עולמות משולבים

"פרסי... תתעורר!" קראה אנבת'.

פרסי פקח את עיניו. אנבת' עמדה מעליו. פרסי הסמיק. סביר להניח שהוא הזיל ריר כשישן.

הם היו בביתן פוסידון. "אנבת'? מה..." מלמל פרסי. "קום..." לחשה אנבת'. "פייפר, ג'ייסון, פרנק, הייזל וליאו מחכים! אנחנו יוצאים, בפקודת כירון. הוא רוצה לשתף פעולה עם עולם הקסמים הזה. אתה זוכר שהיום יום ההולדת האחת עשרה שלך, נכון?" שאלה.

אף אחד מהם לא חש שמשהו מוזר בכך שפרסי ואנבת' זוג והם רק בני 11, או שזה מוזר שהחמישה הנוספים כבר הכירו אותם, מה שהיה אמור לקרות כשיהיו בני 16.

פרסי קם, ואנבת' גלגלה לעברו מזוודות מלאות שעזרה לו לארוז ימים לפני כן. הן היו מלאות בגדים.

פרסי התרחץ והתלבש בבגדי עור.

הוא סירק את שיערו השחור כלילה וזה נח עכשיו מפוזר אך יפהפה על עורפו.

עיניו הירוקות כאצות עם גוון כחול כמו הים, עיניו של אביו פוסידון אל הים היווני, זרחו כמו פנסים.

מעטים היו האנשים בעולם שהיה להם שיער שחור כמו של פרסי, או עיניים ירוקות זורחות כמו שלו.

אנבת' נישקה אותו, והשניים יצאו החוצה. אנבת' הובילה את ששת הנערים הנוספים לביתן המרכזי הכחול.

האח הגדולה בערה. כירון הקנטאור עמד שם בפנים רציניות, ושקית מלאה עשבים ירקרקים הייתה תלויה מידיו.

שרר חושך. "הקוסם שהסכים לארח אתכם יחכה לכם מחוץ לאח שבביתו החדש. שמו של הקוסם הוא ארתור וויזלי. אתם תקראו לו אדון וויזלי" אמרה כירון.

..................................................................................................................................................................................................................................................

השבעה בני האחת עשרה הבינו במעורפל איך להשתמש באבקת הפלו.

כירון הסביר להם. "את כל השאר יסביר אדון וויזלי." הבטיח הקנטאור טוב הלב.

פרסי היה הראשון. הוא זרק לאש קמצוץ אבקת פלו. הלהבות הפכו ירוקות בהירות. פרסי בלע את רוקו ונכנס אליהן. "אחוזת וויזלי!" הוא קרא בקול רם, מצמיד את ידיו לגופו ועוצם עיניים.

חבריו עשו כמוהו. אחרי פרסי בן פוסידון התעקשה אנבת' בת אתנה לבוא, אחריה פייפר מקליין בת אפרודיטה, אחריה החבר שלה: ג'ייסון גרייס בן זאוס. אחריו הלכה הייזל בת פלוטו ולאחריה החבר שלה, פרנק ז'אנג בן מארס. אחרון היה ליאו, אך לפתע הוא שמע משהו.

"היי, חכו לי! איפה ג'ייסון? איפה אנבת'? אוי, תוד לאלים שלפחות אתה כאן, ליאו! החליטו לשלוח גם אותי למשימה, אתה מבין..." תאליה פטפטה בהתרגשות.

ליאו ותאליה גם הם נחתו בשיעול באח הגדולה והחדשה של משפחת וויזלי.

אדון וויזלי הביט בהם בהתרגשות, וכך גם עוד... השמונה ספרו: שבעה ילדים בעלי שיער ג'ינג'י בוער.

חלקם היו כבר מבוגרים: אחד מהם נראה כמו גיבור יווני מלא צלקות.

השני נראה כמו מלך הכיתה המקובל, עם זנב סוס ג'ינג'י קלוע משיערו.

השלישי הכי גדול נראה כמו התלמיד המצטיין והחנון עם משקפי קרן על אפו.

