לבית אחר

תודה לGuitar על העזרה.

כל הזכויות שמורות לג'יי קיי רולינג.

לונה ניסתה לישון. היא באמת ניסתה, אך לא הצליחה. ואיך היא יכולה? מחר האחד בספטמבר, כלומר, מחר תיסע להוגוורטס! היא ידעה שהיא צריכה לישון, אך כל כך התרגשה... היא תוכל סוף סוף לצאת מהבית, מבית הצריח שלה. עד עכשיו אביה בקושי והרשה לה לצאת לגינת ביתם - הפעמים שיצאה מביתה היו ספורות, וקרו כשהייתה קטנה מאוד. בהתאם לזאת, היא בקושי וזכרה אותן. זה לא שלא אהבה את הבית - להיפך! היו לה חיים טובים ונוחים, אבל היא פשוט רצתה לראות דברים נוספים ולהכיר עוד אנשים חוץ מהכותבים והעורכים של הפקפקן. היא גם רצתה חברות, חברות טובות, שתוכל לספר להן הכל. חוץ מזה, היא רוצה להיות בהוגוורטס כי זה הוגוורטס - הרי מי לא רוצה להיות בהוגוורטס?

מלווה במחשבות אלה, לבסוף נרדמה…

למחרת היא התעוררה בבוקר ותהתה: למה העולם נראה נחמד יותר? כיפי יותר? שמח יותר? לפתע הכתה בה ההבנה - היא נזכרה שהיום האחד בספטמבר. היא ניגשה להעיר את אביה, קסנופיליוס לאבגוד. כמובן שארזה את מזוודתה מראש: בגדים וגלימות, ציוד לבית הספר, אוניות וחרמשים וכמה חפצים ובגדים אישים שאהבה במיוחד, כמו למשל, עגילים העשויים משזיף דיריג'יבילי (פרי דמוי צנונית), אוסף פקקי הבירצפת שלה, כמה עותקים של הפקפקן וכמובן השרביט שלה שעשוי מעץ אלון ושערה מזנב של חד קרן. לא היה לה מה לעשות חוץ מלחכות ולחשוב. היא כל כך התרגשה. בסמטת דיאגון, לונה לא חדלה מלהסתכל ולהצביע על דברים, עד שאביה היה צריך לגרור אותה משם בכוח כאשר גמרו לקנות את כל הציוד הדרוש. למרות ששרביטה היה החפץ שאהבה ביותר, היא אהבה במיוחד גם את הינשוף שלה, "ירח", לו היה מבט חולמני - לכן קראה לו בשמו (וגם כי "לונה" זה ירח באיטלקית). החנות בה נהנתה ביותר הייתה חנות החיות. כשאביה שאל אותה איזו חיה תרצה, ענתה מיד חתול, אך כשנכנסה לחנות וראתה את ירח ידעה שהוא האחד, הוא החיה שהיא רוצה - אפילו שהוא לא חתול. לאחר כשעה הם הגיעו לחנת קינגס קרוס, שם לונה התפלאה מאוד.

"אבא, אני רואה פה את רציף תשע ואת רציף עשר, אבל... איפה רציף תשע ושלושה רבעים?" שאלה.

"לונה, ממך ציפיתי ליותר. מה את חושבת? איך נכנסים לרציף?" שאל קסנופיליוס.

"אממ… אני חושבת שיש פה מעבר סודי, זה אפשרי, נכון? אם יש, הוא כנראה נמצא בין רציף תשע לעשר. אבל איך נכנסים אליו?" פסקה לונה אחרי כמה רגעים של מחשבה.

"כמובן שצדקת, לונה שלי." אמר קסנופיליוס "הפעם אגיד לך איך נכנסים. יכולת לנחש לבד, אך הפעם אגלה לך… רואה את המחסום בין רציף תשע לעשר? רוצי דרכו עם המזוודות שלך ועם ירח, אל תפחדי." אמר.

"טוב" אמרה לונה "אתה בא איתי?" שאלה.

