתוב לי בהקדם האפשרי,
שלך,
רוז

אלבוס הסתכל על המכתב, ומיד לקח לידו דף לבן וכתב תשובה:

היי רוז,
גם לילי קצת מקנאה, אבל היא לא בלתי נסבלת. היא רק עושה פרצופים כשאנחנו מדברים על הנושא.
אני חושב שכדאי לך לקחת את קרוקשנקס, ותשאירי את פיג ככה שההורים שלך יוכלו לכתוב לך.
ג׳יימס קיבל את כל הספרים הישנים של אבא שלי, ככה שהם הרוסים לחלוטין, ואת הספרים של אמא שלי החזרנו לחנות יד שניה, אז כנראה שאקבל ספרים חדשים.
אני לא מבין איך יש לך כח ללמוד לפני שהשנה החלה.
אמא שלי כבר הספיקה להתעצבן על דרישות התלבושת כשג׳יימס קיבל את המכתב בפעם הראשונה.
גם הוא בלתי נסבל, למרות שרק אתמול קיבלתי את המכתב- הוא כבר הספיק להגיד לי שלוש פעמים שאני אהיה בסלית׳רין או בהפאלפאף.
אתמול היה לי חלום מוזר, בקשר לזה. כשנפגש אני אספר לך עליו.
נתראה בקרוב,
אלבוס.

הוא קיפל את המכתב והכניס אותו למעטפה. הוא קשר אותה לרגלו של פיג, וזה עף בחזרה דרך החלון. כאשר הוא נעלם באופק, אלבוס שמע קטע מוויכוח שבא מהמסדרון. "נו בקשה, בקשה, בקשה!" שמע את אחיו אומר. "לא!" אמרה אמו. אלבוס יצא למסדרון והתקרב למקום האירוע.
"בקשה?" אמר ג'יימס, מתחנן.
"אמרתי כבר לא!"
"גם אני רוצה!" אמרה לילי בנימה מתבכיינת.
"אני לא קונה לאף אחד כזה, וג'יימס, אם תמשיך ככה אני לא אחתום על האישור יציאה להוגסמיד!"
אלבוס הסתכל על אחיו במבט שואל.
"מה קרה?" שאל. ג'יימס, שנראה קופצני יותר מתמיד, דחף לידיו של אלבוס עותק של מגזין עולם המטאטאים של אותו בוקר. העמוד הראשון היה כולו מודעה בה תצלום של שבעת שחקני הנבחרת הבינלאומית של אירלנד, רוכבים על מטאטאים שנראו מושלמים, בעלי ידית בצבע כחול ירקרק, וזרדי הזנב מסודרים בדרך מדהימה. על הידית המושלמת היה כתוב באותיות נטויות בצבע כסף: נימבוס 3000.
"כזה אני רוצה-" אמר ג'יימס בקול מלא תקווה "- אבל אמא לא מסכימה לקנות לי! אני בחיים לא התקבל אפילו לא למחליף עם אש המחץ הישן של אבא." ג'יימס שילב את ידיו על חזהו, נרגז. "אמרתי לך כבר, ג'יימס, יום ההולדת שלך כבר עבר, וקיבלת יופי של מתנה מאתנו!" אמרה ג'יני, כעת מנחמת.
"באמת יופי" מילמל ג'יימס, ועלה במדרגות לכיוון חדרו בקומה השלישית.
ג'יימס קיבל ליום הולדתו משהו חדיש בשם מראת קווידיץ': מראה בגודל של חלון קטן, אשר הראה ללא הפסקה משחקי קווידיץ' בכל העולם. אלבוס זכר שכאשר קיבל את זה, ג'יימס קפץ ללא הפסקה חודש שלם. הוא גם זכר שאביו הזכיר שזה דומה מאוד למשהו שנשמע כמו טלמיזיה, שזה חפץ העובד על חשנל, ומראה תוכניות למוגלגים.
"גם אני רוצה מטאטא!" אמר אלבוס. ג'יני נאנחה. "אלוהים ישמור! למה ג'יימס היה צריך לעלות את הנושא! אל, אני לא קונה לאף אחד מטאטא וזהו!" הפעם גם לילי ואלבוס התעצבנו. "בקשה!" אמרו ביחד. "העניין סגור! אני לא קונה לאף אחד מטאטא עד שמישהו מכם סוף סוף יתקבל לנבחר קווידיץ'!"

