יום הולדת שמח?

היא התעוררה מוקדם מהתרגשות. כבר מלפני שבוע היא התחילה להתרגש לקראת יום ההולדת שלה.

היא נשארה בעיינים עצומות. כולה ציפייה והתרגשות לראות מה רון הכין לה .... בתקווה שזכר.

היא פקחה עיניים וראתה את רון נוחר בקול. זה היה הסימן הראשון.

לאחר מכן הביטה סביבה, ולא רק שלא היה כלום בשבילה,  אלא גם שהחדר היה שרור באי סדר ומלוכלך.

היא נאנחה וקמה מהמיטה. אולי הוא מתכנן משהו לצהריים....

והיא התחילה לסדר ולנקות.

" מזל טוב אמא!" הודיעה רוז הקטנה בהיכנסה למטבח, והחלה לקפצץ בהתרגשות מסביב הרמיוני.

הרמיוני, שבדיוק הכינה ופלים בלגיים ארוחת בוקר, חייכה בעייפות מבעד למחבת וליטפה את ראשה.

"תודה חומד, " אמרה ושמה את כל הופלים בצלחת."רוצה ופל בלגי? "

 "כן!" צווחה רוז בשמחה והתיישבה סביב השולחן. "אה רגע," היא נזכרה. "הכנתי לך משהו."

היא רצה לחדרה וכשחזרה הביאה איתה גם הוגו רעב שדידה מאחוריה.

"הנה , תסתכלי," והיא נתנה להרמיוני ברכה מושקעת עם ציורים מסביב. "תודה חמודה, " היא התמוגגה והגישה להם את ארוחת הבוקר.

רון הצטרף עליהם באמצע הארוחה והיה נמרץ וערני לאחר שנתו הטובה.

הוא חייך בהפתעה למראה הופלים עם הסירופ שוקולד וגלידה שהיו כתוספת.

" לכבוד מה זכינו? מתי הספקת לעשות את זה? " שאל בחיוך. הרמיוני כבשה את עלבונה וכעסה והחליטה לא לגלות לא שהיום הוא יום הולדתה.

היא תתן לו לגלות לבד וכך רגשות האשם שלו יהיו חזקים יותר.

"סתם לא משהו מיוחד, " אמרה באגביות. "רציתי להכין משהו מיוחד.."

רון לא שאל עוד והתחיל לאכול במרץ.

היא נאנחה וחזרה לופל שלה. זה היה המאכל האהוב עליה.

שאר היום עבר בנעימים.

היא נסעה עם הילדים לטיול ולהחלקה על הקרח ולאחר מכן ביקרו בהוגסמיד.

היא והילדים נהנו מאוד, אבל כל הזמן הציקה לה העובדה שרון לא זכר כלום.

" טוב, אי אפשר לקבל הכל, " חשבה במרירות ונמשכה בעקבות רוז הנרגשת לצריף המצווח.

כשחזרו הביתה היא כבר הייתה מאוד עייפהנ והפקירה את טיפולם של הילדים בידי רון.

היא הלכה לחדרם ופשוט נרדמה.

כשהתעוררה ראתה פתק מרון:

" הלכתי עם הילדים לג'יני והארי.

תצטרפי אלינו כשתתעוררי.

רון"

ושום מילה על היומולדת שלה. היא התלבשה והתעתקה לג'יני והארי.

היא הגיעה לסלון וראתה רק חושך.

היא חשבה שאולי טעתה, כשלפתע נדלקו כל האורות והמוני חברים ומשפחה זרקו עליה בלונים וקונפטי וצרחו:

"מזל טוב!" היאמאוד הופתעה וראתה את רון מתקרב אליה ומחבק אותה.

"זכרת " היא לחשה לו באוזן. "נו ברור, מה חשבת, ששכחתי אותך?" הוא ענה וחייך.

את שאר הערב הם בילו שם והרמיוני נהנתה וצחקה כל כך הרבה שכאבה לה הבטן. היא נפגשה עם הרבה חברים ותיקים שלא ראתה הרבה זמן,

ושיאו של הערב הייתה העוגה.

ג'ני הכינה עוגה ענקית ויפייה עם המון נרות, וכולם דחקו בהרמיוני שתביע משאלה.

שקט השתרר בחדר והרמיוני אמרה לעצמה:

"הלוואי ואני ימשיך לחיות כמו היום: לבלות עם ילדיי החמודים,

בעלי הנפלא, משפחתי וחבריי."

והיא נשפה על הנרות.