"כן" ענה קסנופיליוס, בעוד שניהם רצו ועברו את המחסום בהצלחה. לפני שעלתה לרכבת, לונה נפרדה מאביה והשתדלה שלא לפרוץ בבכי. אבל איך? לונה לא נפרדה מאביה מעולם, בטח לא לזמן רב כל כך. לבסוף, אחרי הרבה דמעות מצד שניהם, לונה עלתה על רכבת האקספרס להוגוורטס. כשנכנסה לרכבת, לונה החלה לחפש לעצמה תא - משימה שהתבררה כקשה משחשבה. בתא הראשון אליו נכנסה ישב ילד נמוך. מפני שלא ענב עניבה או ענד סיכת בית, לונה הסיקה שזוהי שנתו הראשונה - כמוה. הוא בחן אותה, ונראה לפתע לא מרוצה. לונה הבחינה בפניו, שכעת רטטו בנסיון להסתיר צחוק עז.

"כבר יושבים פה" הטיח בה, אך לונה הבינה את כוונותיו עוד לפני. היא כבר הייתה בדרכה החוצה, מחפשת תא אחר בו תוכל לשבת. בתא השני אליו הגיעה, אירע דבר דומה. בתא ישב ילד בלונדיני ולידו שני ילדים גדלי ממדים עד שלונה לא יכולה הייתה שלא לתהות כמה מזון זוללים ביום. הם נראו כמו מעין שומרי הראש של הילד הבלונדיני. הם היו לבושים בתלבושת סליתרין, ונראו גדולים ממנה כבשנה. ההבדל היחיד ביניהם לילד האחר שפגשה, הוא שהשלושה צחקו עליה בקול. התא הנורא ביותר בו עברה היה השלישי במספרו, בו ישבו שלושה ילדים - האחד גבוה עם שיער חום, ומאחר שלא הייתה לו עניבה או סיכה, הניחה שזוהי שנתו הראשונה. לידו ישב ילד נמוך יחסית עם שיער שחור, תלמיד השנה הראשונה גם הוא. מולם ישב ילד שגובהו כשל הילד הראשון ולו שיער שחור, אך היה רזה משניהם. ברגע שראה אותה צחק בקול.

"את קוראת הפקפקן? אפילו לחתול של השכנים לא הייתי נותן לקרוא את הזבל הזה. העורך שלו משוגע על כל הראש! לדעתי צריך לאשפז אותו בקדוש מנגו, במחלקה סגורה." לעג למראה העיתון הנח בידה.

"באמת?" הטיחה בו לונה בכעס, לראשונה בחייה, והידקה את אחיזתה בפקפקן. "אז אניח שתתפלא, כי העורך הזה הוא אבא שלי!"

"אהה, זה הגיוני. תגידי, אני חייזר שבא מהירח? החברים שלי הם ינשוף וקיפוד?" שאל. "או שהם ערפדים! אולי בכלל את חושבת שערפדים הם חיות המחמד הכי חמודות שיש." ירק את המילים. בינתיים לונה ברחה מהתא, דמעות זולגות מעיניה הכסופות. היא החלה בחיפושים אחר תא ריק, אך מזלה לא שיחק לטובתה, כך חשבה כאשר הביטה בתא הבא בתור. כשנכנסה אליו, ראתה שישבה בו ילדה מהשנה הראשונה. לילדה היה שיער ג'ינג'י ארוך. לונה זכרה במעורפל שאפיונה זהה למראם של בני משפחת וויזלי, משפחה טהורת דם. לפני שהילדה הספיקה להגיב, לונה ברחה החוצה בצעדים מהירים.

"למה את בורחת? תחזרי!" הילדה הגבירה את קצב צעדיה ותפסה בזרועה."איך קוראים לך? לי קוראים ג'יני וויזלי." אמרה בחביבות. לונה צעדה בעקבותיה חזרה אל התא.

"לי קוראים לונה לאבגוד, מצטערת שברחתי. קשה מאוד למצוא תא כאן ברכבת." העירה לונה. ג'יני צחקה.

"אני יודעת." אמרה, "אני רואה שגם את בשנה הראשונה, לאיזה בית את רוצה להתמיין?"

"בית? אה, כן - בית. אני לא יודעת לאיזה בית אני רוצה להתמיין, אבל אני מקווה שלא לסליתרין." ענתה לונה, נזכרת בילדים שנמצאו בתא השני אליו נכנסה.