את שאר השבוע העבירו בני משפחת פוטר בניקוי וסידור הבית לכבוד הביקור של הוויזלים אליהם. לא שהבית היה זקוק לניקוי, אבל תמיד כשהגיעו אורחים, ג׳ינג׳י הייתה נכנסת להתקף ניקיון, וגורמת להם לצחצח את הבית. משפחתם של רון, ג'ורג' וביל התכוונו להגיע לביתם לכבוד יום הולדתו של אלבוס. גם טדי לופין הוזמן לחגיגה, ואף הבטיח לאלבוס, בינשוף ששלח, שיחליף את שיערו לאדום, כדי להראות כמו חלק מהמשפחה, וכדי לקוות שרוז ואלבוס ישובצו לגריפינדור. צ׳רלי ופרסי עם משפחתו לא יכלו להגיע כיוון שצ׳רלי עבד, ופרסי היה בדרום אמריקה.
אלבוס מצא את עצמו מנגב אבק מהחדרים הכי עמוסים, ומעביר יחד עם ג'יימס כמה ארונות בגדים ריקים לחדרי האורחים. הארי נתקף לחץ בעבודה, ולכן הגיע לעיתים רחוקות לעזור בהכנות, וכשהגיע, היה עוזר במלוא המרץ בהעברת הרהיטים ופינוי כמה חדרים. אלבוס הרגיש שקיבל את המטלה הכי קשה: היה עליו לסדר את המחסן כדי שהמבוגרים יוכלו "לשוחח בפרטיות". לדעתו, המחסן היה החדר המלא ביותר. בכל פעם שנכנס לחדר רק התפלל שהארונות השבורים, החפצים היקרים והעתיקים, והרהיטים הכבדים לא יפלו עליו ויקברו אותו מתחת לכל. היה זה גם החדר המבולגן ביותר. אלבוס לא הבין למה הוריו שומרים על הרהיטים השבורים שגם ככה לא משתמשים בהם. ספריהם הישנים של אביו ושל ג'יימס היו זרוקים בכל עבר, עם כריכות בלוייות ודפים קרועים.
אלבוס כבר הספיק לסדר חצי מהחדר, אבל עדיין היה החדר המבולגן ביותר. הוא לקח מטלית לידיו, והחל לנקות ולסדר: הוא הרים מהרצפה את הדפים הקרועים והספרים, ושם אותם בערימה. את הארונות עם הרגליים השבורות הוא העמיד על צידם, ואחד מעל השני צמוד לקיר, כך ש אחר כך הוריו יעלימו אותם. כמה חפצים עתיקים שלא נראו בעלי שימוש, כמו תיבת נגינה וגלימה כסופה, הכניס לאחד הארונות השבורים, ולאחר מכן כיסה אותם בבד ירוק, כך שערימת הארונות נראתה כמו שידה גבוהה מדי. את שאר החפצים שם מעל הערימה, וניקה מעט אבק מהארונות השלמים שהצמיד לקיר הנגדי. אלבוס עצר לרגע רק כדי לנגב את הזיעה ממצחו, ואז פנה על שולחן הכתיבה, והחל לרוקן את המגירות.
הוא סידר את כל המסמכים, הספרים וגיליונותיו הקלף שהיו במגירות הראשונות, ולאחת המגירות אף הכניס את הדפים שנקרעו מהספרים הבלויים. במגירות האחרונות היו קסות דיו ועטי נוצה למיניהם, אשר אותם סידר בקפידה. במגירה כמעט לפני האחרונה מצא עוד מסמכים מבולגנים, וכשסידר אותם נפל מהערימה משהו שהשמיע קול מתכתי על הפרקט; מפתח קטן עשוי נחושת.
אלבוס הניח את המפתח על הרצפה וסגר את המגירה. למה שיהיה פה מפתח? הוא שאל את עצמו. אחר כך הוא ניסה לפתוח את המגירה האחרונה, אבל גילה שהיא נעולה. ואז הבין למה המפתח: הוא לקח את מפתח הנחושת וסובב פעם אחת בחור שהיה חצי חבוי בעץ של המגירה. אלבוס התאכזב כשאר ראה שהמכירה מונחים עוד ספרים. כריכתם הייתה כל כך מלוכלכת שאפילו הצבע המקורי שלהם לא נראה. אלבוס לקח את המטלית לידו, וניגב כל אחד מארבעת הספרים. אלה לא היו הספרים שאביו השתמש בהרצאות שלו, לא הספרים שאימן נהגה לקרוא ללילי לפני השינה, ובטח שלא ספרי הלימוד של ג׳יימס. כל הספרים היו עבי כרס וגדולים, בגודל המגירה, ולכולם הייתה כריכה שחורה. הספר הראשון נשא את הכותרת מלחמות הקוסמים הראשונה והשנייה. הספר השני, היה מעט קטן יותר ועליו היה כתוב הקוסמים הגדולים ביותר במאה ה20. על הספר השלישי היה סמל מזעזע של גולגולת עם לשון בצורת נחש וכותרת בצבע ירוק עז: מעשיהם האיומים ביותר של אוכלי המוות. הספר האחרון היה הכי עבה. הכותרת הייתה כתובה בצבע אדום עז: עלייתן ונפילתן של אומנויות האופל: מהדורה מתמשכת. אלבוס לא ידע למה הכוונה מהדורה מתמשכת, אבל סקרנותו גברה. הוא פתח את הספר בפרק בשם המאה ה20: העת האפלה. לאחר מכן הייתה פסקה קצרה שאלבוס החליט לקרוא, אבל לא הבין מילה.

