החיים אחרי המוות

אני יודעת שזה קצר, אבל אני חוןשבת ששיקפתי את הרגשתו...

מאז ומתמיד חשבתי שהוא ואני בלתי נפרדים, שלא יהיה שום דבר שיוכל להפריד בנינו, תמיד רק שנינו.  אבל כנראה שלא כל הדברים אני חושב נכונים.

באותו רגע שהוא מת חשבתי שאני ימות בעצמי. רציתי לנקום, לבכות, כל כך הרבה רגשות הציפו אותי באותו רגע ולא ידעתי מה לעשות. לא חשבתי על משהו כזה נורא שיכול לקרות, הרי כל החיים היינו יחד.

הרגשתי שלקחו את הלב שלי וקרעו אותו לשני חצאים, אחד החזירו לגופי ואחד פוררו לנגד עיני.

עכשיו, כשאני מסתכל על הקבר שלו, כעבור שנה. אני נזכר איך נהניתי לשמוע אותו צוחק, לראות אותו עם כל כך הרבה אור וצחוק בעיניים. אבל כשהוא מת רק ראיתי עיניים שנכבו מכל הצחוק שהיה בו אי פעם, גוף נטול חיים וחיוך אחרון מרוח על פניו.

ומה אני יכול עוד לעשות? לשקוע ברחמים עצמאיים, או להמשיך בחיים. ידעתי שזה מה שהוא היה רוצה שאעשה, ולכן, החלטתי להמשיך בחיים, בידיעה שהוא שומר עליי מלמעלה וידעתי ששום דבר לא יפריד אותי ואת פרד, אפילו לא המוות.