"אני מקווה שאלך לגריפינדור - כל המשפחה שלי התמיינה לשם. אני מניחה שגם רייבנקלו והפלפאף טובים. אני רק מקווה שלא אלך לסליתרין, אני לא יודעת מה אעשה אם כך יקרה." הודתה ג'יני. היא המשיכה לדבר על נושא הבתים בעוד לונה מהרהרת במזלה הטוב. "אני מאוד רוצה להיות בקבוצת הקווידיץ' של גריפינדור," אמרה לבסוף. "האחים הגדולים שלי משחקים בה ואח שלי, רון, הוא החבר הכי טוב של הארי פוטר" המשיכה.

"מה הקשר בין הארי פוטר לקבוצת הקווידיץ' של גריפינדור?" שאלה לונה, מבולבלת. היא ידעה שהארי פוטר הוא קוסם מפורסם ביותר, ושרד את קללתו של זה-שאין-לנקוב-בשמו, אך עדיין לא הבינה את קשרו לקווידיץ'.

"הארי הוא המחפש הצעיר ביותר בגריפינדור זה מאה שנים." אמרה ג'יני בהערצה "והטוב ביותר." הוסיפה "הוא היה אצלנו בקיץ"

"מה הקשר לכך שהוא היה אצלכם בקיץ?" שאלה לונה, מהורהרת.

"אין קשר, אבל הוא ממש נחמד" ענתה ג'יני. לונה התכוונה להשיב על כך, אך שיחתן נקטעה עקב קול קרקוש המגיע מגלגליה של עגלה, אותה הובילה מכשפה זקנה.

"ממתקים, חמודות?" שאלה המכשפה בחביבות. לונה קנתה חבילת סוכריות ברטי בוטס ושלוש צפרדעי שוקולד. היא לא קנתה ממתקים אחרים, מכיוון שאביה הזהיר אותה שחלק מהממתקים האחרים מכילים דם של שנורקק פחוס קרן. לונה לא רצתה לקחת סיכונים, לא כשזה נגע ביצורים חיים - בעיקר לא בשנורקק פחוס קרן.

"רוצה צפרדע שוקולד?" הציעה לג'יני באדיבות. ג'יני לקחה צפרדע אחת, וכנראה שכחה את מה שהתחילה להגיד על הארי.

"אני רוצה להתקבל בתור רודפת לקבוצה, למרות שאני מעדיפה להיות מחפשת. בכל זאת, הארי הוא המחפש…" אמרה, שוקעת בחלומות בהקיץ.

"אבל אסור לתלמידים להשתתף בקבוצת הקווידיץ' בשנה הראשונה."  קטעה אותה לונה, כי לא רצתה לשמוע את המשך הנאום על "הארי פוטר הנחמד והמדהים". אהבתה של ג'יני להארי הייתה ברורה ללונה, אך לא היה לה אכפת מנושאים כמו אלה.

"נכון," הגיבה ג'יני על דבריה של לונה. "אני רוצה להתקבל בשנה הבאה, אבל עד אז אצטרך להתאמן, בכל זאת - אני לא טובה כמו הארי." צפרדע השוקולד קפצה מידה של ג'יני, שהפילה את מזוודתה בעת שרדפה אחר הצפרדע. חפץ בלוי נפל ממזוודתה של ג'יני. זה היה יומן, שנפתח בעמוד הראשון עקב המהלומה שקיבל מרצפת הקרון. לונה קראה את הכתוב בו.

"זה שלך? מי זה ט.ו רידל?" שאלה את ג'יני. לונה תהתה אם אולי ט.ו רידל זה עוד אחד מהנגנים שהשתתפו בלהקת הפופ של סיריוס בלק.

"לא יודעת, לא שמתי לב לזה עד עכשיו. זה כנראה היה באחד מספרי הלימוד שלי, הם יד שניה." ענתה ג'יני במבוכה קלה, אוזניה מאדימות. היא הרימה את היומן מרצפת התא ותחבה אותו למזוודתה. הן שקעו בשיחה ערה, שנקטעה בשנית כאשר כמעט והגיעו להווגרטס. הן לבשו את גלימותיהן. עד שסיימו, כבר היו צריכות לרדת מהרכבת. בעקבות העומס והבלגן, לונה לא הספיקה להרהר בפרשת היומן המוזר.

		הפרק הבא