המאה ה20 הייתה התקופה בעלת הכי הרבה קוסמים אפלים מאז התקופה בה נחתמה אמנת הסודיות הבינלאומית, בה ירדו הקוסמים למחתרת לצמיתות. הקוסמים האפלים המסוכנים ביותר בתקופה היו גלרט גרינדלוולד וזה-שאין-לנקוב-בשמו. שני הקוסמים רצחו המוני קורבנות, ואף כל אחד מהם ניסה להגיע למטרה שבהתחלה נראתה טובה, אך בסוף אפלה. גרינדלוולד פעל ״למען טובת הכלל״ וחוסל ב1945 ע״י אלבוס דמבלדור. זה-שאין-לנקוב-בשמו רצח את גרינדלוולד במלחמת הקוסמים השנייה, וחוסל רשמית ע״י הנבחר: הארי ג׳יימס פוטר- היום ראש מחלקת ההילאים במשרד הקסמים. כל תומכיו של זה-שאין-לנקוב-בשמו אשר נשארו בחיים, נמצאים היום באזקאבן במחלקה השמורה ביותר. מאז לא נראה עוד קסם אפל בעולם הקסמים בכללי.
אלבוס קרא את הפסקה כמה פעמים. אביו הנבחר? הנבחר למה? ולמה הוא לא יודע כלום? אלבוס הסתכל על התמונות של הקוסמים שהוזכרו שם. גרינדלוולד נראה בשתי שתמונות: אחת כנער יפה תואר וזהוב שיער, ואחת כזקן, בעודו מוכנס לכלא. התמונות של זה-שאין-לנקוב-בשמו, היו של נער שחור שיער ויפה תואר, שלבש את גלימת הוגוורטס. מלבד זאת, היה ציור מכוער של אדם עם פנים לבנים לגמרי, עיניים בעלי אישונים מוארכים כמו של חתול, ועיניו אדומות, נחיריים שדמו לחריצים שיש לנחש, וללא שיער. אלבוס התקשה לחשוב שהאדם המכוער הזה היה פעם הנער בתמונה. מתחת לתמונות ראה כל כך הרבה שמות ותאריכים, שחשב שהוא הוזה. את כל אלה רצח?! שיערות עורפו של אלבוס סמרו. הוא לקח את הספר, הכניס במקומו את העותק הקרוע של שינוי צורה למתחילים ונעל את המגירה. הוא סיים לסדר את המגירות, לקח את הספר מהרצפה, ויצא מהמחסן. הוא ירד במהירות במדרגות, וכשהגיע לחדרו זרק את הספר לארגז שכבר הכניס אליו כמה דברים בשביל הוגוורטס. הוא התעבן מזה שלא ידע מה קורה, וחשד שהוריו מסתירים משהו.

