ג'מי נקטורן 1-קארון דארק

"אבדה קדברה!"

נשמעה הקללה, ואחריה הבזק אור ירוק ומהיר שהאיר את כל תחנת קינגס קרוס.

אנשים צרחו והתחילה אנדרלמוסיה שלמה. אנשים רצו לחפש מקלט; ממאחורי ספסלים, ועד בתוך הדלפק של הכרטיסים. ינשופים השתחררו מכלוביהם ועפו לכל עבר בצווחות אימים.

קארון דארק צעד לייד המסילה, שעל פניו טרוף ושרביטו מונף קדימה. מולו נחתה גופה של אדם זקן ומקומט. דארק היה מכשף עם עור אפרפר ושער שחור ארוך; עיניו החליפו צבעים בכל רגע בדרך קסם. שלושה הילאים פרצו לתחנה והניפו אליו את שרביטיהם.

"אל תזוז!"

צעק אחד מהם, שהיה גבוה וקירח עם גלימה ארגמנית בוהקת.

"אל תזוז או שנצטרך לפתוח באש!"

"א-אני אא-ני לאא מאמין..."

רעד קוסם נמוך והביט על גופת הזקן.

"מייקל פטרוס, אוי הוא היה אדם כזה טוב..."

"נאטמוראן!"

צרח דארק וכיוון את שרביטו על ההילאי הגבוה. הבזק זהוב פרץ לרגע; ההילאי טס אחרוה בתנופה אדירה, בוער בלהבוץ זהובות, והוטח לתוך הקיר בעוצמה, סודק את עצמותיו ואת הבטון.

"שתק!"

 קרא הילאי נוסף וכיוון אל דארק. עיניו של דארק השתנו לרגע לכחול כהה, ונשמע בום על קולי ענק - ההילאי עף אחורה מחוסר הכרה, ודארק נשאר ללא פגע. דארק קפץ לרגע באוויר, וחזר לריצפה בצורת טיגריס לבקן ענקי.

"אל תתקרבו אליו!"

צעק ההילאי האחרון.

"שהרכבת תצא מייד! עכשיו! הוא מגיע-"

הוא לא סיים את המשפט, והטיגריס זינק, בדיוק ברגע שהרכבת האדומה החלה לנוע על המסילה לכיוון הוגוורטס. הוא נעץ את טפריו בברזל העמוק ונשמע קול חריקה צורם. הילדים והמבוגרים צרחו כאחד. הטיגריס טיפס לגג, והדבר האחרון שהקוסמים על הרציף ראו, היה רכבת בוגוורטס נעלמת מעבר לפניה, בעוד דארק עומד על גג הרכבת, ונועץ בהם מבט מלא טרוף, וכבר לא בדמות טיגריס.

		הפרק הבא