לאהוב מחדש

מוות הוא דבר פתאומי ובלתי ניתן לשינוי. סיריוס למד זאת על בשרו יותר פעמים מכפי שהיה רוצה. אזקבן, למרות היותו דומה למוות, לא כל כך פתאומי ואף ניתן לשינוי. אם אתה טהור דם עשיר בעל קשרים. במקרה שלו רק החלק הראשון היה נכון. הוא לא עשיר, ואין לא קשרים. יותר מזה, כל קשר שהיה לו נהרס ברגע שרצח כביכול את לילי וג'יימס פוטר. והואשם בהיותו תומך צמוד של וולדמורט. משרד הקסמים אפילו מצא תרוץ טוב לבגידתו: עירעורו הנפשי בעקבות מותה הפתאומי של קאלה אנג'לה קאריס, שהתרחש בפתח ביתם של הפוטרים. ההסבר בכללי היה משהו כמו "אושרו של סיריוס בלק נהרס בפתח ביתם של הפוטרים. לכן הוא, במצב נפשי מעורער, החליט לנקום ולהרוס את אושרם בביתם." רק שמי שהרס את אושרו של סיריוס היו אוכלי המוות, ולא ג'יימס ולילי. משרד הקסמים התעלם מהחלק הזה, וסיריוס קיבל מאסר עולם באזקבן בלי משפט. בעוד שהרוצח של הזוג פוטר מסתובב חופשי. והם עוד מתפלאים על זה שהוא צוחק. כי בעצם, למה לא? המצב אירוני לגמרי, לפחות מנקודת מבטו, וזה כל מה שנשאר לו לעשות. בנוסף, צחוק הוא דרך מצויינת לפורקן ושחרור. הצחוק גווע ברגע שראה את אזקבן.

שש שנים חלפו מאז הגיע לאזקבן. הוא יודע זאת על פי לוח שנה שנשלח ממשפחתו, ואושר על ידי משרד הקסמים בדרך כלשהיא, כדי שיוכל לראות כמה מהר הוא משתגע. זה לא קרה עדיין. הוא נשאר שפוי, עד כמה שאפשר להישאר שפוי באזקבן, נאחז במחשבה אחת: "אני לא אשם". הוא חזר על המשפט בראשו שוב ושוב. בוקר וערב, וגם בצהריים. לפעמים אפילו מלמל אותו מתוך שינה טרופה. רק לפעמים.
בחלומותיו בדרך כלל הופיעה קאלה, אפופה באור כחול, על פניה מבט של השלמה ובעיניה עצב בעודה מביטה בו. הוא מנסה לקרוא בשמה, אבל לפני שהוא מצליח היא הופכת לסיס, צורת האניגמאוס שלה, ומתפוגגת בערפל כחול כמו זה שעטף אותה לפני רגע. ואז הוא מתעורר, תחושת עצב עמוק בחזהו.
בחלומות אחרים, נדירים יותר, מופיעים ג'יימס ולילי, עטופים בזוהר ירוק שמדגיש את עיניה של לילי. גם על פניהם מופיע מבט של השלמה, כיודעים שכאן נגמרים חייהם ומשלימים עם זה. בעיניהם אין עצב, רק אהבה, והם שמחים על כך שגם המוות לא מפריד ביניהם. סיריוס מוצא את עצמו מקנא בהם על כך. לו לא הייתה האפשרות למות יחד עם קאלה.

קולות הגניחות, הצעקות, האנחנות והתחנונים של האסירים המשתלבים עם קול הגלים המתנפצים אל חוף הסלע של אזקבן כמעט גורמים לו לפספס את הערפל הכחול הקטן שעובר בריחוף שקט ליד חלון תאו וממשיך הלאה. ערפל כמו זה שאליו הפכה קאלה.

חמש דקות לאחר מכן, במרחק רב מאזקבן, הערפל הכחול הקטן הגיע להוגוורטס המושלגת. צורת סיס נתגלתה בתוכו, ולאחר שהתפוגג הפכה לילדה בת תשע בערך בעלת שער שטני ועיניים חומות כמו שוקולד מריר עשיר, ובהן בגרות שלא לגילה.
מינרווה מקגונגל המופתעת, פרופסור לשינוי צורה בהוגוורטס, מצאה אותה מעולפת בשלג חצי שעה אחר כך.

שעתיים לאחר מכן נחת ינשוף זהוב על שולחן האוכל בבית משפחת וויזלי. הוא הגיע מהוגוורטס, ותוכן המכתב שנשא היה מעורפל מאוד, אבל זה היה דמבלדור, אז זה נורמלי יחסית. וזה תוכנו של המכתב:

"לכבוד מולי וארתור וויזלי,

אשמח אם תוכלו לאמץ ילדה קטנה בת תשע בערך. שמה קאלה אנג'לה, וזה כל מה שהיא זוכרת. אם תחליטו שאתם רוצים לאמצה, אנא הגיעו למשרדי בהקדם, ואז גם אנסה להסביר לכם את נסיבות הגעתה אלינו. אם תחליטו שאתם לא רוצים לאמצה, הודיעו לי בבקשה כמה שיותר מהר כדי שאוכל לפנות אל מישהו אחר. אצפה לקבלת תשובה בעוד שבוע לכל המאוחר. שיהיה לכם יום טוב.

אלבוס פרסיוול וולפריק בריאן דמבלדור,
מנהל בית ספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות."

		הפרק הבא