יום הולדתו של אלבוס היה אמור להיות ביום שבת בערב, ולכן בשבת בבוקר הוא התעורר בשעה חמש לפנות בוקר, והרגיש מוזר. הוא ידע שהוריו לא יבואו להעירו לפני השעה תשע, שבדרך כלל התעורר בה, ולכן החליט לרדת למטבח ולבקש מקרייצ'ר שיכין לו טוסט. בעודו יורד במדרגות עבר מישהו לידו במהירות. אלבוס עצר לרגע, לא מבין. לשנייה הוא עמד בלי ניע, מתלבט מה לעשות ואז גם הוא רץ בעקבות הדמות במורד המדרגות. כשהגיע לקומת הקרקע, מצא את הדמות נשענת על דלת המטבח. אלבוס התקרב על קצות אצבעותיו אבל כשהיה כשלושה מטרים ממנו, הרצפה חרקה תחת רגליו. הדמות הסתובבה, ונגלתה כג'יימס.
"מה לעזא-" אבל ג'יימס סתם את פיו של אלבוס בידיו, ואז הביא לו חוט בצבע העור. ג'יימס הראה לו שגם לו יש חוט, והכניס אותו לאוזנו. אלבוס עשה כמוהו. ואז שמע כאילו שהיה לידו את אביו, אימו ועוד קול עמוק מתווכחים. "אתה יותר מדי פרנואיד" אמר הקול העמוק והמרגיע.
"אני אומר לך שאני צודק!" אמר קולו של הארי. "אני חושבת שהארי צודק, זה לא יכול להיות אנשים שונים, אלא אם מדובר בקבוצה של כמה קוסמים" אמרה ג'יני. "הילאים תמיד פראנואידים, והם לא תמיד צודקים!" אמר הקול העמוק.
"אז אתה אומר שגם אתה פראנואיד, קינגסלי?!" צעק הארי. "אני כבר לא הילאי, פוטר, ואני גם ממש לא אוהב את הגישה שלך!" אמר הקול העמוק בקול רם יותר, שעכשיו התברר ששמו קינגסלי. "אפילו הספר הראה שעומד להיות עוד אחד!" אמר הארי, אבל הפעם בקול פחות רם ופחות כעוס.
"אם תרצה אפילו אראה לך….." אמר, אבל אלבוס לא שמע את ההמשך כי ג'יימס לקח את ידו ומשך אותו למדרגות, שתיים שתיים ובריצה לחדרו של אלבוס. אלבוס לא הבין למה הם רצים, וכשהגיעו סוף סוף לקומה השנייה, ג׳יימס דחף אותו פנימה וסגר את הדלת בשקט. "למה רצנו משם?" שאל אלבוס, בעודו מחזיק את מותנו הכואב.
"אבא עמד לעלות למחסן, ואם היה מגלה שצותתנו אז לי לא היה אישור יציאה להוגסמיד, ולך לא היה אפילו חצי גוז כדי לקנות בהוקוס מוקוס." אמר ג'יימס, שנראה פתאום שהוקל לו. שניהם התקרבו עכשיו לדלת כדי להקשיב. הם שמעו כמה זוגות רגליים עולים במדרגות במהירות, ולאחר כמה דקות נשמעה קריאת פליאה. "למה נראה לך שהוא לא השתמש בלחש זימון?" שאל אלבוס.
"כי המגירה במחסן חסינה נגד לחש אלוהומורה, שזה לפתוח מנעולים, ונגד לחש זימון, כדי שאף אחד לא יוכל לקחת משם את הספרים". אמר ג'יימס. "אתה יודע על המגירה השביעית במחסן?!" שאל אלבוס, והסתכל על אחיו. "ברור, אחרי הכל אני לומד כבר שנתיים בהוגוורטס, ושמעתי את האגריד מדבר על זה, כרגיל בלי לשים לב." הם שוב קירבו את אוזנם לדלת."דרך אגב, מה זה החוטים האלה ממקודם?" שאל אלבוס. "אוזניעזר. זה מההוקוס מוקוס". אמר ג'יימס. "טוב נראה לי הוא ירד. אולי כדאי שאחזור לחדר שלי." אמר, ופתח את הדלת. "דרך אגב,״ אמא ג׳יימס כשפתח את הדלת, והסתובב ״מזל טוב." אלבוס חייך, ואז ג'יימס יצא מחדרו.

