מכשפה מתחילה

כמה חתולי רחוב התאספו ליד פח הזבל והשביעו את רעבונם. ציפור שעמדה על חוט חשמל צייצה במוזיקליות. העלים העדינים שהיו מפוזרים על המדרכה נרמסו באכזריות על ידי קבוצת בני נוער שהלכה שם בלי לשים לב לדבר.

"הי, איימי?" אמר אחד הבנים, נער שחור שיער. נערה מתולתלת הפנתה אליו את מבטה. "הממ?"

"את רוצה לבוא איתי לסרט הלילה? רצינו ללכת אני, טום וליאו, אבל טום חולה, וחשבתי שאולי תרצי לבוא במקומו..." קולו דעך, והוא הסמיק. איימי חייכה אליו. הוא היה מעריץ קבוע.

"כן, בטח! אני אשמח. אני מקווה שאני אוכל להגיע," אמרה בשמחה. הנער חייך אליה בחזרה ונאנח בהקלה. הקטע הקשה כבר מאחוריו. "יופי," אמר. "אני אבוא לקחת אותך ב18:00."

הקבוצה המשיכה להתקדם, והנערים הגיעו לפתח ביתה של אחת הבנות.

"ביי!" היא קראה ונופפה בידה. כל השאר קראו גם הם "ביי" לעברה.

הם המשיכו ללכת, ולאט לאט נפרדו מחבריהם - זה הלך לביתו, אלה הלכו למסעדה וזו נסעה לבריכה, להקל על עצמה את חום הקיץ.

לבסוף נשארו רק איימי, ליאו והנער שחור השיער. השלושה התקרבו אל פתח ביתה של איימי.

"אני צריכה ללכת," אמרה בהתנצלות לנער שחור השיער. "ביי, ניקו. ניפגש אחר כך."

"הי!" קרא ליאו בעלבון. איימי הסתכלה עליו וצחקה. "שכחתי שגם אתה תגיע. אני אחכה לכם בחוץ."

היא פתחה בריצה, והבנים נופפו לה.

"ביי, איימי!" קראו אחריה, והיא נופפה להם בחזרה.

איימי נעמדה מול דלת ביתה, מתנשפת, ודפקה עליה.

"מי שם?" נשמע קולה של אישה מתוך הבית.

"תנחשי," אמרה איימי וצחקה.

צעדים נשמעו מבפנים, והדלת נפתחה. אמה של איימי חיבקה את בתה, צוחקת גם היא.

"איך היה בבית הספר?" שאלה האם, והובילה את איימי אל תוך הבית.

"הכל כרגיל," ענתה איימי וצנחה על הספה החומה שעמדה בסלון.

"את רעבה?" שאלה האם, והתיישבה ליד איימי.

"לא ממש," ענתה איימי. "אבא בבית?"

האם הנידה בראשה לשלילה. "הוא במרפאה, כמובן. למה את שואלת?"

איימי חייכה בשובבות.

"אמא?" אמרה. האם נפנתה אליה.

"אנחנו עושים משהו הערב?" שאלה איימי. האם הנידה בראשה שנית.

איימי נאנחה בהקלה.

"למה את שואלת?" שאלה האם בסקרנות. איימי המשיכה לחייך, ולא ענתה.

"נו, תגלי לי!" דחקה בה האם.

"אני הולכת עם ניקו, לסרט," גילתה איימי לבסוף בחיוך שובב. האם פערה את פיה בתדהמה. "הילדה הקטנה שלי כבר גדלה... אני לא מאמינה..." מלמלה.

"אני כבר בת ארבע עשרה! כבר עברו כמה שנים מאז שהפסקתי להיות הילדה הקטנה שלך!" רטנה איימי. מצב הרוח הטוב שלה התחלף בזעפנות.

"תירגעי, מתוקה." האם ניסתה להרגיע אותה. "עכשיו את רעבה?"

"לא!" צעקה איימי, ועלתה למעלה לחדרה בסערה. האם נשארה בקומה התחתונה, והסתכלה אחרי איימי.

'כמה מהר הם גדלים,' חשבה לעצמה בעצב.

		הפרק הבא