פדמה פאטיל הבאנלית? כן, זו אני.

מין הסתם, כל הזכויות שמורות לג'יי. קיי. רולינג  שאני כמובן לא אצליח להתקרב בקצת לרמה שלה... [:

בית החולים היה כמעט ריק מחולים, מעולה! חשבתי.
ספרתי את מספרי החדרים: שלוש- מאות ארבעים ושלוש, שלוש-מאות ארבעים וארבע, שלוש מאו... רגע!
שלוש-מאות ארבעים וארבע! כן, זהו החדר, עכשיו הקטע הקשה יותר, לחשוב מה להגיד כשאפגוש את...

"רון!"
"פדמה..." נשמע כל חלוש. כל רגלו של רון היתה עטופה בתחבושות קסומות והיה לידו בקבוק מוזר כנראה תרופה, חשבתי... "רון לא היית צריך ל..."

עברתי במסדרון שהיה אינו מוכר לי והבחנתי שאני לבד, היתה זו שעה מאוחרת והייתי אחרי ריב עם רון [נפרדתי ממנו] הוא היה ממש מגעיל.  הוא לא שם
לב לקיומי בזמן האחרון, בקושי מבחין בי. פתאום שמעתי קול מוכר, חלקלק לא נעים, ניסיתי להיזכר של מי הקול המצמרר, זהו זה! קולו של דראקו מאלפוי!
רגע, אבל הוא אומר לי משהו! :איי יא יי! הא הא הא הפדמה הזאת! כה תמימה ומטומטמת! ועוד ברייבנקלו! בייתו של החכמים... בלה בלה בלה...!" אמר בעילבון מזוייף.
צוטטתי, הוא אמר דבר מטורף!
לא הייתי מאמינה שזה נכון אילו הייתי יודעת, שהוא לא יודע, שאני פה!
"הלחש דיקלום הזה, כה פשוט... כה גאוני!" אמר. "והיא עוד האמינה! היא נפרדה ממנו!" "דראקו, לחש הדיקלום, ובעצם התכנית כולה גאונית בפני עצמה!"
שמעתי את פנסי פרקינסון המגעילה אומרת: בקולה המגעיל עוד יותר.
"התכנית היתה מעולה: לחש הדיקלום שהפעלת על רון כדי שפדמה תחשוב שהוא לא מתייחס אליה ותיפרד ממנו בסוף... אני אומרת לך דראקו..."
עד כאן! אני לא יכולה לסבול עוד...
"שתק! שתק!" שני הסליתרינים המטומטמים קפאו להם, והוצאתי את שיקוי הוריסטרום שלי ונתתי לשניהם לשתות אני תמיד מחגיקה בכיס גלימתי שיקויים כאלו...
"שחרר! שחרר! מה היתה התוכנית שלכם דראקו?" שאלתי בתקיפות.
"התוכנית שלנו היתה להפיק על רון לחש דיקלום ושרון יוכל להגיד רק: אבל אבל, פדמה... אני... ולגרום שתיפרדי ממנו."
" אבל למה דראקו... קונדורס!" לחש שהמצאתי! מעולה לקסמי נקמה ובלה בלה בלה... הוא גרם לדראקו להצמיד את צווארו חזק לכתפו ולהכאיב לו קצת...
"פרוביוס!" " פדמה לא!!!" צעק רון והגיע משום מקום קפץ להגן עליי, וגרם לכך שהלחש יפגע בו...  "שתק! שתק!" צעקתי.
"רון! אוי אני מצטערת... מה קרה לך???" הרגל של רון דיממה ונראתה מפחידה מאוד... "אני לא יודע אבל  זה כואב..."
"בוא אקח אותך למאדאם פומפרי, אני מקווה שהיא תוכל לטפל בך..." אבל היא לא יכלה, ועוד באותו הלילה העבירו את רון ל"קדוש מנגו".
כך קרה שהלכתי לבקר אותו עוד ביום שאחרי...

"הו רון אני כל כך מצטערת..."
"זה בסדר פדמה," הוא ענה ברגיעה. "אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אילו הקללה של דראקו היתה פוגעת בך."
איזה חמוד הרון הזה! חשבתי. איך נפרדתי ממנוו בגלל כזו שטות! מה חשבתי לעצמי...
"הממממ רון, הבאתי לך כמה דברים, אני בטוחה שאתה גם לא "מת" על האוכל של המקום הזה..."
"וואו! תודה לך פדמה! מה הבאת?" הוא שאל אותי בסקנות.
"טוב, הבאתי: 3 כוסות בירצפת מהדובשנרייה אחת לי אחת לך, ועוד אחת לך לאחר-כך, הבאתי לך גם דיי הרבה צפרדעי שוקולד,
אני יודעת שאתה אוסף, אבל חמש מהן אכלתי בדרך," רון גיחך, הו מרלין! כמה רציתי לראות את החיוך הזה...
"הבאתי גם ברטי בוטס בכל הטעמים, אה! ורוזמרטה שלחה לך כמה סוכריות מנטה שעושות שיניים לבנות, או משהו כזה נראה לי,"
"תודה פדמה," שלח אליי רון חיוך קלוש.
"זה בסדר רון, אבל אני עדיין חושבת שלא היייתה צריך ל..."
"הו מרלין, פדמה..." אמר רון והתרומם, הוא נישק אותי בתשוקה,עצמתי עיניי וליטפתי את שיערו האדמוני, היפה.

בקשה! תגיבו!!!

		הפרק הבא