מאוחר יותר באותו בוקר אלבוס לא יכל להמשיך להעמיד פני ישן. היו לו כל כך הרבה שאלות שלא יכל לשאול את הוריו. ואז קלט משהו שפתאום נראה לו יותר חשוב מכל שיחה או סוד: היום זה יום הולדתו האחת עשרה! ההבנה על כך העלתה חיוך על פניו. הוא התיישב במהירות במיטתו, קם, פתח את דלת חדרו בתנופה עזה, שלרגע חשב שהיא הולכת להתפרק, ורץ במורד המדרגות למטבח. גם את הדלת הזו הוא פתח בתנופה, ומיד הגיעו לאוזניו קריאות "מזל טוב אל!" של משפחתו המצומצמת. ערימה קטנה של מתנות הייתה מונחת באמצע השולחן, כולן עטופות בקפידה בנייר אדום וסרטים זהובים. אלבוס חייך למראה הצבעים של גריפינדור. הוא התיישב ליד אימו שמיד חיבקה אותו בחוזקה וכיסתה אותו בנשיקות. לילי בהתה בארוחת הבוקר, כאילו מחכה שכבר יתחילו לאכול, וג'יימס צחק בלגלוג. אלבוס כל כך השתוקק לפתוח את המתנות, שמיד לקח את המתנה הכי עליונה בערימה ופתח אותה. עיניו נפערו בתדהמה. ג'יימס הפסיק לצחוק, ולילי הפסיקה לבהות באוכל.
"מה זה?" שאל אלבוס בפליאה. "אין לי שמץ…" אמר ג'יימס והמשיך להסתכל על המתנה המוזרה.היה זה מין עציץ מעוצב היטב וצבוע בצבעים רבים. בתוך העציץ היה רק מעט אדמה כהה וכמה אבנים קטנות.
"טוב… אולי זה צמח שאתה צריך לטפל בו או משהו…" אמרה ג'יני. "כן, אתה יודע שהלונגבוטומים מומחיים בתורת הצמחים, אז הם שלחו לך כבר את שיעורי הבית הראשונים" אמר ג'יימס. כולם הסתכלו עליו במבט נדהם, ואז החלו לצחוק. אלבוס הניח את העציץ על השולחן, ולקח מעטפה גדולה, שהיה כתוב עליה בכתב מעט עקום לאלבוס מלילי. הוא פתח את המעטפה ומצא בה ציור זז של עצמו מחזיק בשרביט שממנו יוצאים ניצוצות בכל צבעי הקשת. אלבוס ידע שלילי לא מתמחת בציור, ולכן רק אמר "תודה רבה לילי" וחיבק את אחותו, למרות שהציור לא היה יפה במיוחד. אחר כך הוא פתח את המתנה מג'יימס: עט נוצה בצבע ירוק וכסף. אלבוס החמיץ פנים. אבל אז העט החליף את צבעיו לצהוב ושחור, אחר כך לכחול וברונזה, ולבסוף לאדום וזהב, וכך המשיך להחליף צבעים.
"זה עט הוגוורטס", אמר ג'יימס. "ברגע שימיינו אותך לאחד הבתים, הוא ישאר בצבעי הבית ולא יחליף יותר צבעים". אלבוס הסתכל עוד פעם על העט המחליף צבעים ואחר כך חייך אל אחיו. המתנה הבאה הייתה דיי קטנה, וכשפתח אותה, מצא עשר אונייות.
"בשביל מה זה?" שאל אלבוס. "זה שתוכל לקנות לעצמך ינשוף או חתול או משהו…" אמרה ג'יני וחייכה. אלבוס הסתכל על האונייות. לצד זה היה פתק שהיה כתוב בו שזה מאימו. אז המתנה האחרונה היא מאבא, חשב. הוא התחיל לקרוע את העטיפה, כשלפתע נשמע פצפוץ באח. כולם הפנו את מבטיהם לכיוון האח המבוערת בקצה הרחוק של המטבח, שהאש בה הפכה לפתע לירוקה. אלבוס חשב לשנייה על דבר מחריד שאולי הוא בעוד אחד מהסיוטים שלו, אבל אז באח הופיעו הפנים של דוד ביל, והבין שזוהי רשת הפלו.
"אנחנו נגיע בדיוק עוד רבע שעה, רק מסיימים לארוז" אמר ביל. הארי הנהן, ולפתע אלבוס שם לב שאביו נראה קצת מוטרד, וחשב על השיחה ששמע כמה שעות לפני כן. הראש של ביל נעלם ואז ג'יני נכנסה להיסטריה. "קדימה! להתלבש! עוד מעט כולם מגיעים!" אמרה ובאותו הזמן קראה בקול רם:
"קרייצ'ר!" גמדון הבית התעתק למטבח בקול נפץ. ״כן גבירתילי?״ אמר והשתחווה עד שאפו החזירי כמעט שנגע ברצפה.