הבאים בתור היו שני תאומים ג'ינג'ים. החצויים סברו שהם המשעשעים שעושים בעיות.

הבא בתור היה נער ג'ינג'י סמוק פנים בן גילם.

הכי קטנה הייתה ילדה קטנה וביישנית שהתחבאה מאחורי הגדול ביותר, זה שנראה כמו גיבור יווני.

האחים לבית וויזלי הציגו את עצמם.

ליאו היה מעוצבן ועצביו מרוטים. הוא החל להתעסק ובתוך שניות בנה מסוק עם שלט רחוק. הוא החל להטיס אותו ונראגע קצת.

"זה-פשוט-אדיר!" צעק ג'ורג', אחד משני התאומים.

ליאו הביט בו בהפתעה. התאום השני היה המום. הוא פנה אל אביו. "אבא, עד עכשיו לא האמנתי שהנערים האלה הם חצי אלים. עכשיו אני אנחש- אתה הבן הזה של אל הנפחות והאש? תעשה לי רגע אש!" התחנן פרד.

ליאו חייך, שמח שמצא שותפים, והבעיר אש בכפות ידיו.

התאומים היו מרותקים, ומיד לקחו אותו אל חדריהם. פרסי בהה בפרסי.

"זה נכון שאתה נקרא על שם פרסאוס?" שאל פרסי הגדול. "כן..." ענה פרסי הקטן. "טוב, אז מעכשיו אני אקרא לך פשוט פרסאוס", החליט פרסי בשביעות רצון.

פרסאוס משך בכתפיו. השתררה שתיקה לרגע, ואז מלמלו כל בני וויזלי במקהלה: "וואו, אתה דומה להארי..." אנבת' התקשתה להאמין.

"החבר שלי לא יכול להיות דומה מאוד למישהו בהיותו בן פוסידון", אמרה בגאווה.

המבוגרים יותר צחקו. "אם הוא החבר שלך, אנבת', תתחבקו." הציע פרסי הגדול. פרסאוס חייך אליו.

"אתה יודע מה, בשבילך זה יהיה יותר מחיבוק." אמר בגאווה. הוא נישק את אנבת' בשפתיה והיא לא נראתה מבוישת כלל. מ

רגע זה והילך אף אחד לא פקפק בזוג. "תוכיח שאתה בן פוסידון, ובת של מי החברה שלך?" אמר פתאום צ'ארלי בסקרנות.

פרסאוס חייך. הוא הצביע על הברז. המים נמשכו אליו. "אני בת אתנה, אלת החוכמה. תשאלו אותי חידה." אמרה אנבת'.

פרסי הגדול הרים גבה. "טוב, מה זה: אני ארוך ודק, אך הופך לנמוך ורחב." אנבת' צחקה. "אלים שבאולימפוס, זה נר." אמרה וניגבה את דמעותיה.

פרסי נראה נבוך. "טוב, מה עם החברים שלך?" שאל ביל בסקרנות. אנבת' חייכה.

הנערים הציגו את עצמם בזה אחר זה. הם סיימו בכך שפייפר הדגימה על פרסי את דיבור ההקסמה שלה. ואז לפתע הגיחו שני נערים מהאחוזה. "היי, הארי, ראית אותם? הם הילדים של האלים היווניים! איזה אדיר זה!"

לנערה היה שיער חום נפוח ועיניים חומות מתרגשות. היא החלה לפטפט, אבל אף אחד לא הקשיב לה. כולם היו מרוכזים בהארי פוטר ופרסאוס ג'קסון.

לבסוף גם הרמיוני שתקה. הארי הוריד בזהירות את משקפיו, ושתיקה רווית מתח השתררה.

מי שהיה למעלה ירד. אפילו השלושה המצחיקנים לא המציאו בדיחה.

הארי פוטר ופרסאוס ג'קסון נראו בדיוק אותו הדבר.

לא היה ספק לגבי הקשר ביניהם.

הקוסם והחצוי היו אחים.

אחים בדם.

		הפרק הבא