הסמטה החשוכה

"תפסיק, הארי. אתה לא אחי הגדול. למעשה, אני גדולה ממך בכמה חודשים. "

זה מה שהיא עשתה. לפני שהיא התחילה לשתות היא הייתה חייבת לציין את העובדה ההיא: "אני גדולה ממך בכמה חודשים, ואתה לא יכול להגיד לי מה לעשות".

גם הארי לא ידע מה קרה להרמיוני. מתי התחילה לשתות. חבריה לא שתתו. לא. רק היא. הארי היה נוהג לבוא איתה לברים נידחים, למקרה שתשתכר עד איבדון חושים טוטאלי, שזה היה קורה לעיתים רחוקות.

"אני פשוט לא מבינה מה הבעיה שלו!" אמרה הרמיוני בכעס. "רון הזה פשוט בלתי ייאמן! תחליט!"

"זה שהוא חבר של לבנדר לא צריך לגרום להרמיוני גריינג'ר שומרת החוקים להתחיל לשתות. אני אומר לך, זה מיותר. הוא יבין בסופו של דבר. "

שתיקה.

"אתה יודע מה קורה בעולם הקסמים, הארי, " לחשה הרמיוני בקול צרוד ומצמרר, קול שממש לא תואם לה. "וולדמורט יעלה לשלטון, בטח בשנה הבאה. שום מקום לא בטוח."

"את רומזת שרון בוגד, הרמיוני? הוא האדם הכי נאמן שאי פעם הכרתי!"

"הוא אנוכי!" צועקת הרמיוני, דמעות עולות בגרונה וזולגות במורד פניה החלקות והמנומשות מעט. "הוא אנוכי! דואג רק לעצמו! משאיר אחריו שובל של לבבות שבורים! ואת אלה שלא – הוא מתכנן לחזור אחורה ולשבור!"

"הרמיוני, בבקשה. הוא לא שווה את זה. " מתחנן הארי.

"מעניין, שזה מה שיש לך להגיד. איפה הוא עכשיו, הא? מבלה עם המשפחה שלו בחג המולד?" שואלת בקול לגלגני. "כולם ביחד, כל הוויזלים חמי הלב והמצחיקים. אבל הוא לא ראוי להיות וויזלי. "

"מאיפה הבאת את זה?" שואל הארי בקול נמוך. הרמיוני מתחילה קצת להשתגע כשהיא מתחילה לשתות. אבל היא יותר קשה ורצינית כשהיא שותה וחושבת על רון.

"אתה צריך שוט, הארי." אומרת הרמיוני. "רואים את זה בעיניים שלך. "

"מה שרואים בעיניים שלי כרגע זה תחנונים. בואי, הרמיוני. בואי נחזור למחילה. קדימה, בטח רון מחכה לנו. "

"טעות. הוא מחכה לך. לא לי. אם היה מחכה לי, טיפת הכבוד העצמי שלו הייתה נוגעת בלב שלי ועוד הייתי חוזרת לדבר איתו. הוא חתיכת מנוול, עוד לא הבנת את זה? "

"הרמיוני, הוא החבר הכי טוב שלך! אנחנו החברים הכי טובים שלך! את לא סומכת עלינו?"

הרמיוני קמה ממקומה עם המשקה האלכוהולי הקסום שלה והתקדמה לעבר הספה בצידו השני של הבר. היא התיישבה שם והארי התיישב לצידה. היא לקחה שלוק מהוויסקי ואמרה בקול צרוד ופגיע: "אני לא יודעת על מי לסמוך. זמנים אפלים, הארי. "

"את מדאיגה אותי, הרמיוני. את לא נשמעת עצמך בכלל. בואי, אקח אותך בכוח אם לא תבואי איתי, "

"לא אתה זה שמדאיג אותי. אלא לבנדר. "

"את מתכננת לעשות לה משהו?" שואל הארי בחשדנות.

"כמובן שלא. את האסון היא תביא על עצמה. היא ורון ייפרדו בקרוב מאוד, הארי. יש לי תחושה. ואז – זה יכה בי כמו ברק, פוטר. קארמה."

"ממתי הרמיוני גריינג'ר מאמינה בקארמה?"

הרמיוני קמה וזרקה את בקבוק הוויסקי לפח, התקדמה לכיוון הארי ועזרה לו לקום מהספה. שניהם יצאו מהבר, מטושטשת וצלול.

"מאז שהיא התאהבה ברונלד וויזלי. " היא אומרת.

"סוף סוף אמרת את זה. "

זה רון. הוא עמד שם, ביציאה מהבר.

"אמרתי לך, הוא חתיכת מנוול. " אומרת הרמיוני ומחייכת אל הארי.

הארי הלך לדרכו. "אני אחזור אליכם, חברים." אומר הארי, ודמותו נעלמת בחשיכת הסימטה.

רון החזיק להרמיוני את ידה ואימץ אותה לחיבוק עצוב.

"הוא יחזור, הרמיוני. מתישהו. " אומר רון, ושניהם מתחילים לבכות בכי שקט.

בסימטה.