״בבקשה תכין ארוחת צהריים, לא נראה לי אהיה פנויה לעשות זאת.״ אמרה ג׳יני. ״כן גבירתילי״ אמר הגמדון והתקרב למזווה. בינתיים ג׳יימס, לילי, ואלבוס רצו במעלה המדרגות, בכדי להתלבש וכדי לא להיות בשדה הראייה של אמם, שהייתה יכולה להתחיל לצרוח בכל רגע. בשנייה שאלבוס הגיע לחדרו הוא זרק את המתנה העטופה שקיבל מאביו על המיטה שלו שכבר הייתה מסודרת, ולבש במהירות חולצת טריקו, ג׳ינס, ואת נעלי הספורט המרופטים שלו. אחר כך הגיע למסדרון בדיוק בזמן שג׳יימס החל לרדת במדרגות, בעודו מבלגן את שיערו. אלבוס אף פעם לא הבין את המנהג הזה של ג׳יימס, אשר במקום להסתרק, רק בילגן את שיערו עוד יותר. הם הגיעו למטבח בדיוק שנייה לפני שהלהבות באח הפכו בשנית לירוקות, ומהן יצא ביל עם מזוודה די גדולה לצידו. אלבוס תמיד חשב שדוד ביל הוא אחד האנשים הכי מגניבים שראה בחיים שלו: שיער ג׳ינג׳י אסוף בקוקו, ז׳אקט שחור, עגיל עם ניב ענקית של חיה כלשהי ומגפיים של עור דרקון. הוא תמיד חשב שאם ידע לנגן, היה אפשר לחשוב שהוא חבר בלהקה מוגלגית, אולי בלי המגפיים מעור דרקון. ביל ניגש לכל אחד מבני המשפחה, ואת אלבוס חיבק, ואמר ״מזל טוב״ בעודו מניח בחיקו מתנה. אלבוס חייך. מיד אחר כך הגיעה פלר, עם שיער בלונדיני כסוף, שמלה כחולה, ומזוודה שעליה נראה כתב מעט משופשף, עליו היה כתוב ״ויקטואר״. אחרי זה הגיעו גם ילדיהם: ויקטואר, דומיניק ולואיס, שהיה אפשר לחשוב שהם כלל לא אחים: ויקטואר הייתה העתק של פלר, בלונדינית, גבוהה ורק שעיניה היו פחות כחולות, דומיניק הייתה ג׳ינג׳ית עם תספורת עד הסנטר, וללואיס היה שיער בין בלונדיני לג׳ינג׳י ועיניים כחולות מדי.אחריהם הגיעו סבא ארתור וסבתא מולי, אשר הביאו לאלבוס, כך ניחש מיד, סוודר שסרגה סבתו. אלבוס כבר התעייף מלחכות שכולם יגיעו, אבל היה ברור שיקח זמן, שכן כולם חוץ ממשפחתו של פרסי-שהיו בנסיעה מטעם המשרד, וצ׳ארלי שלא הצליח להגיע בגלל דרקון שהתפרע, כל משפחת וויזלי עמדה להגיע. טדי לופין הגיע בהתעתקות. אחר כך הגיעו רון והרמיוני, יחד עם ילדיהם רוז והוגו, שהיו ג׳ינג׳ים כמו רון, ומתולתלים כמו הרמיוני, ולבסוף הגיעו ג׳ורג׳ ואנג׳לינה, עם ילדיהם פרד ורוקסאן- פרד זהה לג׳ורג׳ מלבד שהיה לו עור מעט כהה יותר, ורוקסאן זהה לאנג׳לינה, אולי מלבד עיניה הכחולות. אחרי שכולם כבר הגיעו ובירכו את אלבוס במזל טוב, הגיע הבלגן של לעלות מזוודות לקומות העליונות, לסדר מזרנים בחדרים, ועוד. כך יצא שטדי ופרד היו בחדר של ג׳יימס, רוז ורוקסאן בחדר של לילי, לואיס והוגו באחד מחדרי האורחים, ויקטואר ודומיניק בחדר מול חדרו של אלבוס, אלבוס לבד בחדרו, שכן בגלל יום הולדתו הגיע לו קצת שקט, וכל זוג מבוגרים בחדר נפרד. נשמעו מיליוני צעקות וריבים (במיוחד של ויקטואר שלא הייתה מרוצה מהסידור של החדר, כיוון שרצתה להיות לבד) וכמה פעמים שהיו צריכים להשתיק את גברת בלק מהדיוקן בכניסה (שהארי וג׳יני לא הצליחו להוריד כמה שנים לפני כן), בעוד קרייצ׳ר עובר בין כולם עם כוסות מים, סנדוויצ׳ים, וכל מיני דברים אחרים. אלבוס חשב שמאז יום הולדתו האחת עשרה של ג׳יימס, לא היה בלגן כזה בביתו. הוא כבר השתוקק להיות לבד בחדרו ולפתוח את כל המתנות שקיבל מלבד אלה של משפחתו והעציץ של הלונגבוטומים. אחרי שעזר עם אינספור מזוודות, התחמק מלבחור צד בריב של דומיניק וויקטואר וברח מפצצת סירחון של ג׳יימס, הוא הגיע סוף סוף לחדרו, וסגר במהירות את הדלת. הוא בהה בערימת המתנות שנחה על מיטתו, וחשב איזו כדאי לו לפתוח קודם, כשנפתחה דלת החדר. אלבוס חשב לרגע דג׳יימס חזר להציק לו והתכונן לצרוח עליו כשראה שמי שנכנסה לחדר הייתה רוז.
״אני לא מסוגלת לשמוע יותר את הריבים של דומיניק וויקטואר״ אמרה וגילגלה את עיניה. אלבוס צחק. ״כן, טוב.... רוצה לפתוח איתי מתנות?״ אלבוס ורוז התיישבו על הרצפה והחלו לפתוח מתנות.
״כצפוי, סבתא סרגה לך סוודר אדום עם אות א׳ בצבע זהב״ אמרה רוז והראתה לאלבוס. אלבוס לקח ממנה את הסוודר, וזרק על המיטה. ״מביל ופלר קיבלתי משהו ממש מוזר...״ אמר אלבוס והסתכל על מה שהחזיק בידו.
״זה מלשינוסקופ כיס... זה אומר לך עם יש מישהו או משהו לא אמין באזור. בגרינגוטס יש המון כאלה, אז ברור שביל יביא לך כזה״ אמרה רוז. אלבוס משך בכתפיו, ואת המלשינסקופ הכניס למזוודה שהתכוון להביא להוגוורטס. מג׳ורג׳ ואנג׳לינה הוא קיבל סוכריות ברטי בוטס בכל הטעמים, ופתק שאיפשר לו לקבל בחינם אחת עשרה דברים מההוקוס מקוקוס של האחים וויזלי. מטדי קיבל דגם זהיר של מה שנראה כמו טירה, שרוז הסבירה שזוהי טירת הוגוורטס לפני הקרב על הוגוורטס, כיוון שלאחר הקרב על הוגוורטס נבנה עוד חלק שבדגם לא היה. המתנה האחרונה הייתה מרון והרמיוני,והיא הייתה מלבנית וכבדה.
"ספר?!" שאל אלבוס את רוז. "אני הייתי בעד משהו פי מיליון יותר מגניב" אמרה רוז ושילבה את זרועותיה. אלבוס קרע את העטיפה וקרא את הכותרת על הכריכה: "המהלכים הטובים ביותר מאז תחילת הקווידיץ?! את צוחקת עלי?" אמר אלבוס. "אמרתי שזה גרוע."
"זה מדהים!" אמר אלבוס מחייך. ״ביקשתי כזה בשנה שעברה!״ רוז הסמיקה. הם החלו לזרוק את העטיפות הקרועות לפח, שבלע אותם תוך שניות, כשהוא שם לב שבתוך העטיפה שהחזיק בידו יש משהו, ואז הוא קלט שזוהי המתנה מאביו. הוא קרע חלק מהעטיפה האדומה, כשג'יימס ופרד נכנסו לחדר. אלבוס זרק במהרה את המתנה למזוודה. הייתה לו הרגשה שאם ג'יימס יראה אותה, זה לא יגמר בטוב.
"לאכול" אמר ג'יימס. אלבוס ורוז ירדו אחריהם במדרגות לכיוון המטבח. ״אתם יודעים, דומיניק ניצחה בריב, אז וויקטואר במצב רוח איום״ אמר פרד. אלבוס גיחך, ורוז נאנחה. ״אז אל תעצבנו אותה,״ אמר ג׳יימס וגילגל בעיניו. אלבוס הרגיש דחף לרוץ במדרגות במלוא המהירות, אבל לא בדיוק רצה לשמוע את הצרחות של גברת בלק בזמן יום ההולדת שלו.
הם הגיעו למטבח ורוז פתחה את הדלת. כל מי שהתארח בביתם צעק ״מזל טוב אל!״ כל כך חזק אלבוס קפץ במקומו בבהלה. ג׳יימס ופרד מיד נכנסו למטבח והדליקו חבילה שלמה של זיקוקים של ד״ר פיליבסטר. אלבוס לא יכל להפסיק לצחוק.
״אתה נראה מרוצה...״ אמרה וויקטואר והעלתה חיוך מאולץ על פניה. אלבוס הנהן, ופתאום הרגיש שלא אכפת לו מכלום: הוא רק רצה להנות מיום הולדתו האחת עשרה.
האוכל היה מדהים, כיוון שלא כרגיל, סבתו ואימו הכינו את האוכל, ולא קרייצ׳ר (שהיה בשלן לא רע). בזמן שאכלו ושתו מיץ דלעת, אלבוס שמע שיחות רבות שלא עניינו אותו במיוחד.
״כן, התחלנו לייצר מוצר חדש, אבל אנחנו לא בטוחים שנצליח לשווק אותו טוב-.״ אמר ג׳ורג׳ לג׳יימס ופרד.
״השר כבר הציע לי עשרות פעמים לצאת לגימלאות, אבל אני אוהב יותר מדי את העבודה שלי-״ סבא ארתור דיבר עם הרמיוני, שהקשיבה רק בחצי אוזן.
״אז למה רבתן?״ שאלה רוז את וויקטואר, ואלבוס הפנה אליהן את ראשו.
״המכתבים של ראשי המדריכים אמורים להגיע בעשירי באוגוסט, ואני טיפה במתח, את יודעת...״ אמרה וויקטואר. רוז הנהנה בהבנה.
אלבוס ידע שהשאיפה של רוז היא להיות תלמידה מצטיינת וראש המדריכים, כמו וויקטואר.
אלבוס הסתובב בין בני המשפחה ודיבר איתם על דברים שרבים מהם לא הבין. מתוך נימוס הנהן והגיב, למרות שהדבר היחיד שרצה היה לישון.
לבסוף סבתא מולי הביאה עוגת שלוש קומות בצבע אודם וזהב, שכולם אכלו ממנה שלוש מנות, הזיקוקים האחרונים דעכו, והמבוגרים שלחו את כולם למיטה. אלבוס פיהק, והחל לעלות במדרגות, כשרוז עצרה אותו.
״ספר לי על החלום המוזר ההוא״ אמרה בהתלהבות. לרגע אלבוס לא הבין על מה היא מדברת, ואז נזכר במכתב ששלך לרוז כשבוע לפניכן.
״אה, זה...״ אמר אלבוס וסיפר לה על סיוט שחלם כבר כמה ימים. רוז הקשיבה בעודם עולים במדרגות, ונראה שהיא מתאפקת להגיב.
לבסוף הם הגיעו לקומה השנייה, אל החדר של אלבוס. ״טוב, זה בטח סתם לחץ״ אמרה רוז.
אלבוס גם חשב כך, אבל עדיין היה מעדיף לא להתעורר בבקרים בהיסטריה שנחש הולך להתנפל עליו. הוא משך בכתפיו. ״אני יודע״ אמר.
רוז בירכה אותו בלילה טוב והמשיכה לעלות במדרגות, אל הקומה השלישית.
אלבוס סגר את דלת חדרו, פשט את בגדיו, לבש פיג׳מה ונכנס למיטה.
הוא בהה בתקרה דקות ספורות לפני שנרדם, שינה ללא חלומות.

הפרק הבא
תגובות

בבקשה תגובות! · 29.06.2014 · פורסם על ידי :Demons Run (כותב הפאנפיק)
אני ימשיך לכתוב כשיהיו תגובות

רק אני מגיבה???? · 02.07.2014 · פורסם על ידי :ג'יני וויזלי המהממת
לא פיר! זה יפה!!!!!!!!!!!!

הפרק הבא בכתיבה · 08.07.2014 · פורסם על ידי :Demons Run (כותב הפאנפיק)
פרק 2 יצא ככל הנראה בעוד יומיים או בעוד שבוע, בבקשה חכו בסבלנות

יפה! · 12.07.2014 · פורסם על ידי :Ophelia
עדיין לא סיימתי לקרוא את הפרק, אבל את כותבת ממש יפה... תשתדלי לקצר טיפה את הפרקים, אוקי? קשה לקרוא ככה.
אבל זה ממש טוב!!!

שכחתי · 12.07.2014 · פורסם על ידי :Ophelia
שכחתי להוסיף שבדרך כלל אני מבקרת קשוחה, אז שתדעי שאת ממש טובה!

ואוו! · 12.07.2014 · פורסם על ידי :אמיר וויזלי
ואוו זה חתיכת פאנפיק ארוך ומעולה!

מדהים! · 21.07.2014 · פורסם על ידי :szh
את כותבת מדהים תכתבי עוד פרק ארוך כמו זה

אעכקוIJEFKEF,ץף'. · 12.08.2014 · פורסם על ידי :real

מדהים!! · 17.08.2014 · פורסם על ידי :נונקלה
אני ממש אוהבת את מה שאת כותבת ומדמיינת את זה כשיעשו מזה סרט!

יאי · 17.08.2014 · פורסם על ידי :Demons Run (כותב הפאנפיק)
תודה נונקלה!

וואוו! · 15.09.2014 · פורסם על ידי :.Wonder.
אוקיי, כמה דברים. ראשית: העלילה מאוד מפורטת, יש לך שפה עשירה, אבל לעתים את לא משתמשת בסימני פיסוק נכון ולפעמים זה נותן תחושה של צליעות. (מלשון, צולע.)
שנית: ממש ממש אהבתי את הכל, יש לך דמיון מאוד מאוד מפורט! הפרק מאוד ארוך, (ואני מאוד עצלנית XD) אבל התגברתי על זה כי בהחלט העלילה מעניינת! אני לא חושבת שאמשיך לקרוא את זה מכיון שאני בטטה- כן, אני יודעת שאפסיד את הסיפור האוצר הזה,- וגם מכיון שלפעמים אין לי זמן *מבט מתנצל ועצוב*
אבל בהחלט הסיפור מעולה, כל הכבוד:>

מדהים · 04.11.2014 · פורסם על ידי :בלתי צפוי
בהתחלה זה נשמע נדעך מעט ביל כוונה להעליב " הארי פוטר 2..."
אבל בכל זאת קראתי ואני שמחה שקראתי כי יש לך כישרון והוא ניכר מאוד בסיפור, וכמו ש- :This is Me
כתב:
העלילה מאוד מפורטת, יש לך שפה עשירה, אבל לעתים את לא משתמשת בסימני פיסוק נכון ולפעמים זה נותן תחושה של צליעות. (מלשון, צולע.)
ואני רוצה להוסיף משהו לפעמים את כותבת בשפה גבוהה ולפעמים יומיומי ומותר לעשות את זה, אבל זה יצא קצת מוזר בקטעים מסוימים:)
אבל באמת יפה, מעניין, מלהיב, מפתיע.
כל הכבוד:)

אהבתי! · 22.06.2015 · פורסם על ידי :הראל HD
כל הכבוד(:

וואו · 08.08.2015 · פורסם על ידי :מישהי123

תמשיכי פליזזזזזזזזזזזזזזזזזז · 20.10.2015 · פורסם על ידי :ג`יני פוטר
זה אחד היפים!!!!!

וואו · 18.08.2016 · פורסם על ידי :רייני בנז
זה היה כמעט כמו לקרוא את הארי פוטר, רק הרבה יותר עמוס.
כמעט כמו לקרוא את הארי פוטר זאת מחמאה רצינית.

Created By Tomer
eXTReMe Tracker


  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
50106 20880 54637 36334


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | כיסא פנוי | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס
טיול לגאורגיה

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2016 - 2007